במהלך חמש השנים האחרונות, בן ויקלר עזר לחלץ את ויסקונסין מהדומיננטיות הרפובליקנית ברמת המדינה. תחת הנהגתו כיו"ר מפלגת המדינה, הדמוקרטים שמרו על שלטון המושל, השיגו הישגים בבית המחוקקים של המדינה, שברו את השליטה השמרנית בבית המשפט העליון של המדינה, וביטלו את המפות המזויפות שנראו – בבת אחת – כמבטיחות למעשה אחיזת חנק של הרפובליקה הדמוקרטית. על הפוליטיקה של המדינה.
דונלד טראמפ זכה בחזרה במדינת החלב השנה לאחר שהפסיד אותה ב-2020. אבל וויקלר עדיין סופר את מדינתו כאחת מנקודות הכסף עבור הדמוקרטים במחזור בחירות קשה: למרות שהרפובליקני ניצח, קמאלה האריס זכה שם ליותר קולות מאשר ג'ו ביידן עשה ארבע שנים קודם לכן.
ויקלר, 43, מתמודד כעת בראש הוועדה הלאומית הדמוקרטית – בתקופה של מורל נמוך, התפכחות מההנהגה הנוכחית וחוסר ודאות לאן זה הולך מכאן. איך הוא יוביל את הדמוקרטים מהשממה הפוליטית? "אנחנו צריכים לבנות הרבה", אמר לי ויקלר, בשיחה שנערכה לצורך הבהירות והאורך.
"זהו זמן", אמר, "שקורא לנו להיות ברורים באמת מה הם הערכים שלנו".
יריד הבל: ניצחונו של טראמפ, במיוחד בהצבעה הפופולרית, היה זעזוע עבור אנשים שראו מומנטום רב בצדו של האריס, כולל כמה סקרים מעודדים באמת, ומעידות מצד טראמפ. אבל הדמוקרטים, במיוחד במסגרת הקמפיין של האריס, ציינו בחלק מהנתיחה שלאחר המוות שהתוצאה לא הייתה כל כך מפתיעה ואולי אפילו בלתי נמנעת, בהתחשב במספרים שהם ראו והרוח הנגדית שעומדת בפניהם. מה הייתה תגובתך בליל הבחירות? תפסו אותך לא מוכנה, או שהייתה לך תחושה שלשם אולי פני הדברים?
בן ויקלר: לפני הבחירות, עיתונאים שאלו מה משאיר אותי ער בלילה. והתשובה שלי תמיד הייתה שאולי יש שם מצביעי טראמפ שלא היו במודל שלנו ולא היו בסקר שלנו, שבכל זאת התבררו. וזה מה שקרה. התחושה שלנו – בוויסקונסין ספציפית – הייתה שיש מומנטום עצום בצד שלנו. וזה היה אמיתי. למעשה קיבלנו יותר מצביעים עבור האריס מאשר עבור ביידן. ובכל זאת הזינוק בצד הרפובליקאי גברה על ההופעה העצומה של האריס.
דבר אחד שבלט היה שהרבה מיותר מ-50,000 האנשים שהגיעו לטראמפ לא הצביעו במירוץ לסנאט, וכך סיימנו עם תמי בולדווין זכה בבחירות חוזרות באותו זמן שטראמפ זכה במדינה שלנו בגלל הרפובליקנים שלא מילאו את הפתק המלא. ואני חושב שזה מדבר על ההשפעה של קיום קמפיין מתואם בוויסקונסין, שם עבדנו כדי לבחור בדמוקרטים במעלה הכרטיס.
הרגשתי, גם כשהקלפיות נסגרו, שאנחנו הולכים לנצח. המספרים הראשונים שראינו נכנסים, שבהם הוספנו קולות במחוז אחר מחוז, הרגישו די טובים. אבל היו מספיק מצביעי טראמפ נוספים שהופיעו במקום אחר מקום שהפסדנו בפחות מנקודת אחוז אחת בוויסקונסין.
אז מה השתבש? ברור שאתה לא מפסיד בבחירות רק מסיבה אחת. אבל מה אתה רואה כחלק מהגורמים הגדולים שהובילו לזכייה של טראמפ – שוב, לא רק מכללת הבחירות, כפי שעשה ב-2016, אלא ניצחון דחוק בהצבעה עממית?
