חוקרי קולומביה חושפים כיצד המוח שלנו מעורר סקרנות

לראשונה, חוקרים חיברו את חוויות הסקרנות האישיות של אנשים לייצוג הפיזי שלה במוחם.

אתה מסתכל למעלה אל השמיים הכחולים והצלולים ורואה משהו שאתה לא ממש מצליח לזהות. זה בלון? מטוס? עצם בלתי מזוהה? אתה סקרן, נכון?

צוות מחקר שבסיסו במכון צוקרמן בקולומביה חזה לראשונה במה שקורה במוח האנושי כאשר מתעוררות תחושות סקרנות כמו זו. במחקר שפורסם ב-Journal of Neuroscience, המדענים חשפו אזורים במוח שנראים כמעריכים את מידת אי הוודאות במצבים מעורפלים מבחינה ויזואלית, מה שמעורר רגשות סובייקטיביים של סקרנות.

"לסקרנות יש מקורות ביולוגיים עמוקים", אמרה הסופרת המקבילה ג'קלין גוטליב, דוקטורט, חוקרת ראשית במכון צוקרמן. היתרון האבולוציוני העיקרי של הסקרנות, היא הוסיפה, הוא לעודד יצורים חיים לחקור את עולמם בדרכים שיעזרו להם לשרוד.

"מה שמייחד את הסקרנות האנושית הוא שהיא מניעה אותנו לחקור הרבה יותר מבעלי חיים אחרים, ולעתים קרובות רק בגלל שאנחנו רוצים לגלות דברים, לא בגלל שאנחנו מחפשים פרס חומרי או תועלת הישרדותית", אמר ד"ר גוטליב, שהוא גם פרופסור למדעי המוח בקולג' וגלוס לרופאים ומנתחים בקולומביה. "זה מוביל להרבה מהיצירתיות שלנו."

צוות מחקר ומתודולוגיה

לד"ר גוטליב במחקר הצטרפו מייקל קוהנפור, PhD, לשעבר סטודנט לתואר שני בקולומביה (כיום מדען נתונים עם dsm-firmenich), ומריאם אלי, PhD, גם בעבר בקולומביה וכיום פרופסור חבר לפסיכולוגיה בפועל ב- אוניברסיטת קליפורניה, ברקלי.

במחקר, החוקרים השתמשו בטכנולוגיה לא פולשנית בשימוש נרחב למדידת שינויים ברמות החמצן בדם במוחם של 32 מתנדבים. המכונה דימות תהודה מגנטית פונקציונלית, או fMRI, הטכנולוגיה אפשרה למדענים לתעד כמה חמצן חלקים שונים במוחם של הנבדקים צורכים בזמן שהם צפו בתמונות. ככל שאזור המוח צורך יותר חמצן, כך הוא פעיל יותר.

כדי לחשוף את אזורי המוח המעורבים בסקרנות, צוות המחקר הציג למשתתפים תמונות מיוחדות הידועות בשם טקספורמים. אלו הן תמונות של חפצים, כמו סוס ים, צפרדע, טנק או כובע, שעוותים בדרגות שונות כדי שקשה יותר או פחות לזהות אותם.

החוקרים ביקשו מהמשתתפים לדרג את הביטחון והסקרנות שלהם לגבי כל טקסט, ומצאו ששני הדירוגים היו קשורים ביחס הפוך. ככל שהנבדקים היו בטוחים יותר בכך שהם יודעים מה הטקסט מתאר, כך הם היו פחות סקרנים לגביו. לעומת זאת, ככל שהנבדקים היו פחות בטוחים שהם יכולים לנחש מהו הטקסט, כך הם היו יותר סקרנים לגביו.

פעילות מוחית וסקרנות

באמצעות fMRI, החוקרים ראו את המתרחש במוח כאשר הוצגו לנבדקים טקספורמים. נתוני סריקת המוח הראו פעילות גבוהה בקליפת המוח האוקסיפיטומפורלית (OTC), אזור הממוקם ממש מעל האוזניים שלך, שכבר מזמן ידוע כמעורב בראייה ובזיהוי קטגוריות של עצמים. בהתבסס על מחקרים קודמים, ציפו החוקרים שכאשר יציגו למשתתפים תמונות ברורות, אזור מוח זה יראה דפוסי פעילות ברורים עבור עצמים חיים ודוממים. "אתה יכול לחשוב על כל דפוס כעל 'ברקוד' המזהה את קטגוריית הטקסט", אמר ד"ר גוטלייד.

