האם גילוי המוח הזה יכול לשנות את הדרך בה אנו מטפלים ב-OCD?

חוקרים זיהו דפוס פעילות עצבית המשמש כסמן ביולוגי בטיפול ב-OCD באמצעות גירוי מוחי עמוק, המאפשר ניטור והתאמה אישית טובה יותר של הטיפול המבוסס על פעילות מוחית בזמן אמת.

מחקר שנערך לאחרונה, שפורסם ב רפואת טבעזיהתה דפוס פעילות עצבית ספציפי כסמן ביולוגי חדש לניבוי ומעקב מדויק אחר המצב הקליני של אנשים עם הפרעה אובססיבית-קומפולסיבית (OCD) שעברו גירוי מוחי עמוק (DBS), גישה טיפולית המתפתחת במהירות להפרעות פסיכיאטריות קשות.

המחקר, ממכללת ביילור לרפואה ובית החולים לילדים בטקסס, הובל על ידי ד"ר. Sameer Sheth וויין גודמן יחד עם סופרים ראשיים משותפים, Drs. ניקול פרובנזה, סנדי רדי ואנתוני עלאם.

"ההתקדמות האחרונה בנוירומודולציה כירורגית אפשרה ניטור מתמשך ארוך טווח של פעילות המוח בחולי OCD במהלך חיי היומיום שלהם", אמרה ד"ר ניקול פרובנזה, אסיסטנטית פרופסור במכללת ביילור לרפואה ומקנייר מלומדת. "ניצלנו את ההזדמנות החדשנית הזו כדי לזהות חתימות עצביות מרכזיות שיכולות לשמש מנבאים של מצב קליני ב-12 אנשים עם OCD עמיד לטיפול, שקיבלו טיפול DBS."

ההשפעה והנחיצות של DBS ב-OCD

OCD הוא מצב בריאותי נפשי שכיח ומתיש המשפיע על 2-3% מהאוכלוסייה ברחבי העולם. כשני מיליון אנשים בארה"ב סובלים מ-OCD. במקרים חמורים, מטופלים מבלים פרק זמן יוצא דופן בביצוע קומפולסיות חוזרות ונשנות, חסרות היגיון לכאורה, והתמדה במחשבות חודרניות. ל-OCD יש מחיר עצום על רווחתם ואיכות החיים של המטופלים והמטפלים בהם והוא יכול להפריע ליכולת לשמור על תעסוקה ומערכות יחסים. בעוד שפסיכותרפיה ותרופות יעילות ברוב האנשים שנפגעו, כ-20-40% מהאנשים עם OCD חמור עמידים לטיפולים הקונבנציונליים הללו.

מאז תחילת שנות ה-2000, נעשה שימוש בטיפול ב-DBS כדי לווסת פעילות עצבית באזורים ספציפיים במוח הקשורים לתסמיני OCD. מטופלים רבים שמתאימים לטיפול זה לא קיבלו תועלת מספקת מטיפולים קונבנציונליים. באוכלוסיה עמידה לטיפול זה, בערך שני שלישים מהמטופלים מראים שיפור משמעותי בתסמיני OCD לאחר DBS.

בדומה לאופן שבו מכשירי קוצב מווסתים את הפעילות החשמלית בלב, מכשירי DBS מווסתים את הפעילות החשמלית במוח. מכשירי DBS נושאים דחפים חשמליים מהמחולל, המושתלים בדרך כלל בחזה העליון, דרך זוג מובילים (חוטים) דקים לאזורי מטרה ספציפיים במוח. כוונון מדויק של פרמטרי הגירוי מאפשר לפולסים החשמליים להחזיר מעגל מוחי לא מתפקד למצב בריא.

DBS הוא הליך המאושר על ידי ה-FDA המשמש בדרך כלל לטיפול בהפרעות תנועה כגון רעידות חיוניות ומחלת פרקינסון, והוא נמצא בשימוש יותר ויותר לטיפול ב-OCD חמור.

"ראינו התקדמות יוצאת דופן בתחום מחקר ה-DBS, טכנולוגיה ששימשה במשך עשרות שנים לטיפול בהפרעות תנועה", אמר ד"ר ג'ון נגאי, מנהל חקר מוח באמצעות קידום טכנולוגיות נוירו-טכנולוגיות חדשניותיוזמת ® (The BRAIN Initiative®) ב- המכונים הלאומיים לבריאות, אשר סיפק מימון חלקי למחקר זה. "ההתקדמות המדווחת כאן מייצגת רק אחד ברשימה ההולכת וגדלה של סיפורי הצלחה שבהם יוזמת BRAIN סייעה לפתח דור חדש של טכנולוגיות DBS, ומקרבת את הטיפולים למצבים כמו OCD למרפאה."