מה שהיה בולט הוא שהפסדנו אפילו יותר במקומות שבהם אף אחד מהצדדים לא פעל מאשר אנחנו במקומות שבהם שני הצדדים ניהלו קמפיין. והמספר שפשוט קופץ החוצה ומצליף לי בפרצוף הוא שהדמוקרטים איבדו את רוב המצביעים שמרוויחים פחות מ-50,000 דולר בשנה בפעם הראשונה בחיי. אני חושב שהניסיון שיש לאנשים בתמיכה פיננסית שקיבלו במהלך המגיפה שחמקה, ואז המחירים עולים, יצרה – במיוחד עבור הרבה מצביעים ממעמד הפועלים ברחבי הארץ, על פני גזע, עדה וגיאוגרפיה – תחושה ש הכלכלה לא עבדה עבורם. והדמוקרטים כל הזמן אמרו שהכלכלה נהדרת, אז הם הצביעו בעד שינוי. היכן שהאריס אכן הקמפיין הכי הרבה, המסר שלה שאנחנו צריכים להוריד מחירים ולתמוך באנשים עובדים, עזר להקהות את השחיקה הזו. אבל ברור שאם אתה שם חלק מהנתונים השונים זה לצד זה, אתה רואה את האנשים שהרגישו שהם נאבקים כלכלית, אמרו שהם נפגעו הכי הרבה מהאינפלציה, ושהם הקדישו הכי פחות תשומת לב לחדשות ושומעו הכי פחות מהאינפלציה. הקמפיינים, היו האנשים שאיבדנו הכי הרבה. וזה אומר לנו שזו גם המציאות הכלכלית שחוו הרבה מהמצביעים האלה וגם העובדה שלא תקשרנו במקומות שבאמת מגיעים אליהם.
אז בתור דמוקרטים, אני חושב שצעד הבא באמת ברור הוא ללכת למקומות שבהם הבוחרים האלה באמת מבינים את העולם סביבם. זה כולל הרבה מקורות מדיה חדשים. זה כולל חשיבה מעמיקה יותר על התקשורת בין חבר לחבר; כל כך הרבה מתשומת הלב של ארצנו עברה מפלטפורמות מדיה חברתית ציבורית לצ'אטים קבוצתיים. זה אומר העולם החדש של YouTube ושל וידאו זורם ווידאו אנכי. וזה אומר לחפור בכל המדינות במשך ארבע השנים הבאות, כי יהיו מירוצים קריטיים בהצבעה, כמו המירוץ לבית המשפט העליון של ויסקונסין באביב הזה, ומושבי בית שטראמפ הוציא מהם אנשים, ואחר כך ניו ג'רזי ווירג'יניה בסתיו . אנחנו צריכים אסטרטגיה בכל מדינה שכוללת גם התארגנות מאדם לאדם וגם תקשורת באופן שמראה לבוחרים – מצביעי מעמד הפועלים – שאנחנו נלחמים עבורם ואנחנו בצד שלהם.
האם זו יותר בעיה בתקשורת, או שיש בעיה במה שמועבר? האם אתה חושב שיש מדיניות שהבוחרים לא מתחברים אליה, או שפשוט הבוחרים לא שומעים את המסר או לא יודעים מה הדמוקרטים עושים?
כלומר, הרבה מצביעים שומעים רק על דמוקרטים מרפובליקנים, וכשזה המצב, הם תמיד יקבלו את הקריקטורה הכי רפובליקנית שהרפובליקנים יכולים לגייס. אז יש אתגר משמעותי לוודא שהדמוקרטים מספרים את הסיפור שלהם.
אנחנו גם יודעים שיש הרבה אנשים שצופים בעושר של העשירים האולטרה-עשירים מרקיע שחקים שמרגישים שהם לוקחים את זה על הסנטר. וטראמפ עומד לנסות להעביר קיצוץ מס של מיליארדי דולרים עבור האנשים העשירים ביותר בעולם, והדמוקרטים יכולים להילחם נגד זה ולהילחם למען מיסוי פרוגרסיבי וכלכלה שעובדת עבור כולם בצורה שתבהיר מהם הערכים שלהם. לצדו של טראמפ. והמאבק הזה בשנה הבאה יכול להיות אנלוגי למאבק נגד ביטול חוק הטיפול במחירים סבירים, שבסופו של דבר היה קרב סופי באמת לפני הקדנציות של 2018.
אז כשאתה חושב על מה צריך לעשות כדי להבטיח את כדאיות המסיבה קדימה, האם אתה רואה בזה יותר תיקון או יותר שיפוץ גדול?