החוקרים השתמשו בדפוסים הללו כדי לפתח מדד, שאותו כינו "אי-ודאות OTC", לגבי חוסר הוודאות של אזור קליפת המוח הזה לגבי הקטגוריה של טקסט מעוות. הם הראו שכאשר נבדקים היו פחות סקרנים לגבי טקסט, פעילות ה-OTC שלהם תואמת רק ברקוד אחד, כאילו זהה בבירור אם התמונה שייכת לקטגוריה האנימה או הדומם. לעומת זאת, כאשר הנבדקים היו סקרנים יותר, ל-OTC שלהם היו מאפיינים של שני הברקודים, כאילו הוא לא יכול לזהות בבירור את קטגוריית התמונה.

פעילים גם במהלך מצגות הטקספורמיות היו שני אזורים בקדמת המוח. האחד הוא קליפת המוח הקדמית, אשר מחקרים קודמים כללו באיסוף מידע. השני הוא ה-Ventromedial Prefrontal Cortex (vmPFC), המעורב בניטור תפיסות סובייקטיביות של אדם לגבי ערך וביטחון לגבי מצבים שונים. במחקר החדש, שני התחומים היו פעילים יותר כאשר הנבדקים דיווחו שהם בטוחים יותר בידע על זהותו של טקספורם (ולכן, פחות סקרנים לראות את התמונה המובהקת).

חשוב לציין, אמר ד"ר גוטליב, נראה שפעילות vmPFC מספקת גשר נוירולוגי בין תחושת הסקרנות הסובייקטיבית לבין מדד הוודאות OTC. זה כאילו האזור הזה קרא את חוסר הוודאות המקודד על ידי דפוס הפעילות המבוזר ב-OTC ועזר לאדם להחליט אם הוא צריך להיות סקרן לגבי הטקסט.

"זו באמת הפעם הראשונה שאנחנו יכולים לקשר את התחושה הסובייקטיבית של סקרנות לגבי מידע לאופן שבו המוח שלך מייצג את המידע הזה", אמר ד"ר גוטליב.

למחקר יש שתי השלכות חשובות, אמר ד"ר גוטליב. ראשית, למרות שהמחקר התמקד בסקרנות תפיסתית שעוררה גירויים חזותיים, אנשים חווים צורות אחרות של סקרנות, כמו סקרנות לגבי שאלות טריוויה ועניינים עובדתיים (כלומר כמה גובה מגדל אייפל?) או סקרנות חברתית (באיזו מסעדה החברים שלי הלכו לאתמול בלילה?). אפשרות מסקרנת אחת של המחקר, היא ציינה, היא שהמנגנון שהוא חשף עשוי להכליל לצורות אחרות של סקרנות. לדוגמה, מחקר fMRI שחוקר צלילים בעלי זיהוי משתנה עשוי להראות שאזורים שמיעתיים במוח מעבירים את אי הוודאות לגבי הצליל וה-vmPFC מקריא את אי הוודאות הזו כדי לקבוע את הסקרנות.

אפשרות שנייה על דעתו של ד"ר גוטליב היא שלממצאים עשויות להיות השלכות אבחנתיות ואף טיפוליות עבור אלו הסובלים מדיכאון, אדישות או אנהדוניה (חוסר היכולת לחוש עונג), שהם מצבים המסומנים לרוב על ידי חוסר סקרנות.

"סקרנות טומנת בחובה סוג של התלהבות, נכונות להוציא אנרגיה ולחקור את הסביבה שלך. וזה מוטיבציה מהותית, כלומר אף אחד לא משלם לך כדי להיות סקרן; אתה סקרן רק על סמך התקווה שמשהו טוב יבוא כשתלמד", אמר ד"ר גוטליב. "אלה רק חלק מהדברים המדהימים בסקרנות."

המחקר מומן על ידי המכון הלאומי לבריאות הנפש ומכון צוקרמן.