יש כמה דברים שקורים באופן מהימן בתוך הבית הלבן ביום הנאום של הנשיא על מצב האיחוד. "הרבה שתיית תה", מזכיר העיתונות לשעבר בבית הלבן ג'ן פסקי נזכר, ומציין ש"אתה לא הופך לנשיא אם אתה לא אוהב לדבר הרבה – כולם אוהבים לדבר הרבה", אבל ביום זה, "המפתח הוא להציל את הקול שלהם". יש גם את ארוחת הצהריים המסורתית אוף-the-record עם מגישי חדשות, שם ג'ו ביידן יכול לתאר את הנאום של אותו לילה; הרצה בחדר האוכל הממלכתי; ונחיל של עוזרים ופקידים שצועקים לראות אם תרומתם נכנסה לטיוטה הסופית. "כותב הנאום הופך לחבר הכי טוב של כולם", אומר סימונה סנדרס-טאוןסנד, מי, בתור הדובר הראשי לשעבר של סגן הנשיא קמאלה האריס, עבד בבית הלבן ביידן לצד פסקי. "אה, כן," פסקי מסכים. "אנשים מחכים להם מחוץ לשירותים. התנהגות מטורפת".
כבוגרי הבית הלבן ביידן, לפסקי ולסנדרס-טונסנד יש תובנה ייחודית לגבי הנשיא וכיצד המחנה שלו פועל. כך גם לורנס אודונל, שפגש את ביידן לראשונה בשנות ה-90 כעובד היל הדמוקרטי ומאז שמר עמו על מערכת יחסים. ("אני לא אוהב להודות כמה זמן אני מכיר את ג'ו ביידן כי זה מזדקן אותי יותר מדי", הוא מתבדח.) פגשתי את שלושת המארחים של MSNBC השבוע כדי לקבל תחושה במה הם יצפו ליום חמישי בערב – הסיקור המיוחד של הרשת מתחיל בשעה 20:00 ET – ומה הם עושים מהרגע הזה בנשיאותו של ביידן כשהוא מתמודד עם דאגות לגבי גילו, פיגור מאחור דונאלד טראמפ בסקרים לאומיים, ומשברים בארץ ובחו"ל.
מצב האיחוד, אומרים המארחים, הוא על רגעים. חלקם צפויים – עד כדי כך שלנשיא עשויות להיות הפסקות למחיאות כפיים שנכתבו בנאומו, מציין פסקי. "אתה חושב על איך לפרוש דברים שהציבור (הולך) לזכור לגבי מה שעשית, אבל הכי חשוב, מה אתה הולך לעשות קדימה", היא אומרת. חלק מהרגעים הם ויזואליים, כגון כאשר "המצלמה תזוז לד"ר (ג'יל) ביידן והאורח שלה ותהיה מחיאות כפיים בחדר", אומר סנדרס-טונסנד, או כשביידן אומר משהו שמדגיש את סגן הנשיא שיושב מאחוריו כ"ייצוג פיזי של כל כך הרבה מהאנשים וסדרי עדיפויות" קדימה. וכמה "אי אפשר לכתוב", אומר אודונל, שמציע ש"מודעות בלתי צפויה" של ביידן תהיה "הדבר היעיל ביותר שיכול לקרות במדינת האיחוד הזו".
אודונל מצביע על חילופי הדברים "המופתים לחלוטין" של ביידן עם הרפובליקנים במהלך הנאום בשנה שעברה, כשהנשיא השתמש בלעג שלהם כהזדמנות לשים אותם על הגנה על מדיקר וביטוח לאומי. "זה היה משא ומתן מדיניות ממשי על רצפת בית הנבחרים עם הבבונים האלה שלא ידעו למה הם נכנסים", אומר אודונל, ומציע שמחנה ביידן "יחלום" עבור "האידיוטים (ל) תן לו רגע אד-ליב" מהסוג הזה, "כי שום דבר לא עונה בפומבי על שאלת הגיל שלך יותר טוב מזה".
