אין להכחיש את עליית ההשפעה הכלכלית של סין באפריקה, כאשר סין עקפה את ארצות הברית כשותפת הסחר הגדולה ביותר של היבשת ב-2009 ולאחרונה מכפילה פי ארבעה את נפח הסחר בין ארה"ב לאפריקה. פער הסחר גורם לקובעי המדיניות בארה"ב להיות מודאגים משחיקת השפעת ארה"ב על היבשת, מה שמגביר את התיאבון להשקעות בפיתוח ובתשתיות כדי להקל על קשרים כלכליים בין ארה"ב לאפריקה. בהקשר זה התגלה לראשונה מסדרון לוביטו – מסילת רכבת באורך 1,300 ק"מ שחוצה את זמביה, הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו (DRC) וזמביה – בשנת 2023.
כל יוזמה של ארה"ב באפריקה נועדה להתמודד עם אסטרטגיית המעורבות הארוכה והקיפה יותר של סין. במהלך העשור האחרון, מאמצים כאלה עברו דרך יוזמת החגורה והדרך (BRI), פרויקט תשתיות ופיתוח כלכלי ענק המשתרע על פני אסיה, אירופה ואפריקה. עד כה, 52 ממשלות אפריקאיות חתמו על מזכרי הבנות (MoU) הקשורים ל-BRI, והיוזמה תורגמה למיליארדי דולרים שהושקעו בבניית כבישים, נמלים, מסילות ברזל ותשתיות קריטיות אחרות. בשנת 2023 לבדה, כ-21.7 מיליארד דולר בהלוואות זרמו מ-BRI לאפריקה.
זרימות כספים בסדר גודל כזה לעולם אינן ניטרליות מבחינה גיאופוליטית, ובמקרה זה, הן סיפקו לסין גישה חסרת תקדים לעושר המינרלים העצום של אפריקה, כששתי דוגמאות בלבד הן הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, שבה חברות סיניות מחזיקות ב-72% מכלל הקובלט והנחושת. מכרות, וגינאה, שבה חברות סיניות שולטות בתעשיית הבוקסיט והן מחזיקות עניין מרכזיות במכרה הברזל רחב הידיים סימנדו.
Lobito Corridor: מנצח את BRI במשחק שלו
היכנסו למסדרון לוביטו, מאמץ של ארצות הברית לתקשר עם אפריקה באופן דומה ל-BRI. הוכרז באוקטובר 2023 בפורום השער הגלובלי של האיחוד האירופי, הפרויקט מפגיש את הבנק לפיתוח אפריקאי (AfDB), Africa Finance Corporation (AFC), ארצות הברית והנציבות האירופית, שיחד יממשו את בנייתה של מסילת רכבת המקשרת את צפון מערב זמביה לנמל לוביטו באנגולה על האוקיינוס האטלנטי.
מבנה המימון של פרוזדור לוביטו משקף את זה של Belt and Road, כאשר ארצות הברית משחקת את התפקיד של המנחה העיקרית, אם כי באופן המאפשר למימון הפרטי למלא תפקיד. מאז תחילת הפרויקט ועד ספטמבר 2024, ארצות הברית הקדישה למעלה מ-3 מיליארד דולר במימון על פני מגזרים מרובים, כולל תחבורה ולוגיסטיקה, חקלאות, אנרגיה נקייה, בריאות וגישה דיגיטלית. חלק גדול מהמימון מגיע דרך השותפות לתשתית גלובלית (PGI), מאמץ משותף של מדינות G7 המחפשות תפקיד גדול יותר במרחב התשתיות העולמי, שהוקם לראשונה ב-2022.
מטרתו של פרוזדור לוביטו מוכרת גם בכך שהוא שואף לבנות תשתית חדשה במדינות מתפתחות חסרות הון, תשתית שאולי איננה רווחית כשלעצמה, אם כי היא מאפשרת פעילות כלכלית רווחית אחרת (ותומכת צמיחה). הפרויקט צופה בנייה של כ-550 ק"מ של מסילת רכבת חדשה בזמביה, מג'מבה על הגבול ועד צ'ינגולה בחגורת הנחושת של זמביה. קו חדש זה יתחבר למסילה חדשה שנבנתה בצד האנגולי של הגבול, שתחבר אל מסילת הרכבת הקיימת בנגולה בלואקנו. התוצאה הסופית תהיה מסדרון יצוא ימי חדש המעניק לזמביה גישה לאוקיינוס האטלנטי. הפרויקט כולל גם בנייה של כ-260 ק"מ של כבישי הזנה לאורך המסדרון ושיפוצים של מסילת הרכבת בנגולה בת 120 השנים.
