כשאני מתיישב לדבר איתו לאופי, עברו קצת יותר מ-72 שעות מאז טיילור סוויפט הוציאה את אלבומה המצופה מחלקת המשוררים המעונים, וזמרת הג'אז האיסלנדית-סינית העולה מודה שעדיין לא הקשיבה לכל 31 הרצועות. אבל יש לה תירוץ די טוב, כזה שסוויפט כנראה יכולה להזדהות איתו. לאחרונה היא יצאה לסיבוב הופעות עולמי לתמיכה באלבומה זוכה פרס הגראמי, מְכוּשָׁף, ובסוף החודש שעבר הוציאה מהדורת דלוקס חלומית, מכושפת: גרסת האלה, חושפת ארבעה שירים חדשים המשרים את רגישות הנעורים שלה בז'אנר נצחי. מה שאומר שלמרות שהיא מצאה את עצמה בניו אורלינס אתמול ובאטלנטה הבוקר, היא תלך לישון הלילה, ולו לכמה שעות, בנאשוויל, אחרי שעלתה לבמה באודיטוריום ריימן האגדי בכובע בוקרים ורוד, ביום הולדתה ה-25 לא פחות.
אבל עד כה המוזיקאית בעלת הכשרה הקלאסית מרייקיאוויק משערת שהאלבום של סוויפט עוסק בהיותה פרפורמרית בדרכים, להתאהב ולהתאהב, ובכן, היא מוצאת את זה ישים לחייה שלה כרגע. "באופן אישי, באופן מזעזע, אני אחד מהאנשים הבודדים שיכולים להתייחס לפרטים הספציפיים", אומר לאופי (מבוטא lay-vay) יריד ההבלים דרך זום, מחדר ירוק, כיאה.
"ממש הרגשתי את זה בעבר, שם אני כמו, בסדר, שים חיוך, אורות, מצלמה, אקשן, כלבה. פשוט צא לבמה ותעשה את זה", היא אומרת, ומתייחסת למילים להמנון "המופע חייב להימשך" של סוויפט, "I Can Do It With a Broken Heart".
זו עצה שתהיה שימושית על הדרך השנה, כאשר לאופי יוצאת למשימה להציג את הג'אז לקהל ה-Gen Z ברחבי העולם. "התקווה שלי היא ש(המוזיקה שלי) יכולה להיות סם שער עבור אנשים להאזין (לג'אז) ולהבין קצת ממנו דרך העדשה של מישהו בגילם", היא אומרת. המקוננת על התבגרותה, הליריקה שלה מביאה את האלט המהפנט שלה, שמזכיר את בילי הולידיי ואלה פיצג'רלד, אל המאה ה-21. "אני חייבת לרדת מאינסטגרם / אני ממשיכה לחזור אחורה / מסתכלת על הזיכרונות שלנו / אני יודעת שבקרוב תמחק", היא מתוודה על עיבוד מחרוזות בשיר "Someone New", מה-EP שלה מ-2021, אופייני לי. "זה כל כך מיוחד לשמוע חדר מלא באלפי ילדים שהם בדרך כלל בין 15 ל-25 צורחים בסטנדרטים של ג'אז", היא אומרת.
אמה נולדה לאופי לין בינג יונסדור, כנרת מקצועית שעברה מבייג'ין להופיע בתזמורת הסימפונית של איסלנד. "ממש הייתי ברחם על הבמה בחזרות של התזמורת", היא מתבדחת. "אני חושב שבשנייה שיכולתי לעמוד קיבלתי כינור." בגיל ארבע החלה לנגן בפסנתר, ובגיל שמונה החלה שיעורי צ'לו. פיצלה את גיל ההתבגרות שלה בין בייג'ין (שם מתגוררים סבה וסבתה המוזיקאים), איסלנד, וושינגטון די.סי., לאופי, "ילדה מוזרה מהתרבות השלישית" בילתה את רוב זמנה בקונסרבטוריון למוזיקה, עם אחותה התאומה ג'וניה, שמשמשת כעת כמנהלת הקריאייטיב שלה. "(מוזיקה) הייתה כמו נשימה", היא אומרת. "זה היה רק חלק מהחיים."
לאחר שהתחרה כפיינליסט ב Ísland Got Talent ושחקן חצי הגמר ב The Voice איסלנד, היא למדה תואר במוזיקה בברקלי קולג' למוזיקה בבוסטון, והוציאה את אלבום הבכורה שלה, כל מה שאני יודע על אהבה, בשנת 2022, זמן קצר לאחר סיום הלימודים. ובכל זאת, היא מעולם לא צפתה שהקהל המיינסטרים יחבק אותה כמו שעשה בשנתיים האחרונות. "לא יכולתי לצפות בצורה הגונה להצלחה כזו רק בגלל שלא היו הרבה דוגמאות לכך לפני כן", היא אומרת על ההצלבה הקלאסי-ג'אז-פופ שלה, אם כי היא מזכירה נורה ג'ונס, איתה הוציאה סינגל שני רצועות חג המולד בשנה שעברה.
