הרבה מאוד דיו נשפך על השאלה של ג'ו ביידןגילו וכשירותו לתפקיד – חששות שהוא מקווה להפיג בנאום מצב האיגוד שלו ביום חמישי בערב. אבל פחות, אולי, נאמר על הזיכרון הקולקטיבי של ציבור המצביעים, שחלק ניכר ממנו שכח בדיוק איך היו הדברים תחת דונאלד טראמפ.
"מצבך טוב יותר היום מאשר לפני ארבע שנים?" נציג רפובליקני אליז סטפניק שאל בהתבטאויות לאחר הניצחון של טראמפ בסופר שלישי, תוך תיעול הקו הישן של רונלד רייגן. "התשובה היא חד משמעית: לא."
זה דבר אבסורדי לומר: ביום שני הבא ימלאו ארבע שנים מאז הכריז ארגון הבריאות העולמי על COVID-19 כמגיפה עולמית, שהביאה השבתות, מוות המוני, טלטלות חברתיות וכלכליות – וכמובן, מאמצים יומיומיים של טראמפ להצניע את כל העניין או לשכנע את האמריקאים להזריק אקונומיקה לגופם. "האם לאנשים האלה יש אמנזיה?" וירג'יניה הדמוקרטית דון בייר שאל יום רביעי.
אם לא אמנזיה קולקטיבית, נראה שהשקפה מסויידת על שנות טראמפ נוצרה בקרב חלקם: סקרים מראים באופן עקבי את טראמפ מוביל את ביידן לקראת הגומלין שלהם בנובמבר, אפילו עם הישגיו של האחרון וארבעת כתבי האישום של הראשון, שני ההדחות וההתקוממות של הראשון. חלק מהסיבה לכך היא משום שהנשיא לשעבר שומר על אחיזה כמו כת על הבסיס שלו, שנראה שהוא משתתף בטענותיו ומתענג על הרשעותו. אבל נראה שטראמפ גם מרוויח מהזיכרון הפוליטי הקצר של האמריקאים.
סקרים מצביעים על כך שהבוחרים זוכרים את הכלכלה הסוערת בסופו של דבר של טראמפ בחיבה רבה יותר ממה שהם מדרגים את הכלכלה האיתנה שבה בידן מפקח כעת. נראה שזה נכון גם בנושאים אחרים: ב ניו יורק טיימס/סקר סיינה שפורסם החודש, 40 אחוז מהנשאלים אמרו שהמדיניות של טראמפ עזרה להם באופן אישי; רק 18 אחוז אמרו את אותו הדבר של ביידן. בסקר של חדשות NBC בחודש שעבר, 40% מהנשאלים אמרו שהם רואים את הנשיאות של טראמפ כטובה מהצפוי, לעומת 14% שאמרו את אותו הדבר על ביידן.
לא פחות משמעותי ממה שהבוחרים זוכרים על שנות טראמפ הוא, כמובן, מה שהם שוכחים מהם: הסקרים האחרונים מצביעים על כך שפחות ופחות רפובליקנים זוכרים את ההתקוממות ב-6 בינואר כ"אלימה ברובה", את טראמפ כמי שנושא באחריות, ואת בחירתו של ביידן כלגיטימי, כאשר יותר אימצו את התיאור הקונספירטיבי של הנשיא לשעבר על המתקפה. נראה שהאמריקאים בכל הקשת הפוליטית זוכרים "כאוס" לאורך כהונתו של טראמפ. אבל לעתים קרובות מדי הוא מלוהק כסוג של ישות מעורפלת ש"הולכת אחריו", בתור א ניקי היילי התומך שם לי את זה באיווה מוקדם יותר השנה, ולא משהו הוא עַצמוֹ יוצר. אפיון ה"כאוס" אפילו לא מתקרב ללכוד את השחיתות, האכזריות והטירוף של אותן שנים.
אכן, תומכיו של טראמפ מעוניינים להגדיר את עבירותיו כ"ציוצים מרושעים" בלבד, כסנאטור יוטה מייק לי לשים את זה באישורו עוד בינואר. אבל המונח לא הוגדר על ידי גסות הרוח של טראמפ: זה היה מבול השקרים, השחיתות והקיצוניות שלו כל יום במשך ארבע שנים – ועוד ארבע יהיו אפילו יותר גרועות, שכן טראמפ מתווה מסלול אפילו יותר סמכותי ומקיף את עצמו ביכולות יותר. נאמנים להוציא אותו לפועל.
יותר ויותר, קמפיין ביידן מבקש לא רק להזהיר מפני הסכנות שקדנציה שנייה של טראמפ עלולה לכלול, אלא להזכיר לאמריקאים את ההרס שהנשיא לשעבר חולל בקדנציה הראשונה שלו: דוא"ל לגיוס כספים לאחרונה ביקש מהתומכים "לזכור איך הרגשת יום לאחר שדונלד טראמפ נבחר לנשיא ב-2016". וכפי שאקסיוס מדווח, ביידן מקווה להמשיך לטפל ב"אמנזיה" של טראמפ במהלך נאום מצב האיחוד שלו ביום חמישי. נותר לראות עד כמה הרענונים הללו יהיו יעילים לאחר שלוש שנים של בדיקה מחודשת של טראמפ ובעלי בריתו. אבל, אם ביידן עצמו לא יוכל לרוץ בזיכרונו של ציבור הבוחרים, אולי חזרתו של טראמפ אל אור הזרקורים הפוליטי במהלך הבחירות הכלליות תהיה: "ביידן הוא רק יותר מקדימה ומרכזית", כפי של הבולווארק. שרה לונגוול לשים את זה ל פִּי. "(הבוחרים) יודעים מה הם לא אוהבים בביידן, והם שכחו מה הם לא אוהבים בטראמפ".
