הערות השוליים של ג'ו סאקו בעזה והסכסוך הישראלי-פלסטיני הנוכחי

לאור ההסלמה האחרונה באלימות בין כוחות ישראליים לקבוצות פלסטיניות מיליטנטיות בראשות חמאס בעזה מאז 7 באוקטובר 2023, הרלוונטיות של הערות השוליים של ג'ו סאקו בעזה הפכה משמעותית יותר ויותר. הרומן הגרפי של סאקו, שפורסם לראשונה ב-2009, חוקר בשורשים ההיסטוריים ובהשפעות המתמשכות של הסכסוך הישראלי-פלסטיני באמצעות חקירה עיתונאית מדוקדקת וסיפור סיפורים מעורר. חיבור זה בוחן את החשיבות הקריטית של ביקור חוזר בעבודתו של סאקו כדי להבין את המריבה המתמשכת, תוך שימת דגש על ההקשר ההיסטורי, הממד האנושי של הקונפליקט, כוחם של נרטיבים חזותיים ותפקיד העיתונות.

ההקשר ההיסטורי וההדים שלו

הערות השוליים מתרכזות במעשי הטבח שנשכחו ברובם בעיירות חאן יונס ורפיח במהלך משבר סואץ ב-1956. החקירה של סאקו שופכת אור על אירועים אלה, ומציעה תיאור מפורט העומד בניגוד חד לסיקור השטחי לעתים קרובות בתקשורת המרכזית. הבנת התקריות ההיסטוריות הללו היא חיונית שכן הם יוצרים תקדים למחזורי האלימות והגמול החוזרים ונשנים שממשיכים להגדיר את הסכסוך הישראלי-פלסטיני. עבודתו של סאקו מדגישה את חשיבות הזיכרון ההיסטורי בהבנת קונפליקטים של ימינו, וממחישה כיצד טראומות ותלונות מהעבר מלבות פעולות איבה מתמשכות.

בהערות השוליים של סאקו, חבל ההקשר ההיסטורי וההדים שלו הם מרכזיים בהארת הזרמים התת-עקשים של הסכסוך הישראלי-פלסטיני. סאקו מתעמק בקפדנות במעשי הטבח של חאן יונס ורפיח במהלך משבר סואץ ב-1956, אירועים שנמוגו ברובם מהזיכרון הקולקטיבי אך נותרו נטועים עמוק בתודעה הפלסטינית. סאקו מסיים את ההקדמה שלו בפסקה הבאה:

"כמו שאמר לי מישהו בעזה, 'האירועים הם רציפים'. נראה שלפלסטינים אף פעם לא יש את הלוקסוס לעכל טרגדיה אחת לפני שהבאה הבאה עליהם. כשהייתי בעזה (בין נובמבר 2002 למרץ 2003), אנשים צעירים יותר ראו לעתים קרובות את המחקר שלי על אירועי 1956 בשנאה. מה תועיל הנטייה להיסטוריה כשהם מותקפים ובתיהם נהרסים כעת? אבל העבר וההווה אינם יכולים להתפרק בקלות כזו; הם חלק מרצף חסר רחמים, טשטוש היסטורי. אולי כדאי לנו להקפיא את התנועה המתפרצת קדימה ולבחון אירוע אחד או שניים שלא רק היו אסון עבור האנשים שחיו אותם, אלא אולי גם מלמדים למי שרוצה להבין למה ואיך – כפי שאמר אל-רנטיסי שנאה 'נטועה' בלבבות."

אחד מאלה שרואיינו על ידי סאקו והעיתונאי כריס הדג'ס בביקורם ב-2001 בשליחות מגזין "הרפר'ס" בחאן יונס במהלך החודשים הראשונים של האינתיפאדה השנייה נגד הכיבוש הישראלי היה עבד אל-עזיז אל-רנטיסי, מנהיג פוליטי פלסטיני ושותף. מייסד חמאס, יחד עם השייח' אחמד יאסין. אל-רנטיסי חוסל על ידי פגיעת טילים ישראלית במרץ 2004. בנובמבר 1956 במהלך משבר תעלת סואץ, כבשו כוחות ישראליים לזמן קצר את רצועת עזה שבשליטת מצרים, כאשר אל-רנטיסי היה בן תשע. דודו נהרג על ידי חיילים ישראלים.

אני עדיין זוכר את היללות והדמעות של אבי על אחיו", אמר. "לא יכולתי לישון חודשים רבים אחרי זה… זה השאיר פצע בליבי שלעולם לא יוכל להחלים. אני מספר לך סיפור ואני כמעט בוכה. פעולות מסוג זה לעולם אינן נשכחות…(T) הם נטעו שנאה בליבנו.

