מספר הולך וגדל של דרום קוריאנים מאמינים שהמדינה צריכה לפתח נשק גרעיני. על פי סקר שנערך לאחרונה על ידי צוות החשיבה של מכון קוריאה לאיחוד לאומי המזוהה עם המדינה, 66% מהנשאלים הביעו "תמיכה" או "תמיכה חזקה" בהרתעה גרעינית עצמאית. בסקר שערכה גאלופ קוריאה בפברואר, 72.8% מהנשאלים האמינו שדרום קוריאה צריכה לפתח נשק גרעיני משלה.
לפיכך, 60-70% מהדרום קוריאנים בעד שמדינתם תפתח נשק גרעיני. הסיבה לכך היא שצפון קוריאה הפכה למדינת נשק גרעיני דה פקטו וגם משום שאנשים מאמינים שהמועמד הרפובליקני לנשיאות דונלד טראמפ מהווה סיכון של צמצום או הסגת כוחות ארה"ב מדרום קוריאה.
אמנם אין אינדיקציה לכך שממשלת ה-ROK שוקלת פיתוח של נשק גרעיני כיום, אך העובדה שהדרום קוריאנים תומכים בפיתוחו במידה כזו היא משמעותית.
זו לא הפעם הראשונה שדרום קוריאה בוחנת את האפשרות לפתח נשק גרעיני. בשנות ה-70, פארק צ'ונג-הי, נשיא דיקטטורי, פתח בתוכנית נשק גרעיני לפני שארצות הברית נשלטה בסופו של דבר. מעט היה ידוע על ההיסטוריה הזו, אבל בשנים האחרונות, ארכיון הביטחון הלאומי והארכיון הדיגיטלי של מרכז וילסון חשפו את הארכיונים הדיפלומטיים של תוכנית פיתוח הנשק הגרעיני של דרום קוריאה והפכו אותם לזמינים באינטרנט. בהתבסס על מקורות ראשוניים אלה, מאמר זה נועד להבהיר את ההיסטוריה של תוכנית הנשק הגרעיני של דרום קוריאה בשנות ה-70.
חרדות ביטחוניות גורמות לסיאול לחקור נשק גרעיני
מדוע ניסתה דרום קוריאה לפתח נשק גרעיני מלכתחילה? הסיבה נעוצה בעובדה שהסביבה הביטחונית שלו התדרדרה בסוף שנות ה-60 ותחילת שנות ה-70. בין 1968 ל-1972 אירעו 722 תקריות בגבול הצבאי עם צפון קוריאה ו-294 תקריות באזור האחורי. יתרה מכך, שורה של תקריות גדולות הקשורות לקוריאה הצפונית התרחשו ברצף, כלומר ניסיון ההתקפה על ארמון הנשיאות ותקרית פואבלו ב-1968, והפלת מטוס EC-121 של הצי האמריקני ב-1969.
מול הפרובוקציות הללו, ארצות הברית לא נקמה נגד צפון קוריאה, כפי שטען הדרום, אלא בחרה בתגובה מאופקת. יתר על כן, כאשר ממשל ניקסון עלה ב-1969, הוכרזה "דוקטרינת ניקסון", עם מזכיר המדינה הנרי קיסינג'ר כאדריכל הראשי. הדוקטרינה הדגישה הימנעות מהתערבות צבאית ישירה, כמו במלחמת וייטנאם, והעבירה את מוקד מדיניות החוץ של ארה"ב לסיוע צבאי וכלכלי עקיף. בפועל, נסיגת כוחות ארה"ב מאסיה, כולל וייטנאם, הייתה דרמטית: מספר החיילים הצטמצם מכ-720,000 בינואר 1969 לכ-280,000 בדצמבר 1971. גם כוחות ארה"ב בקוריאה צומצמו מ-63,000 ל-20,000.
נשיא דרום קוריאה באותה תקופה, פארק צ'ונג-הי, הפך לחרד מהמצב. פארק צ'ונג-הי, שסיסמתו הייתה "הסתמכות עצמית בהגנה לאומית", נאלץ להגיב למתקפה מצפון קוריאה ולנסיגת כוחות ארה"ב. מחשש שדרום קוריאה אולי ננטשה על ידי ארצות הברית, הנשיא בחר להתחיל בפיתוח נשק גרעיני מתישהו ב-1973.
עם זאת, דרום קוריאה לא יכלה לרכוש את הפלוטוניום הנדרש לפיתוח נשק גרעיני באמצעות טכנולוגיה משלה ונאלצה לפנות לצרפת כדי לייבא מפעל עיבוד מחדש. הרעיון היה שדרום קוריאה תוכל לרכוש פלוטוניום על ידי עיבוד מחדש של דלק גרעיני מושקע, אם כי טכנולוגיה זו הייתה אמורה לשמש רק לייצור חשמל גרעיני. במקביל, דרום קוריאה ניסתה לייבא תחנות כוח גרעיניות גם מקנדה.
