כאשר המחסור מהדק את אחיזתו במשאבים הידרולוגיים ברחבי העולם, הסדקים הראשונים של משבר מים מתחילים להראות. במזרח התיכון, שם כל טיפה היא עניין של הישרדות, הרעלת נהר ARAS אינה רק אסון סביבתי, זהו קו תקלות גיאו -פוליטי. בין האג'נדות הפוליטיות המשתנות של ארמניה ואיראן, גורלה של נתיב המים הקריטי הזה עבר ממשאב משותף ומכריע לכלי של תמרון אסטרטגי. זיהום הנהר הוא כיום נושא מחלוקת ביותר, המתאר את הסכנות של סדר עדיפות לניצחונות פוליטיים על פני דיילות סביבתית לטווח הארוך.
מקורו בהרי ארזורום בטורקיה וזורם דרך איראן, אזרבייג'ן וארמניה, נהר ARAS הוא מקור מים חיוני המספק כ 20 מיליון איש. עם זאת, פריקת פסולת כימית, תעשייתית ואפילו רדיואקטיבית בנהר מאיימת על השימוש בו לחקלאות ומי שתייה. סוגיה זו הפכה דחופה עוד יותר ככל שמתבצעות דיונים כדי להסיט מים מנהר ARAS כדי לספק מי שתייה לטבריז ולסביב לערים קטנות יותר, ולהעלות חששות רציניים מהבטיחות ואיכותם של המים המיועדים לצריכה ציבורית.
במשך שנים נהר ARAS נושא בשקט סוד רעיל. מעל 50 מחקרים ממשלתיים ו/או אקדמיים הראו בעקביות את קיומם של רמות גבוהות של 59 מתכות כבדות לאורך הנהר. מחקר משנת 2012, למשל, שפורסם בכתב העת Journal of Water Resource והגנה מצא רמות גבוהות מסוכנות של מתכות כבדות כמו מרקורי, עופרת וקדמיום בנהר ליד מחוז ארדביל של איראן. החוקרים סיווגו חלקים שונים בנהר בהתבסס על רמות זיהום, ואזורים מסוימים כבר היו מזוהמים עד שהם מהווים סיכונים חמורים הן לבריאות האדם והן לחקלאות.
וזה לא נעצר שם. מחקר שנערך על ידי חוקרים איראניים ב -2017 המפקח על מתכות כבדות בנהר ARAS לאורך הגבול האיראני-ארמני מצא כי רעלים מרכזיים, כולל אלומיניום, נחושת, בורון ומוליבדן, חרגו מגבולות בטוחים. זה גם כבר לא היה רק המים. בדיקות על משקעי נהר וחיי הצמח המקומיים הראו הצטברות של רעלים מדאיגים, ומאשרים כי זיהום אינו רק במים: הוא משובץ בסביבה. המחקר הזהיר כי איכות המים הירודה של הנהר דורשת התערבות מיידית, אזהרות שהתעלמו ברובו.
מעבר לזיהום התעשייתי, שינויי האקלים הופכים את המשבר לחמור עוד יותר. מחקר שנערך בשנת 2022 שנערך בהנדסה וניהול פרשת מים מצא כי ככל שהגשמים יורדים וזרימת המים מאטה, רמות הזיהום רק יעלו. חנקות ופוספטים, כבר דאגה, צפויים לגדול בחדות בשנים הקרובות. תחת כל תרחיש אקלימי שנבדק, נהר ARAS – כמעט נאבק באיכות מים ירודה – נמצא בדרך כדי לרדת עוד יותר, כשהוא משוחרר לעבר סיווג "רע מאוד" מדאיג.
מה זיהום נהר ARAS?
הזיהום של נהר ARAS אינו תעלומה. על פי ההערכה, פסולת תעשייתית, נגר כרייה ואפילו זיהום גרעיני מרעילים בהתמדה את מימיו. חלק ניכר מהזיהום הזה ניתן לייחס לארמניה ולאירן, שם מפעלים, מפעלים כימיים ותחנות כוח משחררים פסולת לא מטופלת ישירות אל הנהר. אחד העבריינים הגדולים ביותר הוא ענף הכרייה של ארמניה. מפעל הנחושת-מוליבדן של קאג'ראן, אחד הגדולים באזור, משליך לכאורה מתכות כבדות כמו ארסן, עופרת וקדמיום למים, מה שהופך חלקים מהנהר רעילים. חברה זו נקשרה גם לרמות זיהום חמורות בנהר אוקצ'י.