האנשה של הסכסוך

הרומן הגרפי של סאקו מצטיין בהאנשת הסכסוך על ידי התמקדות בסיפוריהם האישיים של אזרחים פלסטינים שעברו את מעשי הטבח ב-1956. גישה זו רלוונטית במיוחד כיום, שכן המחיר האנושי של הסכסוך ממשיך לעלות. בראיון נשאל סאקו מדוע ספרו הערות שוליים, המתמקד בשני מעשי טבח משנת 1956, מכסה בהרחבה גם הריסות דיור ברפיח בשנת 2003. סאקו השיב כי אירועי 2003 היו משמעותיים מספיק כדי לתעד בפני עצמם. בנוסף, הוא רצה להמחיש כיצד, עבור הפלסטינים בעזה, "האירועים הם מתמשכים". הוא הסביר שעבור אנשים שחוויותיהם מאז 1948 נשלטו על ידי אלימות ואובדן, הרהור על 1948 בלבד הוא בלתי אפשרי – אין סגירה. הערות השוליים שואפות ללכוד את החוויה הפלסטינית של סכסוך בלתי פתור תמידי, שבו כל פציעה חדשה מעלה זיכרונות של עבר. על ידי כך, הספר מציג תחושת זמן שעלולה להיות לא מוכרת לקוראים רבים באירופה ובצפון אמריקה, שבה האירועים אינם ליניאריים לחלוטין אלא שומרים על רלוונטיות מתמשכת ודוחקת.

עבודתו של סאקו מייצגת סוג של עדות אתית. הוא לא רק מתאר את סבלם של אנשים במצבים קשים, אלא גם מתמודד עם המורכבות של תפקידו כעיתונאי, קריקטוריסט ומערבי שעלול להיות שותף לסבל הזה. ההתמקדות שלו בחוויות שונות בזמן, ובקונפליקטים בתיאור ההיסטוריה, היא מרכזית בתפקידו כעד. אמנם התפיסה שלבחירות שלנו בסיפור ההיסטוריה יש השלכות אתיות משמעותיות אינה חדשה, אך לעתים קרובות היא נראית מופשטת. עבודתו של סאקו מביאה את הרעיון הזה לחיים על ידי פירוט המחיר האנושי של גישות נרטיביות שונות. השאלות של ההיסטוריה של מי לתאר וכיצד לתאר אותה ניכרות לאורך הספר. זה מומחש היטב כאשר אב פלסטיני, מתוסכל מההתעקשות של סאקו לדון ב-1956 למרות כדורים ישראלים טריים בקיר שלו, קורא, "כל יום כאן הוא 56'!"

על ידי מתן במה לקולותיהם של אנשים רגילים שנקלעו לאש הצולבת, סאקו מזכיר לקוראים את הסבל האישי העמוק שלעתים קרובות הולך לאיבוד בניתוחים פוליטיים וצבאיים. הסכסוך האחרון ראה נפגעים אזרחיים רבים, מה שהופך את הדגש של סאקו על חוויות אישיות לתזכורת נוקבת לממדים האנושיים של המלחמה.

כוחם של נרטיבים חזותיים

פורמט הרומן הגרפי של הערות שוליים רותם את הכוח של סיפור חזותי כדי להעביר את המורכבות והמשקל הרגשי של הקונפליקט. האיורים המפורטים של סאקו ויכולתו ללכוד את הניואנסים של הביטוי והנוף האנושיים מושכים את הקוראים אל הנרטיב באופן שטקסט לבדו לא יכול לעתים קרובות. בנוף התקשורתי הנוכחי, הנשלט על ידי תמונות מהירות וחולפות וצליל, הגישה הוויזואלית הסוחפת של סאקו מציעה מעורבות עמוקה ומתמשכת יותר עם מציאות הסכסוך. זה רלוונטי במיוחד מכיוון שהקהל מבקש להבין את האלימות המתמשכת מעבר לכותרות המיידיות ולסטטיסטיקות. בראיון לפרסום Mother Jones, סאקו קובע:

"למדריך שלי היה עותק של פלסטין בטיול האחרון שלי בעזה. הוא היה מביא את זה החוצה ומראה לאנשים מה אני מנסה לעשות. זה בדרך כלל עבר די טוב. מכיוון שבאמת היו רישומים שעשיתי מעזה בעבר, הם יכלו להסתכל על זה ולומר, "אה, זה אני, זה דומה מאוד למחנה הפליטים שאני חי בו".

