הקיץ האחרון טאקר פילסברי, הזמר-יוצר בן ה-27 הידוע בשם מודל לחיקוי, סבל מה שהוא מתאר כמשבר של רבע חיים. במקור מפורטלנד, מיין, הוא התגורר בלוס אנג'לס, וניסה לכתוב המשך לאלבום הבכורה שלו, Rx. הוא היה הגעגוע הכי גדול שהיה לו בחייו, הוא אומר לי בעודו מושך על צווארו שרשרת זהב עם הכיתוב "אמא". שלוש וחצי שנים לתוך מערכת יחסים פומבית מאוד (ומערכת היחסים הראשונה שלו אי פעם) – כזו שהושקה קשה GQ– עם ללא ספק האישה המשפיעה ביותר באינטרנט, אמה צ'מברליין, הוא מצא את עצמו מבקר לעתים קרובות בבית, מחפש מראית עין של נורמליות. "פשוט הייתי מאושר יותר באופן מיידי", מספר פילסברי יריד ההבלים. "אז הייתי חוזר ללוס אנג'לס ופשוט יושב שם וחוזר לחיים הקטנים והעצובים שלי… זה בדיוק כמו, מה אני עושה עם החיים שלי? האם אני רודף מוזיקה ומנסה להגיע לכל מטרה שיש לי סיבה מספיק טובה לבזבז את שנות ה-20 שלי בלוס אנג'לס?"
תחוב בפינת מלון לודלו בלואר איסט סייד, באמצע גל חום, פילסברי לובשת גופייה לבנה, חושפת מבחר קעקועים שאומרים דברים כמו "שהנשים ישלטו בעולם" וצבע ירוק צבאי. -מכנסי קרגו מנותזים. כשהוא לוגם שפריץ צבעוני בוהק, הוא מציב את השאלות שהובילו אותו לאלבום השני המופנם שלו, קנזס עוד, שיצא ביום שישי. "חשבתי ברצינות, מה אני עושה בחיים שלי?" הוא אומר. "מאוד עובר משבר." שם האלבום הוא קריצה לסרט ה הקוסם מארץ עוץ. ("ראיתי את זה פעם אחת ואני אפילו לא חושב שהייתי בהכרה מלאה עדיין בגיל הזה, אז הדבר היחיד שאני זוכר זה את הקופים המעופפים, וזה הפחיד את החרא ממני", הוא אומר.) פילסברי. חיפש דרך הביתה, דרך חזרה לעצמו.
לא היה כל כך מזמן שכל זה היה הגשמת חלום. בשנת 2018, פילסברי למד קולנוע באוניברסיטת פוינט פארק בפיטסבורג, והתנסה בציוד מוזיקה בחדר המעונות שלו. חייו השתנו כאשר משך את תשומת לבו של הראפר המנוח מק מילר, ששלח לו הודעה באינסטגרם והטיס אותו ללוס אנג'לס, שם פילסברי חתם מאוחר יותר באינטרסקופ רקורדס.
כפי שרצה הגורל, זו הייתה באותה שנה שצ'מברליין עבר ללוס אנג'לס כדי להמשיך ב-YouTube במשרה מלאה, לאחר שנשר מהתיכון. בשנת 2020 הכוכבים התיישרו, ובאופן שבו מתחילים כל סיפורי האהבה הגדולים של Gen Z, פילסברי החליקה להודעות ה-DM של צ'מברליין באינסטגרם לאחר שראה אותה ב-TikTok כדי לומר לה שההתקפים שלה היו אש. האלבום הראשון של פילסברי, Rx, במקביל לכך שהזמר התאהב בפעם הראשונה, הנצחה את שלב ירח הדבש של הרומן המודרני שלהם עם שירים זרועי כוכבים, אם לא צעירים, כמו "Die for My Bitch" ו-"Masturbation Song". הוא מצא את עצמו אכול לחלוטין מהקשר. "אתם פשוט נעלמים מעל פני האדמה… ואתם הופכים את האדם הזה למרכז היקום שלכם, וזה רומנטי", הוא אומר. "אבל זה שם עליך את הסנוורים האלה."
כמובן, כשהוא כתב קנזס כבר בשנה שעברה, הוא לא בהכרח ידע שזה הולך להיות אלבום פרידה, אבל עד אז פילסברי הפך יותר ויותר מאוכזב מלוס אנג'לס ומהתעשייה בכללותה. "פשוט לא הייתי נוכח (יותר)", הוא מודה. לפתע בצומת דרכים, הוא הרגיש את מערכת היחסים שלו חומקת מתחתיו, אבל הוא המשיך לכתוב. "אנחנו תלויים בחוטים / ואני לא יכול להחזיק את זה יותר חזק על הקצה שלי", הוא מתוודה ב"אוי, תאומים", שיר לא כל כך עדין על שם המזל האסטרולוגי של צ'מברליין. כשהזוג הפסיק רשמית, הרבה ממה שהוא חשב שיהיה האלבום השני שלו הגיע לרצפת חדר החיתוך, אבל לא את כולו. מעל 13 רצועות, פילסברי משתוקק שדברים יתגלגלו אחרת, אבל מגיע להבנה למה זה היה צריך להסתיים, ומפגין צמיחה אישית וגם מוזיקלית. התקליט רך יותר מבחינה קולית ובוגר יותר עבור פילסברי, בהשראת צליל האמריקנה החם שמזכיר לו את הבית ובנוי על כישורי הגיטרה החדשים שלו, שאביו של צ'מברליין לימד אותו. מהמנון הפרידה החצוף "Deeply Still in Love" ועד "Frances" הנוסטלגי הרציני והקודר (שזה שמו האמצעי של צ'מברליין), האלבום מתעד את כל הספקטרום של שברון לב.
