ב-23 ביולי הגיעו 14 מפלגות פלסטיניות להסכם לממשלת חזית מאוחדת לאחר תום המלחמה. הסכם בייג'ין נותן לכאורה פתרון לשאלת הממשל שלאחר המלחמה בעזה. חמאס, שספג מכה במהלך החודשים האחרונים, הכריז מוקדם יותר כי אינו יכול עוד לנהל את הממשלה בכוחות עצמו. גם ההצעה האמריקנית לפתח להשתלט נראתה בלתי סבירה, משום שפת"ח לא יכול להרשות לעצמו להיכנס לוואקום מבלי לקבל על עצמו את האשמה ללכת בעקבות הברית אמריקה-ישראל. נכנסה סין, כמעצמה גדולה חלופית הנהנית מאמינות טובה יותר מהאמריקאים בקרב הפלסטינים ומתווך להסכם אחדות לאומית. תוכנית בייג'ין המפגישה את פתח וחמאס היא כעת מתחרה ישירה מול תוכנית האמירויות להציב משימה בינלאומית זמנית שאינה כוללת לא את פתח ולא את חמאס.
כצפוי, הסכם בייג'ין לווה בהסלמה צבאית נגד ישראל בכל החזיתות. בערב ה-28 ביולי תקף חיזבאללה מטח של רקטות קטיושות ופלאק לעבר הגולן, והרג יותר מ-10 ילדים במגרש ספורט בעיירה הדרוזית שמס עבדאל. החות'ים הסלימו בהדרגה לשימוש בטילים בליסטיים, המכוונים לחלק הדרומי של ישראל. איראן פרסמה איומים חדשים במצור ימי על החוף הישראלי. מנהיג סוריה בשאר אל אסד נסע למוסקבה כדי לדון בהתקרבות עם טורקיה וביקש הגנה מפני הסלמה אזורית. רוסיה הזהירה את ישראל מפני ההשלכות.
ההסלמה האחרונה בכל החזיתות היא מהלך מתואם ללחוץ על ישראל להפסקת אש. המרכיב החיוני בשרשרת האירועים הוא הסכם האחדות בבייג'ין, שהבטיח כעת את הישרדותו הפוליטית של חמאס, אם כי במצב פצוע וקשה, וכן פתר את בעיית הלגיטימיות של הפתח בעזה. הפסקת אש כעת ניתנת לביצוע עבור הצד הפלסטיני מכיוון שהצדדים הצליחו לפתח בסיס משותף כלשהו. ההתכנסות של 14 מפלגות היא הפגנת כוח יעילה להדוף את הגיבורים האנטי-פת"ח של תוכנית האמירויות.
מנקודת המבט של ישראל, הסכם בייג'ינג הוא נסיגה מדינית, משום שלטענתו להחזיק בעזה צבאית לתקופה בלתי מוגבלת יש כעת משקל נמוך יותר בהתחשב בממשלת אחדות לאומית של ולמען הפלסטינים מתעצבת לקחת אחריות. ההסכם גם יבחן את נחישותה של ישראל להרחיק את חמאס מהממשלה. הצלחתו של הסכם בייג'ינג תספק דחיפה חזקה לישראל לנהל שיחות 'יום שאחרי' עם ארצות הברית ומדינות המפרץ ברצינות הרבה יותר, שכן המצב הוסב למירוץ נגד הזמן.
מבחינה בינלאומית, הבידוד הגובר של ישראל מסתמן כגורם מרכזי. נאומו של בנימין נתניהו בקונגרס הדגיש שוב ושוב את הצורך בתמיכה מתמשכת ובלתי מעורערת של ארה"ב במאמץ המלחמתי של ישראל. הוא ניסה להרשים בקהל האמריקאי שהמלחמה אינה של ישראל בלבד ויש לה השפעה ישירה על ארה"ב ומאבקה בטרור. למרות קבלת הפנים המסעירה שקיבל נתניהו בקונגרס, האמת היא שישראל היום די מבודדת מול הברית רבת הראשים והחזקה בראשות איראן, מחוזקת בתמיכה הצבאית והדיפלומטית והצבאית של סין ורוסיה.
יחסי ישראל-מערב נכנסו לתקופה סוערת. אירופה עסוקה במלחמה באוקראינה וגם אם לא, התמיכה הפנימית בישראל במדינות אירופה רחוקה מלהיות פה אחד. חלק ממדינות אירופה הכירו דיפלומטית במדינה פלסטינית. ממשלת הלייבור החדשה בבריטניה יזמה מחדש את העברת הכספים לאונר"א ותמכה בסוגיית צווי המעצר של בית הדין הפלילי הבינלאומי נגד נתניהו ושר הביטחון יואב גלנט. אפילו ממשלת ארה"ב הנוכחית תמכה בישראל רק בתנאי, תוך שהיא מבקשת לאזן בין מחויבות לביטחון ישראל לבין כפייתיות פוליטיות פנימיות: דחיפה להפסקת אש, קריאה לאיפוק והטלת הגבלות על העברת נשק. העובדה ש-2024 היא שנת בחירות ומחוז בחירה פרו-פלסטיני גדול למדי תומך במפלגה הדמוקרטית בשלטון סיבך את התרחיש. אין זה פלא שנתניהו קשר את המפגינים האנטי-ישראלים המשתוללים בארה"ב עם חסות איראנית, שכן ההפגנות לוחצות ללא הרף את הקו האדום לתמיכת ממשלת ארה"ב בישראל. הגדלת המרחק בין ממשלת ארה"ב לישראל יחזק את הציר האנטי-ישראלי להסלים את המלחמה וללכת משם עם עסקה טובה יותר. הערך האמיתי של בני הערובה שנחטפו על ידי חמאס ב-7 באוקטובר מודגם כעת, תוך יצירת דמורליזציה ופילוג בתוך ישראל ופועלים כקלפי מיקוח יעיל להישרדות החמאס.
אחדות פלסטינית בר-ביצוע, הגברת ההשתתפות הרוסית וכניסתה של סין, בשילוב המרחק ההולך וגובר של ישראל מהמערב ובידוד בינלאומי, הטו לרגע את המאזן לטובת הציר האנטי-ישראלי. בהתבסס על הסכם בייג'ין, הציר האזורי האנטי-ישראלי העלה את הקצב מתוך כוונה להטיל על ישראל עלויות גדולות יותר כדי לדחוק אותה לפינה ולחלץ הפסקת אש.
אבל האם החישוב הזה ילך לפי התוכנית? מתקפת הרקטות של חיזבאללה על הגולן תוביל כמעט בוודאות לתגמול ישראלי עזה, ואולי תגרום למלחמה בלבנון. יתרה מכך, לישראל יש הרגל מוזר להפוך את השולחן בנסיבות הקשות ביותר, כמו במהלך המלחמות ב-1967 וב-1973. עם זאת, אין ספק שהיכולות הצבאיות והפוליטיות של ישראל יהיו נתונות למבחן הגדול ביותר שלהן מאז 1973. גורם אחד להיזהר מהם יהיו מדינות המפרץ הערביות, שהפכו במידה רבה ללא רלוונטיות מה-7 באוקטובר, אך הוחזרו לחשיבות דיפלומטית לאחר הסכם בייג'ינג כמשפיעות יריבות על צורת השלום "יום שאחרי".
