תרופות נוגדות דיכאון כמו SSRI פועלות על ידי חיזוק הנוירופלסטיות והקישוריות במוח, ומציעות נקודת מבט חדשה על תפקידן בטיפול בדיכאון, מעבר לתיאוריית הסרוטונין. קרדיט: twoday.co.il.com
הפעולות מגבירות הסרוטונין של תרופות נוגדות דיכאון הן חיוניות ומקלות על דיכאון על ידי החזרת תקשורת וקשרים תקינים במוח.
מחקר חדש מדגיש ש-SSRI ותרופות נוגדות דיכאון אחרות מטפלים בדיכאון לא על ידי תיקון חוסר איזון סרוטונין, אלא על ידי קידום נוירופלסטיות ושיפור התקשורת באזור המוח, ומעצבים מחדש דיונים קליניים על יעילותם.
מחקר חדש על תרופות נוגדות דיכאון
מדענים מהקמפוס הרפואי של אוניברסיטת קולורדו אנשוץ הקימו מסגרת חדשה להבנת האופן שבו תרופות נוגדות דיכאון קלאסיות פועלות בטיפול בהפרעת דיכאון מג'ורי (MDD), תוך הדגשה מחדש של חשיבותן ומטרתה למסגר מחדש את השיחה הקלינית סביב תפקידן בטיפול.
טבעו של חוסר התפקוד בשורש ה-MDD נחקר כבר עשרות שנים. תרופות נוגדות דיכאון קלאסיות, כמו SSRI (מעכבי ספיגה חוזרת של סרוטונין סלקטיביים, כגון פרוזאק) גורמות לעלייה ברמות של השליח הכימי במוח, סרוטונין. תצפית זו הובילה לרעיון שתרופות נוגדות דיכאון פועלות מכיוון שהן משחזרות חוסר איזון כימי, כמו מחסור בסרוטונין. עם זאת, שנים של מחקר שלאחר מכן לא הראו ירידה משמעותית בסרוטונין בקרב אנשים עם דיכאון. בעוד מומחים התרחקו מהשערה זו בשל היעדר ראיות קונקרטיות, הדבר הוביל לשינוי בדעת הקהל על יעילותן של תרופות אלו.
מסגרת חדשה להבנת טיפולי MDD
עם זאת, תרופות נוגדות דיכאון, כגון SSRI ומעכבי ספיגה חוזרת של סרוטונין ונוראפינפרין (SNRI) עדיין יעילים בהקלה על אפיזודות דיכאון בחולים רבים. במאמר שפורסם ב פסיכיאטריה מולקולרית, חוקרים מתווים מסגרת חדשה להבנת האופן שבו תרופות נוגדות דיכאון יעילות בטיפול ב-MDD. מסגרת זו עוזרת להבהיר כיצד תרופות נוגדות דיכאון כמו SSRI עדיין מועילות, גם אם MDD לא נגרם מחוסר בסרוטונין.
"הראיה הטובה ביותר לשינויים במוח אצל אנשים הסובלים מ-MDD היא שאזורי מוח מסוימים אינם מתקשרים זה עם זה בצורה רגילה", אומר סקוט תומפסון, דוקטורט, פרופסור במחלקה לפסיכיאטריה בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת קולורדו ובכיר. מְחַבֵּר. "כאשר חלקי המוח האחראים על תגמול, אושר, מצב רוח, הערכה עצמית, אפילו פתרון בעיות במקרים מסוימים, אינם מתקשרים זה עם זה כראוי, אז הם לא יכולים לבצע את עבודתם כראוי.
תפקידה של נוירופלסטיות בטיפול ב-MDD
"יש ראיות טובות לכך שתרופות נוגדות דיכאון שמגבירות את הסרוטונין, כמו SSRIs, פועלות כולן על ידי החזרת חוזק הקשרים בין אזורי המוח הללו. כך גם טיפולים חדישים כמו אסקטמין ופסיכדליים. צורה זו של נוירופלסטיות עוזרת לשחרר את מעגלי המוח מלהיות 'תקועים' במצב פתולוגי, מה שמוביל בסופו של דבר לשיקום של תפקוד מוח בריא", אמר תומפסון.
תומפסון ועמיתיו משווים את התיאוריה הזו למכונית שבורחת מהכביש ונתקעת בתעלה, הדורשת את עזרתה של גרר כדי לחלץ את המכונית ממצבה התקוע, ולאפשר לה לנוע שוב בחופשיות במורד הכביש.
השלכות על הפרקטיקה הקלינית
החוקרים מקווים שספקי שירותי הבריאות ישתמשו בדוגמאות שלהם כדי לחזק שיחות עם מטופלים חוששים לגבי הטיפולים הללו, ויעזרו להם להבין טוב יותר את מצבם וכיצד לטפל בו.
"אנו מקווים שהמסגרת הזו מספקת לקלינאים דרכים חדשות לתקשר את הדרך שבה טיפולים אלו פועלים במאבק ב-MDD", אמר סי ניל אפפרסון, MD, פרופסור מוכשר רוברט פרידמן ויו"ר המחלקה לפסיכיאטריה בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת קולורדו. מחבר שותף על הנייר.
"חלק גדול מהשיחה הציבורית סביב היעילות של תרופות נוגדות דיכאון, והתפקיד של הסרוטונין באבחון ובטיפול, היה שלילי ובעיקר מסוכן. בעוד MDD היא הפרעה הטרוגנית ללא פתרון אחד מתאים לכולם, חשוב להדגיש שאם טיפול או תרופה עובדים בשבילך, אז הם מצילי חיים. הבנה כיצד תרופות אלו מקדמות נוירופלסטיות יכולה לעזור לחזק את המסר הזה."
