גאורגיה מוצאת את עצמה במרכזו של משבר פוליטי חמור, המתאפיין בסכסוך ממסדי בין הממשלה לנשיאות, האשמות על הונאה בבחירות וקיטוב עמוק. ההכרזה האחרונה של הממשלה על השעיית המשא ומתן עם האיחוד האירופי עד 2028 עוררה גל של מחאות ברחבי המדינה.
הבחירות לפרלמנט ב-26 באוקטובר הכריזו על מפלגת השלטון, "חלום גאורגי", כמנצחת בעקבות קמפיין מקוטב מאוד. המפלגה, שהוקמה על ידי המיליארדר Bidzina Ivanishvili, הואשמה על ידי האופוזיציה בנטיות פרו-רוסיות ובערעור נתיב האינטגרציה האירופית של המדינה. הרטוריקה האנטי-מערבית של החלום הגיאורגי, המאופיינת בהתקפות על התערבות לכאורה של ארגונים לא ממשלתיים בפוליטיקה הפנימית והצהרות נגד מה שמכונה "מפלגת המלחמה הגלובלית" (הכוללת את האיחוד האירופי וארצות הברית), הרחיקה עוד יותר את האומה הקווקזית מבריסל.
עם יותר מ-54% מהקולות, החלום הגיאורגי שמר על השליטה בממשלה. למרות שוועדת הבחירות המרכזית אישרה את תוצאות הבחירות, האופוזיציה סירבה להכיר בהן, בטענה לאי-סדרים. הנשיא סלומה זורביצ'ווילי האשים את הממשלה בהונאת בחירות, וטען שרוסיה התערבה בתהליך. ב-25 בנובמבר, חברי האופוזיציה החרימו את פתיחת בית המחוקקים החדש ואת טקס ההשבעה של הממשלה החדשה בפרלמנט. הנשיא זוראביצ'ווילי גם נמנע מלהשתתף במושב הפרלמנט, והדגיש שוב את חוסר הלגיטימיות של הבחירות. בימים שלאחר ההצבעה, האופוזיציה ארגנה הפגנות נגד הונאה לכאורה, והאשימה את החלום הגיאורגי בפעולה תחת השפעתה של מוסקבה.
הניצוץ שהצית את ההפגנות האזרחיות הנוכחיות היה הודעתו של ראש הממשלה אירקלי קובכידזה ב-28 בנובמבר, שם הכריז על השעיית המשא ומתן להצטרפות לאיחוד האירופי עד 2028, והאשים את בריסל בהפעלת לחץ וסחיטה. הוא גם דחה קרנות תקציביות של האיחוד האירופי, שתמכו זה מכבר ברפורמות במגזר הציבורי והמשפטי.
הצהרותיו של ראש הממשלה עוררו זעם נרחב בקרב האוכלוסייה, מונעת יותר ויותר על ידי סנטימנט פרו-אירופי חזק. במהלך ועידה הכריז הנשיא זורביצ'ווילי כי החלטת הממשלה מסתכמת בהכרזת מלחמה נגד בני עמה. מאוחר יותר היא פנתה לקהילה הבינלאומית, וביקשה תמיכה בארגון בחירות חדשות והוגנות.
החלטתו של קובכידזה סותרת באופן מוחלט את חוקת גאורגיה, המחייבת את המדינה להמשיך באופן אקטיבי באינטגרציה אירו-אטלנטית. סעיף 78 קובע כי על רשויות המדינה לעשות כל מאמץ כדי לשלב את גאורגיה באיחוד האירופי ובנאט"ו, המשקף את הרצון הברור של העם.
ההפגנות בגאורגיה מייצגות את שיא התסכול הציבורי הגובר, הניזון מתפיסות של ריבונות לאומית המאוימת בהתמדה על ידי לחץ רוסי. השעיית המשא ומתן של האיחוד האירופי הציתה מצב הפכפך ממילא. הפגנות התפשטו ברחבי הארץ, תוך התגייסות מסיבית, בעיקר בקרב בני הנוער. המפגינים התמודדו עם דיכוי קשה מצד רשויות אכיפת החוק, שהשתמשו בגז מדמיע ובתותחי מים כדי לפזר המונים, והביאו למאות פציעות. הטלוויזיה העצמאית Pirveli שידרה צילומים שבהם נראים מפגינים ועיתונאים הוכו ונעצרו באכזריות על ידי המשטרה. רחוב רוסתוולי הפך למוקד ההפגנות, שם מפגינים מניפים את דגלי גאורגיה והאיחוד האירופי, בדרישה לעתיד אירופאי לגאורגיה. מחאות אלו אינן מובלות על ידי כוח פוליטי של האופוזיציה, אלא על ידי רצון קולקטיבי לשמור על עצמאותה ודמוקרטיה של המדינה, תוך הימנעות מחזרה למסלולה של הפדרציה הרוסית. ההפגנות מסמלות לא רק מאבק על עתידה של גאורגיה, אלא גם התנגדות נגד גלישה פוטנציאלית חזרה לעבר סמכותי וכפוף תחת מוסקבה.