הערות השוליים משמשות דוגמה מצוינת להתנסות ב"דרכים חדשות לספר סיפורים על זמן". התמקדותו בקטעים קצרים מדוחות בני עשרות שנים של האומות המאוחדות ובנרטיבים של פלסטינים קשישים – המייצגים את "הערות השוליים" בכותרת. הערות שוליים חוקרות דרכים שונות לקריינות זמן באמצעות שימושים חדשניים בצורות קומיות ישנות יותר. זה בולט במיוחד בקודה של הספר, תקציר בן שלושה וחצי עמודים ללא מילים, התחום בדפים שחורים, המקיף את התיאור הנרחב של סאקו על טבח רפיח ב-1956, שתופס את השליש האחרון של הספר. הסיפור הארוך יותר מציג סדרה חופפת של עדויות ראייה, הכוללות דיוקנאות משובצים של מרואיינים וציורים המתארים את זיכרונותיהם. לעומת זאת, הקודה מציעה נרטיב קצר ויחיד, לכאורה מנקודת מבטו של פלסטיני המעורב באירועים. בעוד שהקודה, בקריאה במנותק, עשויה להופיע כנקודת מבט של אדם אחד, מיקומו בסיומו של הספר מסמן כי הוא מזקק את נקודות ההסכמה החוזרות ונשנות ממספר רב של היסטוריות בעל פה, המייצגות קונצנזוס בקרב המרואיינים הפלסטינים של סאקו.

תפקיד העיתונאות

עבודתו של סאקו היא עדות לתפקידה של העיתונות בגילוי ותיעוד של אמיתות שאחרת עלולות להישכח או להתעלם. מחקרו המדוקדק ומחויבותו להצגת תיאור מדויק של אירועים היסטוריים משמשים מודל לעיתונות חוקרת. בהקשר של הסכסוך הנוכחי, שבו מידע מוטעה ותעמולה משתוללים, גישתו של סאקו מדגישה את הצורך בדיווח יסודי וחסר פניות. הוא מדגיש את חובתו של העיתונאי לחפש ולספר את הסיפורים המספקים הבנה מלאה יותר וניואנסית יותר של סוגיות מורכבות.

בהתבסס על שיקול זה של טכניקה, הספרות על עבודתו של סאקו בגיאופוליטיקה ביקורתית חקרה עוד נושאים של מיקום וייצוג. זה כולל את ההשתקפות העצמית שלו על התהליך העיתונאי באזורי מלחמה והשימוש שלו במפות ובמיפויים מופשטים כדי לנהל משא ומתן ויזואלי על החלל. מאומן כעיתונאי, הוא משלב בצורה חלקה טכניקות דיווח עם מבנה הקומיקס של דיאלוג, עיצוב ואקשן ברצף. הוא פועל כעיתונאי, אמן קומיקס ותיעוד, וממנף את הזהות ההיברידית הזו כדי להעביר את המציאות המורכבת של אירועים גיאופוליטיים. עיתונאות הקומיקס של סאקו היא ייחודית בגישתה. במקום להמעיט בתרומות של מתרגמים, מתורגמנים ומתווכים אחרים, הוא מרבה להציב אותם בקדמת הנרטיבים שלו. עבודתו על פלסטין ובוסניה מדגישה, הן מבחינה לשונית והן מבחינה ויזואלית, את התפקידים המכריעים של מתרגמים, מתורגמנים, מתקנים ורשת של קשרים בלתי פורמליים. תרגום תרבותי הוא גם נושא בולט, שכן סאקו מציג את האתגרים שלו כאאוטסיידר תרבותי המנסה לנווט ולחקור סוגיות מורכבות, רגישות ומפלגות.

בראיון לכתב העת האקדמי, Geopolitics, הוא אומר:

"אפילו הכללת עצמי לא הייתה בהכרח מקרית אבל זה בא מהמסורת שעבדתי בה באותה תקופה, קומיקס אוטוביוגרפי. ולא הייתה לי שום תיאוריה של קומיקס ועיתונות כשנסעתי לראשונה לשטחים הפלסטיניים. לא הייתי בטוח בדיוק מה שלומי או מה אני עושה. חשבתי על זה בתור 'אה, אני אספר את הסיפורים שלי על החוויות שלי בשטחים הפלסטיניים'. זה יצא מסיפור מסע בגוף ראשון זה מה שכנראה חשבתי. כשהייתי שם זה נהיה יותר עיתונאי רק בגלל שכך הוכשרתי בקולג'”.

סיכום

הערות השוליים של סאקו נותרו יצירה רלוונטית מאוד בהקשר של הסכסוך המתמשך בין המשטר הישראלי לקבוצות מיליטנטיות פלסטיניות בראשות חמאס. הדגש שלו על ההקשר ההיסטורי, האנשת הסכסוך, כוחם של נרטיבים ויזואליים ותפקיד העיתונות מספק תובנות חיוניות שהן חיוניות להבנה והתייחסות לאלימות הנוכחית. בעוד העולם מתמודד עם ההסלמה האחרונה בעזה, עבודתו של סאקו משמשת תזכורת רבת עוצמה לצורך המתמשך לזכור, לתעד ולחפש צדק לעבר כדי לסלול את הדרך לעתיד שליו יותר.