מונעת על ידי משבר האקלים ואל ניניו, שנת 2024 הייתה שנה של טמפרטורות קיצוניות עולמיות. אוסטרליה סבלה משורה של גלי חום במהלך חודשי הקיץ שלה, ובפברואר, חלקים ממערב אפריקה דיווחו על טמפרטורות של 50 מעלות שגרמו ל"זמן לעמוד מלכת". ממרץ פגעו גלי חום במקסיקו, בדרום ארצות הברית ובמרכז אמריקה, ולאחר מכן בהודו, בדרום אירופה, ביפן ובערב הסעודית, שם מתו 1,300 בני אדם במהלך העלייה לרגל בחאג'. בתחילת יולי, הטמפרטורות באנטארקטיקה היו גבוהות ב-28 מעלות מהרגיל בימים מסוימים ביולי.
מספר האנשים החשופים לחום קיצוני גדל באופן אקספוננציאלי עקב שינויי האקלים בכל אזורי העולם. התמותה הקשורה בחום לאנשים מעל גיל 65 עלתה בכ-85% במהלך השנים 2000-2004 ו-2017-2021.
בין השנים 2000-2019, מחקרים מראים שכ-489,000 מקרי מוות הקשורים לחום התרחשו מדי שנה, כאשר 45% מהם באסיה ו-36% באירופה. באירופה לבדה, בקיץ 2022, התרחשו 61,672 מקרי מוות עודפים הקשורים לחום. אירועי גלי חום בעוצמה גבוהה יכולים להביא לתמותה חריפה גבוהה; בשנת 2003, 70,000 איש באירופה מתו כתוצאה מאירוע יוני-אוגוסט. בשנת 2010, 56,000 מקרי מוות עודפים התרחשו במהלך גל חום שנמשך 44 יום ברוסיה.
ציפורים נופלות מהשמיים בגלל החום. זוחלים יוצאים מחפשים צל. יונקים וחיות בר אחרות מושפעות ממחסור חמור במים. אבל כל זה פחות ופחות הופך לחדשות טריות בימינו.
אבל עם הבצורת, יום אחד מגיע מחסור במזון. לא רק לבעלי החיים. וזה יהפוך להיות ידיעה בכל זאת.
האם בני אדם יכולים לעשות משהו עם השפעה מיידית כדי למנוע לפחות את הגירעון במזון?
ובכן, הם כבר עושים את זה עם זריעת עננים.
היסטוריה קצרה של זריעת עננים
מדינות מסוימות מבצעות מניפולציות בעננים באמצעות טכניקה הנקראת 'זריעה בענן'. טכניקות זריעת העננים הראשונות מתוארכות לשנות הארבעים של המאה ה-20 וכוללות יצירת התמזגות וצמיחה של עננים. שיטה זו התפתחה לכדי איחוי החלקיקים בתוך עננים, הנופלים על כדור הארץ מושכים איתם חלקיקים אחרים שנתקלו בהם בדרך, ובכך יוצרים גשם או שלג. כדי להשיג זאת, היה צורך להחדיר חומרים באופן מלאכותי לענן, לרוב יודיד כסף, אך עדיין קיימות טכניקות שונות אחרות. חלק מהמדינות גם מתפילות אוקיינוס או מי ים, אבל זו גישה יקרה יותר.
זריעת עננים לפני שהועלתה לטכניקה גיאוגרפית למלחמה בשינויי האקלים עברה פגיעה במוניטין. ארצות הברית השתמשה בטכניקה במלחמת וייטנאם כדי להאט את התקדמות החיילים היריבים על ידי גרימת הצפה. בשנת 1976, בתגובה לאותו שימוש, האומות המאוחדות אסר על טכניקות שינוי סביבתי למטרות צבאיות עם אמנת ENMOD. מתאריך זה ואילך נאסר להמטיר עננים למטרות 'עוינות'. עם זאת, לפעמים קשה להדגים את האופי העוין של מניפולציה; בשנת 1986, אמרו כי ברית המועצות זרעה עננים בעקבות תאונת צ'רנוביל כדי שירד גשם מעל בלארוס ובכך להגן על מוסקבה מפני גשם רדיואקטיבי.
בהמשך הגיעו אירועי 'עננים גנובים'. ב-2011 האשימה איראן את אירופה שגנבה את העננים שלה ולאחר מכן ב-2018, הסיפור חזר על עצמו על ידי גנרל בצבא האיראני שהאשים את ישראל. המקרה האחרון היה דרמטי יותר והתקרב למצב סכסוך מכיוון שבשנת 2018 הייתה בצורת קשה במדינה והחקלאים המקומיים הפגינו בתוקף. למרבה המזל, ראש משרד המטאורולוגיה האיראני התערב בכך שהכחיש את האפשרות של עננים גנובים, מה שכנראה סייע בנטרול הסכסוך. עם זאת, איראן האשימה שוב את טורקיה שהיא מנכסת את העננים שלה במהלך החורף האחרון, שכן פסגות ההרים בצד הטורקי של הגבול המשותף שלהם היו מושלגות ואילו הפסגות האיראניות בצד הנגדי היו חשופות, מה שאפשר לטורקיה למשוך יותר תיירים .