לבסוף, פרוזדור לוביטו משקף את החגורה והכביש בכך שהוא מקדם את האינטרסים הכלכליים של ארה"ב ומערב במובן הוליסטי יותר, כזה שמסתכל מעבר להפסדים הצפויים שנגרמו על התשתית עצמה. בראש ובראשונה, הפרויקט צופה זרימות סחר מערבה דרך האוקיינוס האטלנטי, שיסייעו במקור מינרלים וסחורות קריטיות הדרושים למעבר האנרגיה, במיוחד מ- DRC. נחושת היא שיקול מרכזי כאן, שכן למסדרון לוביטו יש פוטנציאל לאבטח קווי אספקה הן מ- DRC והן מזמביה, מכיוון שהרכבת החדשה מחברת את חגורת הנחושת זמביה לנמל אטלנטי בפעם הראשונה. בעבר, יצוא מתכת זמבי נטה לזרום מזרחה לייצוא מנמל דאר אל סלאם בטנזניה.
מסדרון חוצה אפריקה? מסדרון לוביטו נראה להתרחב לטנזניה
ארצות הברית הראתה את ידה על תוכניות עתידיות למסדרון לוביטו באוגוסט 2024 כאשר הלינה מצא, רכזת מיוחדת עבור PGI במחלקת המדינה האמריקאית, חשפה כי התקיימו דיונים על הרחבת המסדרון לטנזניה. במהלך מסיבת עיתונאים, הצהיר מצא כי מדיניות ארה"ב הייתה מאז ומתמיד אזורית בהשקפתה, והיא ביקשה לממש פרוזדור חוצה אפריקה רחב יותר, המגשר בין האוקיינוס האטלנטי וההודי, במקום מערך של פרויקטי תשתית אד-הוק. אגב, מצא גם ציין כי השלב הראשוני של פרוזדור לוביטו – שיפוץ מסילת הרכבת בנגולה – מתקדם בצורה חלקה, כאשר משלוחי נחושת כבר זורמים מ-DRC לארצות הברית לראשונה. השלב השני והשאפתני יותר של הקמת מסילת רכבת חדשה בזמביה היה ממתין להשלמת מחקרי היתכנות.
ההחלטה לפתוח את המסדרון – ואת כל המינרלים הקריטיים לאורכו – לסחר מזרחה דרך דאר אל סלאם עשויה להיראות תחילה מנוגדת לאינטואיציה מנקודת המבט של גיאופוליטיקה של סכום אפס. אבל זה כנראה עניין של חשיבה לטווח ארוך יותר. ראשית, התשתית כבר קיימת ברובה בצורה של קו טאזארה המקשר בין דאר א-סלאם באוקיינוס ההודי לבין קפירי מפושי בזמביה. הקישור למסדרון לוביטו בצ'ינגולה ידרוש כ-200 ק"מ של בנייה ירוקה. שניים, מימוש המסדרון הטרנס-אפריקאי יחזק את אישורי הכוח הרכים של PGI, שלטענתה מונעת על ידי קידום ממשל תקין וצמיחה כלכלית אזורית מעל לכל. לדברי מצא, האינטרס העיקרי של ארצות הברית כאן הוא חוסן שרשרת האספקה והבטחת המינרלים הקריטיים להגיע לשווקים אזוריים וגלובליים (במקום להיקלט במערכות סחורות מתחרות כמו חגורה וכביש).
מעט מדי מאוחר מדי למעורבות ארה"ב באפריקה?