הקריירה המתהווה שלה הגיעה לשיא בפברואר בטקס הגראמי, שם, כמועמדת בפעם הראשונה, היא ניצחה את ותיקי התעשייה וסמלים כמו ברוס ספרינגסטין לאלבום הפופ המסורתי הטוב ביותר. "ממש הייתי המומה", היא אומרת. "הרגשתי שכבר זכיתי במועמדות. הייתי מוכן להיות זמר מועמד לגראמי לנצח. זה מספיק לי." היא קיבלה את הפרס בשמלת שאנל ורודה לתינוק, והציגה את עצמה בענווה בפני הקהל עטור הכוכבים, "היי, אני לאופי", לפני שהודתה לקהילות הקלאסיות והג'אז שגידלו אותה. באותו לילה היא ליוותה ביל ג'ואל על הצ'לו ופגשה את סוויפט הנ"ל. "היום ההוא היה אבסורדי", היא אומרת. "אני מקווה שאף אחד לא יחשוב שחשבתי שהיום הזה נורמלי כי הוא לא היה."
הזכייה שלה הייתה סמל ללילה היסטורי, שבו נשים שלטו בקטגוריות הגדולות. לא אבדה לה שהמוזיקה שלה, והקהילה שהיא בנתה סביבה (המעריצים שלה קוראים לעצמם Lauvers), הפכו להיות חגיגה של ילדות. ב-TikTok, לאופי צברה כמעט 5 מיליון עוקבים, שם היא עוסקת באופן פעיל עם הקהל שלה, ומפרסמת סרטונים מטופשים וויראליים, לעתים קרובות על פי המוזיקה שלה. תגיע מוקדם לאחת ההופעות שלה ותראה שהקהילה מתעוררת לחיים, נחילי בנות עם קשתות ומרי ג'ינס מצלמת צ'קים בכושר לבושה בדיוק כמו לאופי, סוחרת בספרים כמו צמידי חברות, כפי שעודד מועדון הספרים המקוון שלה. "בכל פעם שאני רואה את אחת מאותן TikToks של בנות שנערמות להופעה שלי עם שמלות לבנות וקשתות בשיער שלהן, אני חושבת שזה היה חלום הילדות שלי", אומרת לאופי. "זה באמת תמיד גורם לי להיות קצת רגשית." זה משקף רגע גדול יותר בתרבות, שבא בעקבותיו בַּרבִּי מאניה, והגירוי הכלכלי הקולקטיבי שמביאות מעצמות סיור נשיות כמו ביונסה וטיילור סוויפט. "זו הפעם הראשונה מזה הרבה זמן שבה זה מרגיש ממש חזק לחגוג את היותי ילדה", היא מסבירה.
מה שלאופי באה לייצג, לא רק לנשים צעירות, אלא במיוחד לנשים אסייתיות צעירות, חשוב לה ביותר. בחודש שעבר היא שיתפה פעולה עם המועמדת לפרס האוסקר סלין סונג, מי שכתב וביים חיים קודמים, בקליפ לסינגל שלה "Goddess". הסרטון, שלצידו מככבת לאופי מעצור לבבות איש מוביל וויליאם גאו, מעמיד שני פרפורמרים אסייתים במרכז רומנטיקה מורכבת, דבר נדיר, כפי שמציינת לאופי. "אני בהחלט רואה את התפקיד שלי כאדם ממוצא אסייתי וזוכה להזדמנויות שבהן אני יכול להדגיש קולות אסייתיים כאלה, ולהראות לילדים בקהל שזו לגמרי אפשרות ומשהו שמגיע להם וזה נורמלי ולא סוג של חריג", היא אומרת. "אני מקווה שזה היה אבן בניין נוספת להזדמנויות האלה לקרות עבור כל אחד."
קל יהיה לתייג את זמרת הג'אז בבגדים בהשראת וינטג' עם מועדון ספרים כנשמה זקנה, חכמה מעבר לשנים שלה, אבל היא עדיין רק מתבגרת. וכשאנחנו מדברים, זה ערב יום הולדת אבן דרך עבור לאופי. "כל מה שמעולם לא חשבתי שיקרה קרה כשהייתי בת 24. זה היה גיל טוב", היא אומרת בחיוך. אבל יש היסוס בקולה כשהיא מדמיינת את מה שתביא לה השנה הקרובה. היא מקווה להישאר חיובית וחולמת לישון מספיק בבית בלוס אנג'לס. אבל בת 25 מרגישה זקנה, היא מודה באי רצון. "אני מקווה שתמיד אוכל להחזיק בתחושת נעורים", היא אומרת.
