כשאמריקאים הולכים לקלפי בעוד מספר ימים, האפשרות של נשיאות טראמפ שנייה – ואיתה האפשרות להפחתת תמיכת ארה"ב בנאט"ו – מסתמנת גדולה. עם זאת, גם אם הממשל הנכנס יישאר מחויב לנאט"ו, ארצות הברית היא עדיין רק מדינה אחת, עם משאבים סופיים (אם כי עצומים) והתחייבויות הגנה הפרוסות על פני הגלובוס. במהלך העשור האחרון, וושינגטון מיקדה יותר ויותר את אסטרטגיות ההגנה שלה באסיה-פסיפיק על רקע המתיחות הגוברת בין ארה"ב לסין, אך סכסוכים חדשים במזרח התיכון מחלקים כעת את תשומת הלב. בין אם בשל נשיאות טראמפ או אילוצי משאבים, כל זה מוביל לשאלה לא נוחה עבור מתכנני ההגנה האירופיים: האם נאט"ו מוכנה להתמודד עם רוסיה ללא גיבוי אמריקני משמעותי?
מאז תחילת מלחמת אוקראינה, המערב התמקד בעיקר בסיוע הצבאי שלו לקייב, בניגוד לחיזוק הוליסטי יותר של היכולות הצבאיות. בעוד שתקציבי הביטחון גדלו ברחבי הברית, ההוצאה החדשה לא הייתה במידה שתשפר משמעותית את המוכנות הכוללת (האירופית) בסכסוך היפותטי עם רוסיה – מצב שאנליסטים חוששים שיכולה להתרחש אם אוקראינה תיפול. לדוגמה, רק כמה מדינות נאט"ו החלו מחדש את הגיוס וכל החברות לא הצליחו להרחיב באופן משמעותי את הבסיסים התעשייתיים של הייצור הביטחוני. זה הותיר את מנהיגי אירופה בניסיון להחזיר את ההרתעה וההגנה הקולקטיבית, ללא חימוש מחודש אירופי ויכולות הגנה מוגברות. הסתירה הזו הביאה כמה מנהיגי צבא ארה"ב לכנות את נאט"ו "צבא פוטמקין".