ניסוי הודו משנה את הגיאופוליטיקה הגרעינית
המצב השתנה לאחר שהודו ערכה ניסוי גרעיני ב-1974. כשהחשש מהתפוצה גרעיני עלה ברחבי העולם, ארה"ב החלה לעקוב מקרוב אחר בעלות בריתה ומדינות אחרות כדי לראות אם הן מפתחות נשק גרעיני. תוך זמן קצר, דיפלומטים וסוכנויות מודיעין אמריקאיות גילו את תוכנית הנשק הגרעיני של דרום קוריאה, מה שהוביל לקרב דיפלומטי על עתיד התוכנית.
מנהלי המשא ומתן העיקריים היו דיפלומטים משגרירות ארה"ב בקוריאה. תוכננה מדיניות החוץ כלפי דרום קוריאה, והנחיות מפורטות ניתנו על ידי מחלקת המדינה והמועצה לביטחון לאומי. קיסינג'ר קבע מדיניות חוץ שלא אפשרה לדרום קוריאה לפתח נשק גרעיני. עם זאת, במשא ומתן שלה עם דרום קוריאה, ארה"ב מעולם לא דרשה ישירות מהמדינה להפסיק את תוכנית פיתוח הנשק הגרעיני שלה. היא רק אמרה ל-ROK שעליה להפסיק לייבא מפעלי עיבוד מחדש מצרפת, כל זאת תוך שהיא ממשיכה להעמיד פנים שהיא לא יודעת על תוכנית הנשק הגרעיני של דרום קוריאה. הצד של ה-ROK מעולם לא הזכיר שהוא מנסה לפתח נשק גרעיני. שני הצדדים ניהלו משא ומתן זה עם זה תוך שהם העמידו פנים שאינם מודעים לתוכנית.
ארה"ב עשתה מאמצים דיפלומטיים לא רק כלפי דרום קוריאה, אלא גם כלפי צרפת וקנדה. לצרפת הודיעו כי דרום קוריאה מנסה לפתח נשק גרעיני, וכי ארה"ב תנסה לעצור את תוכניותיה של דרום קוריאה. צרפת הסכימה עם מדיניות ארה"ב, אם כי לא תבטל את תוכנית הייצוא בעצמה. קיסינג'ר גם הודיע לקנדה על תוכניותיה של דרום קוריאה וביקש שלא תעבד מחדש דלק גרעיני מושקע מתחנות כוח גרעיניות קנדיות, כדי למנוע מדרום קוריאה לרכוש פלוטוניום. קנדה, מודעת לסכנת המצב, הסכימה והציבה תנאים לחוזה שלה עם סיאול. לפיכך, ארה"ב יצרה סביבה דיפלומטית כדי לסכל את שאיפות הנשק הגרעיני של דרום קוריאה.
הדים היסטוריים של דרום קוריאה גרעינית
בגלל היעדר מסמכים היסטוריים מדרום קוריאה, קשה לציין מתי סיאול נטשה את פיתוח הנשק הגרעיני שלה. יבוא מפעל עיבוד מחדש מצרפת נזנח בינואר 1976. ניתן להניח כי תוכנית הנשק הגרעיני של דרום קוריאה נמחקה ככישלון בשלב זה. ברגע שדרום קוריאה נטשה את היבוא מצרפת, ארה"ב הבטיחה שיתוף פעולה טכני בתחום האנרגיה הגרעינית.
החלום של דרום קוריאה לפתח נשק גרעיני הושמד בשנות ה-70. מסמכים דיפלומטיים אמריקאים חושפים כי היה קשה ל-ROK לבצע את פיתוח הנשק הגרעיני שלו תחת עינו הפקוחה של וושינגטון. התוכניות הסודיות של ה-ROK היו כמעט נסתרות מהמודיעין האמריקאי.
עם זאת, אכן היו מדינות חדשות לניסויים גרעיניים, כמו הודו, באותה תקופה, ומעל לכל, האמנה לאי-הפצה גרעינית הוקמה זה עתה, כך שהנורמות לאי-הפצה גרעינית לא היו חזקות כפי שהן היום. לפיכך, הייתה אפשרות ברורה שדרום קוריאה הצליחה לפתח נשק גרעיני בשנות ה-70 בנסיבות שונות.
בניגוד לדרום קוריאה הסמכותית של שנות ה-70, דרום קוריאה של היום השיגה צמיחה כלכלית והצטרפה לקבוצה של מדינות מפותחות. היא משולבת בכלכלה הבינלאומית, מספקת סיוע הומניטרי למדינות אחרות ומהווה שומר על הסדר הבינלאומי הליברלי. למרות שהסבירות שדרום קוריאה תתחיל בתוכנית לפיתוח נשק גרעיני היא נמוכה, אסור לנו לשכוח שבן ברית שמרגיש מאוים על ידי נטישה על ידי ארצות הברית יעשה כל מה שצריך כדי להבטיח את ביטחונו.
קוואנגהון האן הוא עמית מיוחד עבור החברה היפנית לקידום המדע, המתמחה ביחסים בינלאומיים במזרח אסיה.