יש דברים שעבדו שאנחנו צריכים לשמור. אבל אנחנו צריכים שדרוג דרמטי כדי להיות מסוגלים לתקשר בכל מקום ולא לוותר על נתחים ענקיים מהמדינה. המותג הדמוקרטי שבור, ומהווה גרירה לאנשים באזורים רבים במדינה. וזה שבור כי לא בנינו סוג של תשתית שמאפשרת לנו לתקשר בקנה מידה ובעוצמה שיכולים לשנות את המותג. אז כדי לשנות את זה, אנחנו צריכים לבנות הרבה, וזה בעיני לב האתגר. אנחנו צריכים להיות מסוגלים להראות בצורה משכנעת לבוחרים שאנחנו כאן כדי לחולל שינוי בחייהם, לא להמשיך בסוג של סדר יום זר.
אני רוצה לשאול על המורשת של ביידן. הפעם לפני שנה, ברור שהוא נאבק בסקרים והתעורר כעס על עזה. אבל היה לו גם הרקורד המקומי הזה להתפאר בו, האופוזיציה הרפובליקנית שהפריעה להרבה ממה שהוא רצה לעשות נראתה כאוס מוחלט, והוא גם היה הבחור שהפך את טראמפ לנשיא לכהונה אחת. אבל הוא עומד להחזיר את המושכות לטראמפ. לרפובליקנים יש את הטריפקטה השלטת הזו ברמה הלאומית. ויש אלמנטים ברקורד שלו שעומדים בפני ביקורת רבה יותר, אפילו בקרב כמה דמוקרטים. איך אתה חושב שאנחנו רָצוֹן, ואיך אתה חושב שאנחנו צריך, זוכרים את נשיאות ביידן?
ברור שהנשיא ביידן בכל צעד נלחם לעשות את השינוי הגדול ביותר כדי לבנות מחדש את מעמד הביניים ולהילחם למען עתיד טוב יותר למדינה. זה הפרק של הסיפור, שאתה יודע, פותח הרבה שאלות שבמובנים מסוימים נצטרך את היתרון של ההיסטוריה ומבט לאחור כדי לקבל תשובות ברורות. אז ההתמקדות שלי כרגע היא, מה אנחנו עושים בפרק הבא? איך אנחנו מתארגנים? איך נשיב מלחמה ואיך נבהיר לאנשים שמביעים את תסכולם באמצעות הצבעותיהם שאנו רואים מדוע הם מתוסכלים והאם אלו שנלחמים למען השינויים הללו?
בנימה זו, הדמוקרטים מסתכלים על שנתיים עד שיוכלו לשנות את הרכב הקונגרס, ארבע שנים עד שיוכלו לזכות בחזרה בבית הלבן. עד אז, איך הם ניגשים לנשיאות שנייה של טראמפ? איך נראית התנגדות – אם להשתמש במונח טעון – ב-2024 בהשוואה ל-2016?
רוב האמריקנים רוצים כלכלה שעובדת עבור אנשים עובדים, והם רוצים שהכבוד והחירות הבסיסיים של כל אדם יכובדו ויכבדו על ידי ממשלתם. ואנחנו יודעים שטראמפ עומד לצאת בפראות לתוך התקפות ימין קיצוני, פלוטוקרטיות על ערכי הליבה של המדינה. אני חושב שזה קריטי להשיב מלחמה על בסיס הערכים שלנו ולהילחם למען אנשים עובדים, וזה אומר להתנגד לקיצוץ מס של מיליארדי דולרים שטראמפ רוצה לדחוף קדימה. אני חושב שטראמפ ינסה לגרום לאנשים להיכנע בטרם עת בגלל האיומים שלו לנשק את משרד המשפטים, ומינויים כמו קאש פאטל. ואני חושב שזה זמן שקורא לנו להיות ברורים באמת מה הם הערכים שלנו, ולהילחם למען הערכים האלה בצורה שהבוחרים יכולים לראות – באופן שאינו קשור לטראמפ, אלא למעשה לגבי הבוחרים עצמם . לפעול ביושרה כזו חשוב גם מבחינת ההשפעה הישירה וגם כפוליטיקה טובה.
אז יותר נכון לערכים שלהם, לעומת הפיכת טראמפ למוקד?
הפוקוס המרכזי צריך להיות בבוחרים עצמם ובחיים שלהם. הקרבות העיקריים אינם קשורים לציוץ האחרון של טראמפ. הם עוסקים במשרדים שעלולים לקחת טיפול רפואי לחיילים משוחררים או להרוס את הביטחון שיש לילדים בידיעה שהם יוכלו לאכול ארוחת צהריים כשהם הולכים לבית הספר. ההצעות של טראמפ שמערערות את סוג המדינה שרוב האמריקנים רוצים לחיות בה, הן אלה שעלינו להביא את מירב המיקוד והאנרגיה כדי להילחם נגדן.