הפרעה טורדנית כפייתית (OCD)

הפרעה טורדנית כפייתית (OCD) היא מצב בריאותי נפשי המאופיין במעגל של אובססיות וקומפולסיות. אובססיות הן מחשבות או דחפים חודרניים, לא רצויים הגורמים למצוקה או חרדה. אובססיות נפוצות כוללות פחדים מפני זיהום, צורך בסימטריה או מחשבות חודרניות על נושאי טאבו. קומפולסיות הן התנהגויות חוזרות ונשנות או מעשים נפשיים שאדם עם OCD מרגיש שהוא מונע לבצע בתגובה לאובססיה. אלה יכולים לכלול ניקוי מוגזם, בדיקה, ספירה או סידור חפצים בצורה מדויקת. הקומפולסיות נועדו להקל על החרדה הנגרמת מהאובססיות, אך הן בדרך כלל מספקות הקלה זמנית בלבד ויכולות להפוך לטקסים צורכים המפריעים לתפקוד היומיומי.

OCD מוכר על ידי השפעתו המשמעותית על איכות חייו של הפרט, לעתים קרובות מעכב פעילויות אישיות, חברתיות ותעסוקתיות. למרות האופי הבלתי רציונלי של המחשבות והטקסים הקשורים להפרעה, אנשים עם OCD עשויים להתקשות לשלוט בהתנהגויות אלה או להפסיק אותן ללא עזרה מקצועית.

התמקדות בבעיות הליבה של OCD לפיתוח סמנים ביולוגיים

הגדרת המינון הנכון לעיתים קשה יותר עבור הפרעות פסיכיאטריות כמו OCD מאשר עבור הפרעות תנועה. "בחולים עם הפרעות תנועה, ברור יותר מתי מתן גירוי וכוונון נכונים מכיוון שתנועות חריגות כגון רעד או נוקשות פוחתות מיד", אמר ד"ר שת, פרופסור וסגן יו"ר מחקר במחלקה לנוירוכירורגיה במכללת ביילור. לרפואה, מנהל המעבדות למחקר נוירולוגיה ילדים של גורדון ומרי קיין, וחוקר במכון המחקר הנוירולוגי של יאן ודן דאנקן בבית החולים לילדים בטקסס.

"עם זאת, הרבה יותר קשה להשיג את הרמה הזו של תכנות DBS מדויק עבור OCD והפרעות פסיכיאטריות אחרות מכיוון שיש עיכוב ארוך בין התחלת הגירוי לשיפור הסימפטומים. קשה לדעת איזו התאמה מסוימת הובילה לשינוי מסוים חודשים לאחר מכן. המטרה שלנו בביצוע מחקר זה הייתה אפוא למצוא סמן ביולוגי עצבי אמין שינחה אותנו במהלך ניהול DBS, ולנטר מרחוק שינויים בתסמינים של המטופלים שלנו. זה חשוב במיוחד מכיוון שכמה מהמטופלים שלנו נוסעים למרחקים ארוכים מרחבי הארץ או העולם כדי לקבל טיפול DBS, אשר עבור OCD מוצע כיום רק במעט מאוד מרכזים מיוחדים."

התמקדות בשורש בעיית ה-OCD

כדי לזהות יעד אופטימלי לפיתוח סמן ביולוגי, הצוות התמקד באחת ההתנהגויות האופייניות ביותר ב-OCD – הנטייה להימנעות פתולוגית. אנשים עם OCD סובלים לעתים קרובות מהימנעות קשה לשליטה מנזק פוטנציאלי או מצוקה. בניסיון להימנע מאיומים שנתפסים כאלה בחיי היומיום, הם נפגעים לעתים קרובות ממחשבות פנימיות חודרניות ופחדים לא רציונליים (אובססיות), המובילים לשגרה נוקשה ולהתנהגויות חוזרות (קומפולסיות).

מטרת הצוות הייתה להבין כיצד תנודות מוח בתדר נמוך בטווח תטא (4-8 הרץ) עד אלפא (8-12 הרץ), אשר נמצאו על ידי גוף גדול של ספרות מדעית כמי שממלאת תפקיד בולט בתהליכים קוגניטיביים , שונו באנשים עם OCD חמור ועמיד לטיפול. כדי לעשות זאת, הם ניצלו תכונה חדשה של מכשירי DBS מודרניים – היכולת לא רק לספק גירוי אלא גם לתעד פעילות מוחית.