"זה לא מפתיע שהנשיא זקן. הוא היה זקן בפעם האחרונה שהוא התמודד לבחירות", אומר סנדרס-טאוןסנד, שמוסיף, "השאלה שיש לאנשים בראש היא, 'אוי, אלוהים אדירים, האם הוא יכול לעשות את העבודה?'" הנאום הזה יהיה לא פחות על "ביצועים ואספקה" כמו התוכן בפועל, לפי סנדרס-טונסנד, במיוחד בהתחשב בעובדה שזו הזדמנות להגיע לאנשים שאולי לא יתכוונו אחרת. השלב הבא, היא אומרת, הוא להתאוורר ברחבי הארץ לחזק את סדרי העדיפויות של ביידן כי "זה לא מספיק פשוט לשאת את הנאום הזה ואז ללכת הביתה ולקוות שכולם כותבים על זה טוב".
(קוונטין פולקס, סגן מנהל הקמפיין הראשי של ביידן, אמר שהקמפיין של ביידן ישחרר "מפגן כוח" לאחר הנאום.)
בעוד המלחמות באירופה ובמזרח התיכון "משפיעות על מה שהבוחרים חושבים ועושים, בסופו של יום, מה שיניע אותם בקלפי הוא, אם ניתן לג'ו ביידן ול קמאלה האריס עוד ארבע שנים, מה זה אומר עבורי?" אומרת סנדרס-טונסנד. פסקי מסכים. "כשאתה נותן עדכון לעם האמריקאי, רוב האנשים מחפשים עדכון על דברים שמשפיעים על חייהם."
באשר למה ששלושת העוגנים הללו יחפשו, אודונל אומר שהוא יצפה לראות את ביידן פונה לטראמפ עוזר להרוג הצעת חוק דו-מפלגתית לביטחון גבולות, בעוד פסקי אומרת שהיא תהיה מעוניינת לראות אם ביידן בצורה כלשהי או אחר "מדביק את זה לרפובליקנים על איך הם מהדהדים (ולדימיר) פוטיןנקודות הדיבור של הקרמלין וסוג של הופכים לכלים של הקרמלין." סנדרס-טונסנד מציינת שבעוד ביידן ביקש מהבוחרים לתת לו "לסיים את העבודה", היא תהיה להוטה לראות איך הוא מציג את התיק כך ש"מישהו שיושב בעיר הולדתי, באומהה, ירגיש את זה", היא אומרת. "תעשה את זה אמיתי בשבילי."
עם שלושת הפרשנים הליברלים על הקו, חשבתי שזו תהיה הזדמנות טובה לשאול אותם מה הם חושבים על עמית מומחה עזרא קליין מציג את התיק בפודקאסט שלו כדי שבידן יזוז הצידה ושהדמוקרטים יערכו ועידה בתיווך שתחליף אותו.
"עם כל הכבוד לעזרא קליין – אותו אני קורא, אני מקשיב לפודקאסט שלו – יש אלמנט של פרשנות פוליטית ממגדל השן שנעשה ונעשה לעתים קרובות", אומר פסקי, "שמנותק מהמציאות…הוא הולך להיות המועמד".
סנדרס-טאוןסנד מנסחת זאת בצורה בוטה יותר. "השיחה המסוימת הזו היא פנטזיה", היא אומרת. "התפיסה הזו שג'ו ביידן איכשהו הולך להיעלם ומישהו אחר יקום מאפר שום מקום כדי להיות המועמד הדמוקרטי שיתמודד עם דונלד טראמפ וינצח אותו כי ג'ו ביידן פשוט לא יכול, היא מטורפת", היא אומרת.
"זה לא אפשרי; זה כל מה שאתה צריך לדעת", אומר אודונל, שהקדיש לאחרונה כ-28 דקות לנושא בתוכנית שלו, שבה ציין שאף דמוקרט אחר ששמו הוצג כתחליף לביידן לא גייס כסף לבחירות לנשיאות. קמפיין – נקודה שהוא חזר על כך במהלך השיחה שלנו.
שאלתי את אודונל על משהו שהוא אמר במהלך אותו קטע בשאלות תוכחה על גילו של ביידן – ש"התפיסה שג'ו ביידן מבוגר מדי מבוססת על אי הבנה מוחלטת ומוחלטת של עבודת הנשיאות. התפקיד הוא לקבל החלטות, לא נאומים". אבל האם הנאום הזה לא משנה? "לא להיסטוריה. ההיסטוריה לא תשים לב לזה," הוא אמר לי. "תקשורת החדשות חיה עם ההטיה האדירה של חשיבה שהדברים שהם זוכים לראות הם הדברים החשובים… זה הדברים הכי פחות חשובים. זו הסיבה שאתה יכול לראות את זה."