כיום, מדינה יכולה לעשות מה שהיא רוצה עם העננים שחוצים את המרחב האווירי שלה, ובמדינות רבות מתרבים תוכניות המחקר והניסויים. סין השקיעה סכומי כסף אדירים בטכניקות אלו, כדי להשפיע על מזג האוויר במהלך אולימפיאדת בייג'ינג ב-2008, למשל, או כדי להילחם בבצורת. בשנת 2020 היא הודיעה על כוונתה לפרוס את תוכנית זרעת הענן שלה, שעד אז נוסתה על בסיס ממוקד ביותר, מעל מחצית משטחה עד שנת 2025, במטרה למנוע את הבצורות וסופות הברד שעלולות להשפיע על הייצור החקלאי שלה. מדינות המפרץ מיישמות גם טכניקות זריעה באמצעות פריקות חשמליות בעננים. בצרפת, עמותה בשם ANELFA מפתחת מחקר בתחום זה, במטרה להילחם בברד הפוגע בכרמים.
לא בלי המחלוקות שלו
בפודקאסט שהוקלט עבור France Culture, הסופר מתייה סימונט והקלימטולוג אוליבייה בוצ'ר מציינים כי לעת עתה, האפקטיביות של טכניקות מניפולציה בענן נותרה שנויה במחלוקת. ראשית, קשה מאוד לדעת אם גשם מענן זרע לא היה קיים ללא זריעה.
הטכניקות מעלות שתי שאלות חשובות לעתיד. הראשון נוגע לבעלות על משאבי מים. למרות שזה אולי נראה נושא טריוויאלי היום, כאשר משאבי המים נעשים מועטים עם הזמן, עלול להיות סיכון לסכסוך מים בין מדינות שכנות שעליהן "הבעלים" של הגשם. ואכן, אם מדינה מחליטה 'לגרום לגשם' בשטחה, ייתכן שמדובר בגשם 'גנוב' שהיה יורד מאוחר יותר במדינה שכנה.
השאלה השנייה נוגעת להשפעות הסביבתיות והבריאותיות של החומרים המשמשים לזרע עננים. בכמויות גדולות, יודיד כסף מסוכן למגוון הביולוגי, במיוחד בסביבות מימיות. מחקר אנגלי שבוצע על ידי המרכז לאקולוגיה והידרולוגיה בתחילת שנות ה-2000 גילה שיוד כסף, מתחת לריכוז מסוים, אינו רעיל לסביבה, אך החומר מתואר כ"בלתי מסיס ביותר". הסיכון הוא אפוא שהוא מצטבר ויכול להזיק לטווח ארוך. זה כמובן יכול לעשות דברים דחופים יותר מגירעון מזון זוחל.
כיום יש כ-50 מדינות שמבצעות מניפולציות בעננים כדי להבטיח גשם 'מוסדר'. סין השקיעה מיליארד דולר רק במשך חמש שנים בעיבוד עננים. ניסויים עם זריעת עננים נעשים באופן קבוע בארצות הברית, קנדה, מדינות המפרץ, צרפת וישראל, רק כדי להזכיר כמה.
אחת השיטות המוצעות להפחתת התחממות כדור הארץ עם השפעה מיידית היא יצירת משהו כמעיל מגן סביב כדור הארץ. עם זאת, יש דעות שאם זה היה קורה יום אחד, תופעת לוואי שלו תהיה לא פחות מהיעלמות השמים הכחולים. כאן מתכנסים שירה ופוליטיקה. אבל האם יש לכך סיבה טובה כאשר כל תקווה לחידוש פוטנציאלי משבש נשללת בעיקר?
מלחמות המים של המחר
בהסתכלות של 100 שנים לעתיד, טכנולוגיות הקשורות לזריעת ענן יהיו ללא ספק מתקדמות ביותר ובנקודה זו, ללא משטר עולמי המתאר את השימוש הראוי בהן, המדינות העשירות ביותר, יוכלו להשקיע הכי הרבה ובסופו של דבר לשלוט בעננים.
מלבד כל השאר, נותרה בעיה מהותית בזריעת עננים. הטכניקה עובדת – במידה שאפשר למעשה להבדיל את ההשפעות שלה מתהליכים טבעיים – כאשר יש עננים. אבל מה קורה אם אין עננים בשמיים? מה ייסחט אז כדי לעשות גשם? ומה יכול להבטיח שהעננים הזמינים תמיד יוכלו לספק את הכמות הנדרשת ליבולים? יתרה מכך, גם אם זרעו ענן בהצלחה, אין זה אומר שהגשם או השלג יירדו בדיוק במקום בו הוא רצוי.
ולבסוף, בהתייחס לתהליך היקר של ההתפלה, הדבר קובע תלות כלכלית ופוליטית למדינות שאין להן גישה ישירה לאוקיאנוסים ולימים. כיצד ניתן יהיה ליישם את זרעי העננים בצורה יעילה ושוויונית בעולם של עוינות פוליטית-כלכלית גדלה ופיצול?