בדרך כלל, מחקרים המנטרים דפוסי פעילות מוחית מתוכננים להיות אפיזודות קצרות הנערכים כאשר המשתתפים מבצעים משימה קוגניטיבית ספציפית. עם זאת, מחקר זה ייחודי מכיוון שהחוקרים הצליחו להשתמש במערכת DBS כדי לנטר באופן רציף דפוסי פעילות מוחית ברקע של פעילויות יומיומיות. תכונה זו של המחקר הביאה את המחקר לחייהם הטבעיים של משתתפי המחקר במקום להגביל אותו להגדרות מעבדה לא טבעיות.

ההקלטות החלו עם השתלת מערכת ה-DBS. מכיוון שגירוי מתחיל בדרך כלל ימים עד שבועות מאוחר יותר, הצוות הצליח למדוד דפוסי פעילות עצבית במצב סימפטומטי חמור. באופן מעניין, הם מצאו שפעילות עצבית סטריאטום גחונית של 9 הרץ (תטא-אלפא) הדגימה קצב יממה בולט שמשתנה לאורך מחזור של 24 שעות.

"לפני DBS, ראינו דפוס פעילות עצבית צפוי ותקופתי ביותר בכל המשתתפים", אמרה ד"ר גודמן, פרופסור ויו"ר DC ואיירין אלווד לפסיכיאטריה במחלקה למנינגר לפסיכיאטריה ומדעי ההתנהגות במכללת ביילור לרפואה. "עם זאת, לאחר הפעלת DBS, כאשר אנשים החלו להגיב ולהשתפר באופן סימפטומטי, ראינו התמוטטות בדפוס צפוי זה. זו תופעה מאוד מעניינת ויש לנו תיאוריה להסביר אותה.

"לאנשים עם OCD יש רפרטואר מוגבל של תגובות לכל מצב נתון. לעתים קרובות הם מבצעים את אותם טקסים שוב ושוב ולעיתים רחוקות משנים את השגרה שלהם או עוסקים בפעילויות חדשות, מה שעלול לגרום ליכולת חיזוי גבוהה של פעילות באזור מוח זה. עם זאת, לאחר הפעלת DBS, הרפרטואר ההתנהגותי שלהם מורחב; הם עשויים להגיב בצורה גמישה יותר למצבים ולא להיות מונעים רק על ידי רצון עז להימנע מטריגרים של OCD. הרפרטואר המורחב הזה עשוי להיות השתקפות של דפוס פעילות המוח המגוון יותר. לפיכך, אנו חושבים שהאובדן הזה של פעילות עצבית ניתנת לחיזוי מצביע על כך שהמשתתפים עסקו בפחות התנהגויות OCD חוזרות וכפייתיות".

מסקנה וכיוונים עתידיים

"לסיכום, זיהינו סמן ביולוגי נוירופיזיולוגי שיכול לשמש אינדיקטור אמין לשיפורים במצב הרוח והתנהגויות בחולי OCD לאחר טיפול ב-DBS. אנו צופים שהממצאים הללו ישנו את האופן שבו מטופלים מנוטרים לאורך הטיפול ב-DBS", הוסיף ד"ר שת, שהוא גם יו"ר מקנייר מלומד וקרן קולן במכללת ביילור לרפואה.

"שילוב המידע הזה בלוח מחוונים הפונה לרופא, למשל, יכול לעזור להנחות את מתן הטיפול, ובכך לבטל את המיסטיציה של תהליך תכנות DBS עבור OCD ולהפוך את הטיפול לנגיש יותר למספר רב יותר של רופאים ומטופלים. יתר על כן, אנו נרגשים מהאפשרות הפוטנציאלית שחתימות פעילות עצבית דומות כאלה עשויות לעמוד בבסיס הפרעות נוירופסיכיאטריות אחרות ויכולות לשמש כסמנים ביולוגיים לאבחון, לחזות ולנטר את המצבים הללו", סיכם ד"ר פרובנזה.

המחקר המדווח בהודעה לעיתונות זו נתמך על ידי יוזמת המוח הלאומית של המכון הלאומי לבריאות (NIH) תחת פרס מספר UH3NS100549, המכון הרפואי מקנייר בקרן רוברט וג'ניס מק'נייר, והקרן לחקר נוירולוגיה ילדים גורדון ומרי קיין ו-Jan ודן דאנקן המכון למחקר נוירולוגי בבית החולים לילדים בטקסס.