עם הנהנים ברורים של התקליט לאקס המפורסם שלו, פילסברי יודע שהאינטרנט ינסה לחלץ פרטים אינטימיים על מערכת היחסים שלו מהמוזיקה שלו, אבל הוא מנסה לא לחשוב על זה. הוא מוכן להמשיך מתפקידו כחבר של אדם מפורסם, משהו שפעם היה חסר ביטחון לגביו. "אני אגיד את זה: ברגע שהתחלנו להוציא את הסינגלים האלה, התחלתי להרגיש שוב כמו הישות שלי, וזה כל מה שרציתי", הוא אומר. "זה היה המשקל הכי גדול מהכתפיים שלי."
החל מספטמבר, פילסברי תאחד כוחות עם מעצמת פופ ילדה עצובה גרייסי אברמס, כשהשניים יוצאים לסיבוב הופעות ומשחקים במקומות כמו Radio City Music Hall. "מאוד חשבתי שסיימתי לפתוח לאנשים לשארית חיי… אבל אז זה היה פשוט מושלם מדי", אומר פילסברי. "זה צעד אחד קרוב יותר למיס (טיילור סוויפט," הוא מוסיף בצחוק, בהתייחסו לתקופתו של אברמס כפתיח לסיור העידנים של סוויפט. "אני עושה את הסיור כדי שאוכל להשיג כרטיסים בחינם."
בעבר הוא הביע את הזלזול שלו באמנים שמדוושים במוזיקה שלהם ב-TikTok כדי לרצות את הלייבלים שלהם. עם זאת, למחזור האלבומים הזה, הוא ייצר תאום מרושע דיגיטלי ב-TikTok, Saint Laurent Cowboy, שעושה את הפרסום עבורו. זה תיאור סאטירי, אבל בכל זאת קשה לדעת היכן מתחילה ונגמרת הבדיחה. "אני לא מכיר את האיש הזה. אני לא תומך בו. הוא מנסה להיות אני," אומר פילסברי, מיואש. "הוא מעמיד פנים שאני אני, ואני חושב שזה מגעיל וניסיתי לדווח על זה, אבל זה לא יעבוד. אני רק אומר, אל תעקבו אחריו ואל תתעסקו איתו". מלבד כל הבדיחות, הוא אומר שהוא יחייב ויפרסם את מה שהוא צריך לפרסם ערב יציאת אלבומו לפני לזרוק את הטלפון שלו. אבל הוא תופס את עצמו במהירות וחוזר לאחור. "אני אהיה בטלפון שלי. כן, אני אהיה בטלפון שלי," הוא אומר ומנער את שיערו החום והמדובלל. "אני מאוד סקרן מה אנשים יחשבו."
אבל רק עכשיו הוא מתחיל לשקול מה עשוי צ'מברליין לחשוב על האלבום, שוקע בכסאו כשהמציאות הזו מתחילה. "אין בי גרם של כעס… אני חושב שזה מופיע באלבום; זה פחות או יותר (אני) פשוט מרביץ לעצמי", הוא אומר, כפי שמעידים שירים מבזים עצמיים כמו "Scumbag". "אני לא חושב שזה יהיה חדשות עבורה. לעולם לא ארצה לפגוע ברגשותיו של מישהו עם המוזיקה שלי. אין לי את זה במוח או בלב".
האלבום מסתיים בשביב של תקווה לזוג אוהבים לא סבירים בשיר "Something, Somehow, Someday", שמזכיר את בלדת האינדי-פולק של Moldy Peaches "Anyone Else but You". על זה, פילסברי שר במתיקות, "אבל אני מאמין שהם נועדו להיות / משהו, איכשהו, מתישהו", מתעכב על האפשרות שסיפור האהבה שלהם עדיין לא נגמר. "זו התקווה הפתוחה הזו לסיים את הכל", הוא אומר. "השאירו את הדלת פתוחה…כמעט תשאירו אותה לא גמורה. בעיני זה הסוף המושלם. לא הייתי רוצה לסיים בשום נימה אחרת".
זה רק שעות לפני קנזס כבר יצא רשמית, ולוגם עוד לגימה מהמשקה שלו, פילסברי מכריז על משבר רבע החיים שלו כנחלת העבר, להוט להזכיר לאנשים שהשירים האלה נכתבו לפני שנה. "אני באמת נמצא במקום כל כך טוב יותר בחיי עכשיו. יש לי חברים בלוס אנג'לס בפעם הראשונה", הוא אומר ומחייך. "אני בסדר עכשיו… אני יותר מרוצה בלוס אנג'לס. אני שמח מהמוזיקה שעשיתי ומהיכן הקריירה שלי נמצאת", הוא מוסיף באיטיות, עוצר כדי לשכנע את עצמו בדברים האלה. "אני מרגיש שזה הסוף הטוב שלי – סוף סוף."