אי אפשר להפריז בחשיבותו של פרוזדור לוביטו, וגם לא את עמידותו בזמן. FDI סיני באפריקה נותר גבוה יותר ממדינות המערב, בממוצע של כ-4 מיליארד דולר בין השנים 2019-2021, בעוד ה-FDI האמריקאי הפך לשלילי כמה שנים. עם זאת היתרון התחרותי הזה הצטמצם יותר לאחרונה. האטה כלכלית שלאחר המגפה והיחלשות יכולות ההלוואות גרמו להשקעות הקשורות ל-BRI לצנוח באפריקה, מ-16.5 מיליארד דולר ב-2021 ל-7.5 מיליארד דולר ב-2023 – ירידה של 55%. יתרה מכך, לפי ממצאים מ ברויגלנוצרה תחושת עייפות כאשר התפיסות של חגורה וכביש הידרדרו במקומות גיאוגרפיים רבים בין השנים 2017-2022, בין היתר בגלל חששות החוב הגוברים במדינות BRI.
כאן טמונה ההזדמנות האמיתית עבור פרוזדור לוביטו ותומכיו המערביים. זה לא האינטרסים הכלכליים הקשורים לסחר, שבדרך כלל דומים לאלו של סין, וגם לא רמות ה-FDI שעדיין לא הצליחו להדביק את הפער. במקום זאת, נפתח חלון הזדמנויות בחזית הכוח הרכה, שבה שילוב של עייפות עממית בהחזרי חובות והאופי האטום של כמה עסקאות BRI מייצר קריאות לדרך חלופית עבור אפריקה להפחית את גירעון התשתית שלה.
מסדרון לוביטו מנסה להציג את עצמו כאלטרנטיבה כזו. ראשית, היא מאמצת פרספקטיבה הרבה יותר רב-צדדית מאשר פרויקט חגורה ודרך טיפוסי, ועשתה מאמצים לשתף פעולה עם שחקנים אזוריים, כלומר ה-AfDB, שתומך פעיל במסדרון מההתחלה. מעורבות AfDB משרתת שתי מטרות קריטיות. במישור הפיננסי, זה עוזר לפזר את הנטל הפיננסי של גיוס כסף לפרויקטי תשתית שנוטים להיות בעלי אופק מורחב לרווחיות, אם בכלל – ניכר ב-1.6 מיליארד דולר ש-AfDB סייעה לגייס בשנת 2023. ובמישור הפוליטי, AfDB עוזר להפיג את החששות מניצול ניאו-קולוניאלי על ידי מעצמות גדולות כמו ארצות הברית או סין. הגישה הרב-צדדית משכה גם שחקנים חיצוניים. לדוגמה, הבנק העולמי סיפק 300 מיליון דולר ליוזמה מקומית משלימה, המייצגת את התשתית הראשונה לה תרם הבנק באפריקה מאז 2002. והנציבות האירופית התחייבה לערוך מחקרי היתכנות סביבתיים וחברתיים על מנת להגביל את ההשפעה על אוכלוסיות חלשות. ובתי גידול לאורך תוואי פרוזדור לוביטו.
אבל האם מדובר במקרה של מעט מדי, מאוחר מדי עבור המעורבות המחודשת של וושינגטון עם אפריקה? כְּלָל לֹא. נכון שמסדרון לוביטו ופרויקטים דומים עומדים בפני אתגרים אמיתיים, כלומר ההתחלה של סין במונחים של פיתוח תשתיות והיחסים הכלכליים והדיפלומטיים הנובעים מכך, כפי שהן משתקפות בתפיסות ההתחממות של היבשת לגבי בייג'ינג. עם זאת, אפריקה היא הרבה יותר רחבה ומגוונת מכפי שתווית אחת פשוטה יכולה לשדר. היבשת היא ביתם של 54 מדינות מוכרות, לכל אחת מהן הצרכים ההתפתחותיים שלה וניסיון המעורבות שלה עם סין, חיובי ושלילי. ואם יש דבר אחד שיכול לאחד אפריקאים על פני המגוון הזה, זה צורך משותף בהשקעות הון ותשתיות. זה יוצר הזדמנות לוושינגטון לבנות גשרים כלכליים ודיפלומטיים חדשים, והזדמנות לאפריקאים להשיג עסקת התפתחות טובה יותר מבייג'ין וווושינגטון המתחרות על הטוב – ניצחון אמיתי לכל המעורבים.
*הערה: מיקומי כריית חגורת נחושת במפה אינם ממצים ומבוססים על מערך נתונים זה ממשרד הפנים האמריקאי.