בהצהרה, ראש הממשלה קובכידזה הגן על ההחלטה להשעות את המשא ומתן של האיחוד האירופי עד 2028, בטענה שתהליך ההצטרפות לאיחוד האירופי נותר ללא פשרות. הוא חזר והדגיש כי ההצטרפות לאיחוד נותרה בראש סדר העדיפויות של הממשלה ותתרחש "בגאווה ובכבוד". ראש הממשלה האשים גם את שגריר האיחוד האירופי בג'ורג'יה, פאבל הרצ'יסקי, בסחיטה ובקידום מסע דיסאינפורמציה מטעם האופוזיציה וארגונים לא ממשלתיים. במסיבת עיתונאים גינה קובכידזה את ההפגנות, בטענה שהן הובלו על ידי קבוצות אלימות שהוסתו על ידי סוכנים זרים, והצהיר כי הממשלה תנקוט בכל האמצעים הנדרשים כדי להגן על גאורגיה מפני איום הפשיזם הליברלי. הוא גם שיבח את רשויות אכיפת החוק על שמירת הסדר החוקתי, וטען כי הם פעלו "בסטנדרטים גבוהים יותר מאלה באירופה ובאמריקה".
המזכיר הכללי של מועצת אירופה, אלן ברסט, הביע את עמדתו לגבי המצב, והביע דאגה מהקיטוב המוגבר והמבוי הסתום הפוליטי בגאורגיה. לאחר ששוחח הן עם הנשיא זורביצ'ווילי והן עם ראש הממשלה קובאצ'ידזה, הוא קרא לכל הצדדים המעורבים להפסיק את ההסלמה וקרא לחקור דיווחים על כוח משטרה מוגזם במהלך הפגנות. הוא אישר מחדש את תמיכתה של מועצת אירופה בשאיפות האירופיות של גאורגיה ובפיתוח דמוקרטי, והדגיש את הצורך בדיאלוג עם כל בעלי העניין, כולל החברה האזרחית. ברסט התחייב להמשך סיוע באמצעות תוכנית הפעולה של המועצה והכריז על תוכניות לבקר בג'ורג'יה בקרוב כדי לסייע בטיפול במשבר ולקדם יציבות.
יתר על כן, ועדת הלסינקי האמריקאית הביעה דאגה עמוקה מהמעבר של גאורגיה לכיוון סמכותיות, וקבעה כי מסלול כזה מסכן את עתידה הדמוקרטי של האומה ואת שאיפותיה לאינטגרציה אירו-אטלנטית. ההצהרה, שנחתמה על ידי יו"ר הנציבות ג'ו ווילסון וחבר הקונגרס סטיב כהן, שיבחה את חוסנו של העם הגאורגי ודחקה בממשלה לשמור על עקרונות דמוקרטיים על ידי עריכת בחירות חופשיות והוגנות בפיקוח משקיפים עצמאיים. בחודש מאי הציג בית הנציבות את חוק MEGOBARI (מגובריחבר בגיאורגית) המהווה "גיוס והעצמה של גאורגיה לבנייה, אחריות, חוסן ועצמאות".
היוזמה נועדה לחזק את הדמוקרטיה, זכויות האדם ושלטון החוק של גאורגיה תוך מניעת ההשפעה הרוסית. המעשה מדגיש את המחויבות של ארה"ב לתמוך באינטגרציה האירו-אטלנטית של גאורגיה. החוק מציע צעדים לחיזוק פרקטיקות דמוקרטיות, כולל תמיכה בבחירות חופשיות, אחריות ממשלתית וחוסן מפני לחצים אוטוריטריים.
ההיסטוריה של גאורגיה מסומנת עמוקות במאבקים להגנת ריבונותה ועצמאותה. ב-1921, הכיבוש הסובייטי סיים שלוש שנות עצמאות של הרפובליקה הדמוקרטית של גאורגיה, וחנך 70 שנות דיכוי פוליטי ותרבותי. בשנות ה-90 עמדה המדינה בפני משבר פנימי דרמטי. במהלך מלחמת אבחזיה (1992–1993), מורדים בגיבוי רוסי ביצעו טיהור אתני נגד גאורגים, והביאו ליותר מ-5,000 הרוגים אזרחים ול-250,000 עקורים. מאוחר יותר, בשנת 2008, פלשו כוחות רוסים לג'ורג'יה באמתלה של הגנה על הבדלנים הדרום אוסטיים, וביססו את השליטה באזורי הפרידה.
כיום, גאורגיה עומדת על צומת דרכים היסטורית חדשה. החלטת הממשלה להשעות את המשא ומתן של האיחוד האירופי וגישתה לדיכוי הפגנות מסתכנת בהרחקת המדינה מהספירה המערבית, ותקרב אותה למודל הדומה לבלארוס. האחרון הוא, בפועל, לוויין רוסי, המאופיין בתלות פוליטית וכלכלית במוסקבה.
ההפגנות הנוכחיות אינן רק דחייה של התפנית הפרו-רוסית אלא גם זעקת התנגדות נגד כרסום נוסף בריבונות ובדמוקרטיה. עם זאת, נניח שהממשלה ממשיכה בנתיב אוטוריטרי והמערב לא יצליח להפעיל לחץ הולם. במקרה כזה, ג'ורג'יה מסתכנת ליפול לתוך לימבו גיאופוליטי, להרחיק ממטרתה להפוך לאומה דמוקרטית לחלוטין המשולבת בעולם המערבי.