מעבר לפסולת תעשייתית, אחד האיומים המדאיגים ביותר על נהר ARAS מגיע מתחנת הכוח הגרעינית Metsamor גם בארמניה. ממוקם רק 16 ק"מ מהגבול הטורקי ובסמוך לנהר אראס, Metsamor הוא אחד הכורים הבודדים שנותרו בעידן הסובייטי שעדיין פועלים-בין אם נחשב לרבים לאחד המתקנים הגרעיניים המסוכנים ביותר בעולם. Metsamor, שנבנה בשנות השבעים, חסר מבנה הכלה מתאים, כלומר לכל דליפת קרינה יכולה להיות השלכות הרסניות על הסביבה הסובבת. האיחוד האירופי דחק בארמניה לסגור את המפעל, והזהיר את הסיכונים הסביבתיים הרציניים שלו. עם זאת, במקום להפסיק את זה, הממשלה הארמנית הרחיבה את פעולתו של מטסמור עד לפחות 2036, בגיבוי פיננסי מרוסיה.
מקור הולך וגדל למתיחות גיאו -פוליטית
למרות קשרים חזקים מבחינה היסטורית, איראן כבר לא יכולה להתעלם מהזיהום המחמיר של נהר אראס. בתחילה לא ששים להכיר בסוגיה ולהכחיש את תפקידה של ארמניה, גורמים רשמיים איראניים קוראים כעת בגלוי לירוואן לקחת אחריות על הפסולת התעשייתית המזהם את הנהר. עם זאת, במקביל, ממשלת איראן דוחפת קדימה עם תוכניות להסיט מים מהנהר המזוהם הזה ככל הנראה כדי לספק את אוכלוסיית הערים הצפון -מערביות, ולהעלות כמה שאלות רציניות. מדוע ממשלה שמודה כעת בפומבי שהאראס מזוהמת מתעקשת להפוך אותה למקור מים ראשוני? האם זה סימן לייאוש בין משבר המים המעמיק של איראן, או שיש סדר יום נוסף במשחק?
עבאס אליאבאדי, שר האנרגיה של איראן, מתעקש כי המים יועברו מקטע לא מזוהם בנהר אראס. בינתיים, משרד החוץ הצהיר כי מתבצעות משא ומתן עם ארמניה כדי לטפל בזיהום. אבל אם ממשלת איראן מכירה כעת בגלוי בזיהום, מדוע היא עדיין דוחפת לספק ערים צפון -מערביות, ביתם של אוכלוסייה משמעותית באזרבייג'ני, עם מים מהנהר הזה? האם תתקבל החלטה כזו אם האזורים שנפגעו היו טהראן או איספהאן? הנכונות להכניס קהילות מסוימות למפגעים סביבתיים תוך הבטחת משאבים בטוחים יותר עבור אחרים אינה רק רשלנות – זו גזענות סביבתית בפעולה.
ממשלת איראן מתכננת להעביר מים מנהר אראס לטבריז, ג'ולפה, חדישאהר, מרנד, סופיאן ועיירות אחרות במחוז שבסטאר – ארוכות מאוכלסות בעיקר על ידי דרום אזרבייג'ן. זוהי אותה אוכלוסייה שכבר נשאה את זיהום הנהר, כאשר אזורים כמו ארדביל רואים עלייה בשיעורי הסרטן הקשורים למים מזוהמים. כעת, במקום להתייחס לגורמי השורש למשבר, טהראן מכפיל את רשלנותו, ומכוון מים שעלולים להיות מסוכנים ליישובים שכבר מזמן התעלמו מהם. זה עוקב אחר דפוס מוכר – כזה שנראה בניהול כושל קטסטרופלי של אגם אורמיה, שם חוסר מעש הממשלתי הוביל לאחד האסונות הסביבים הגרועים ביותר בתולדות איראן. שוב ושוב, מדיניות סביבתית באיראן פגעה באופן לא פרופורציונאלי באזורים מיעוטים, והפכה משברי מים לסוג נוסף של אפליה מערכתית. ללא פעולה מיידית ושקופה, משבר זה לא רק יסלים אלא יחזק פרק נוסף של אפליה סביבתית, התעלמות פוליטית וסבל אנושי.
טורקאן בוזקורט הוא פעיל זכויות אדם מבוסס קנדה. במקור מאיראן היא מתמודדת עם סוגיות מגדריות, אנושיות, נשים וזכויות מיעוט אתני ובעיות סביבתיות במזרח התיכון.
הדעות, האמונות ונקודות המבט המביעים המחברים הם שלהם בלבד ואינם משקפים את העמדה הרשמית של GeopoliticalMonitor.com או כל מוסד אחר.
