בסטוריית לב מרגשת, חתול רחוב ביישן יצא למסע יוצא דופן, כשהוא מתגבר על מכשולים וחוזר אל האדם שהראה לו חסד ודאגה במשך מספר חודשים.
ההיכרות עם ברד והחתול
ברד בנט, תושב פנסילבניה, לא ידע שהוא עומד להפוך לשומר מלאך לחתול רחוב ג'ינג'י. בעזרת מצלמת אבטחה שהתקין בביתו, ברד עקב אחרי תנועותיו של החתול במשך חודשים, צופה בתנועותיו הזהירות והחששניות.
לאחר היעלמות קצרה, החתול חזר, משוך באוכל שברד השאיר לו. למרות האופי הזהיר של החתול, אשר ברד החל לכנותו "מקס", הוא הסכים להיענות לו ולהתקרב ככל שעבר הזמן. ברד שם לב כי מקס סובל מאובדן שיער ופנים מזוהמות בפרעושים. בסבלנות ובדאגה, ברד טיפל בו, ניקה אותו והאכיל אותו. "שלושה חודשים לאחר מכן, הוא ישב על הברך שלי על הסווינג," שיתף ברד עם ההרלד, תחושה שזכתה להד ב-Woopets.
מסע של חמישה קילומטרים בכביש מהיר
למרות הקשר היפה שנוצר בין ברד למקס, אימוץ החתול לא היה אופציה עבור ברד. "הוצאתי אלפי דולרים על חשבונות וטרינר לחתולים אחרים. אני פשוט לא יכול להרשות לעצמי יותר," הודה ברד, שכבר היה בעלים של שני חתולים בבית.
ברד חיפש לבית אוהב למקס, ופנה למקלטים מקומיים, אך כולם היו מלאים. חבר הציע לו חוות אמיש קרובה שזקוקה לחתול לבקרת מכרסמים. ברד נאלץ להפקיד את מקס בידיים החדשות.
אבל החיים בחווה לא היו מתאימים למקס. למחרת, הוא ברח ונסע חמישה קילומטרים על כביש מהיר, חוצה את הדרך לחזור לברד. המום ומופתע מהחזרה של מקס, ברד לא שינה את החלטתו והחל לחפש עזרה באינטרנט.
הסיפור המרגש של מקס וההחלטה למקום חדש
ג'יל פאוול, מתנדבת מהארגון ניהול חתולים חסרי בית בפיטסבורג, הציעה לקחת את מקס לבית אומנה. סידור זה היה אמור להיות זמני, עד שמקום קבוע יימצא לו אצל משפחה מתאימה.
הסיפור הזה מדגיש את הקשר העמוק שיכול להתקיים בין בני אדם לבעלי חיים, ואת חשיבותה של סבלנות וחמלה במצבי הצלה. מסעו של מקס הוא עדות לכך שלפעמים, הלב יודע היכן הוא שייך, אפילו אם זה כרוך במרחק של חמישה קילומטרים ומכשולים.
