נוף ההגנה של הודו עובר מהפך משמעותי, המסומן בפעולת איזון עדינה בין העמקת הקשרים האסטרטגיים עם רוסיה ובמקביל הרחבת השותפויות עם ארצות הברית, בריטניה, צרפת וישראל. הרשת הסבוכה הזו של מערכות יחסים משקפת את סדרי העדיפויות הגיאו-פוליטיים המתפתחים של הודו בעולם רב-קוטבי, שבו שמירה על אוטונומיה אסטרטגית והבטחת ביטחון לאומי הם בעלי חשיבות עליונה.
מבחינה היסטורית, התעשייה הביטחונית של הודו עוצבה על ידי מפגש של גורמים גיאופוליטיים ואידיאולוגיים. מורשת השלטון הקולוניאלי הותירה חותם משמעותי, עם בסיס ייצור ביטחוני ילידים מוגבל והסתמכות על מקורות חיצוניים לציוד צבאי קריטי. לאחר העצמאות, הודו יצאה לדרך של הסתמכות עצמית, המונעת על ידי הציווי של ביטחון לאומי בסביבה גיאופוליטית הפכפכה. הדבר הוביל להתמקדות בייצור ביטחוני ילידי, עם הקמת מפעלים במגזר הציבורי ומוסדות מחקר ופיתוח לפיתוח וייצור מגוון חומרה צבאית, ממטוסים וטנקים ועד טילים וצוללות.
עידן המלחמה הקרה השפיע עמוקות על מסלול ההגנה של הודו. כחברה מייסדת של התנועה הלא-מזדהה, הודו ביקשה לשמור על אוטונומיה אסטרטגית על ידי גיוון שותפויות ההגנה שלה. תוך יצירת קשרים חזקים עם ברית המועצות, גישה לטכנולוגיות הגנה חיוניות וביסוס שיתופי פעולה תעשייתיים חיוניים, הודו גם התקשרה עם ארצות הברית, וביקשה לגוון את מקורות ההגנה שלה ולגשת לטכנולוגיות מתקדמות. תקופה זו הייתה עדה למשחק גומלין מורכב של שיקולים גיאופוליטיים, נטיות אידיאולוגיות וצרכים פרגמטיים, שעיצבו את עמדת ההגנה של הודו והניחו את הבסיס לגישתה הנוכחית, המאופיינת באסטרטגיה פרגמטית ורב-פנים ברכש הביטחוני שלה.
הסחר הביטחוני המתפתח בין הודו לרוסיה ממשיך להוות אבן יסוד בשותפות האסטרטגית ביניהן. בשנים האחרונות ניתן לראות עלייה בהיקף ובעומק של מערכת יחסים זו, וכוללת לא רק מכירת נשק אלא גם מיזמים משותפים בייצור ביטחוני ושיתוף פעולה טכנולוגי. הפעלתה של INS Tushil, פריגטה חמקנית שנבנתה במשותף על ידי הודו ורוסיה, ב-9 בדצמבר 2024 בקלינינגרד, מדגישה את התחכום ההולך וגובר של שיתוף הפעולה התעשייתי הביטחוני שלהם. שיתוף הפעולה הזה משתרע לאזורים קריטיים כמו טכנולוגיית צוללות גרעיניות, כאשר הודו משכירה צוללות מונעות גרעיניות מרוסיה. עם זאת, המלחמה המתמשכת באוקראינה הציגה אתגרים, והשפיעה על אספקתן בזמן של מערכות הגנה רוסיות חיוניות כגון מערכת ההגנה האווירית S-400 ומטוסי הקרב של סוחוי. דיווחים מצביעים על עיכובים נוספים במשלוחים, מה שמעלה חששות לגבי מוכנות ההגנה של הודו על רקע המתיחות המתמשכת בגבול.
בעוד ששותפות ההגנה רוסיה-הודו נותרה משמעותית, הודו גיוונה באופן פעיל את מקורות ההגנה שלה כדי להפחית סיכונים ולגשת לטכנולוגיות מתקדמות. ארצות הברית התגלתה כשותפת הגנה מרכזית, עם שיתוף פעולה דו-צדדי הולך וגובר בתחומים כמו שיתוף מודיעין, סיכול טרור ותרגילים צבאיים משותפים. הרכישה של הודו של מערכות הגנה מתקדמות בארה"ב, כולל מטוסי תובלה C-17 Globemaster ומסוקי תקיפה AH-64E Apache במאי 2019, משקפת את ההתעמקות הזו. לפי המכון הבינלאומי לחקר השלום בשטוקהולם (SIPRI), ארה"ב הפכה לספקית הנשק השנייה בגודלה להודו בין 2019 ל-2023, כשהיא אחראית ל-12% מייבוא הנשק של הודו.
באופן דומה, הודו חיזקה את קשרי ההגנה שלה עם בריטניה, צרפת וישראל. בריטניה התגלתה כשותפה משמעותית בייצור ביטחוני והעברת טכנולוגיה, עם מיזמים משותפים בתחומים כמו בניית נושאות מטוסים ומנועי סילון מתקדמים. צרפת הייתה שותפה ותיקה בהגנה, מספקת מטוסי קרב של רפאל ומשתפת פעולה בפיתוח צוללות. יתרה מכך, עסקת רפאל 2016, המוערכת בכ-8.8 מיליארד דולר, שיפרה משמעותית את יכולות הכוח האווירי של הודו. ישראל, שותפה טכנולוגית מרכזית, סיפקה להודו טכנולוגיות הגנה קריטיות, כולל מערכות טילים וכלי טיס בלתי מאוישים. ישראל הייתה ספקית עקבית של כלי נשק מתקדמים להודו, עם עסקאות הכוללות מערכות הגנה אווירית, טילים ומערכות לוחמה אלקטרונית.
נתונים ממקורות בתעשייה הביטחונית ודוחות ממשלתיים חושפים עלייה מתמדת ביבוא הביטחוני של הודו ממדינות אלו בעשור האחרון. בעוד שהנתונים המדויקים משתנים בהתאם למקור, ניכר כי הודו גיוונה באופן משמעותי את סל הרכש הביטחוני שלה, והפחיתה את תלותה בכל ספק בודד. לפי SIPRI, הודו הייתה יבואנית הנשק הגדולה בעולם בין השנים 2019-2023, כאשר רוסיה אחראית ל-34% מייבוא הנשק שלה, ואחריה צרפת (15%) וישראל (11%). נתונים אלה מדגישים את מגמת הגיוון, כאשר ספקים שאינם רוסים צוברים נתח משמעותי מהשוק ההודי.
כדי להבין טוב יותר את המסלול של התעשייה הביטחונית ההודית, יש להסתכל על השינויים הגיאופוליטיים והתחזית החברתית-כלכלית של עשרים וחמש השנים האחרונות. שנות ה-2000 היו עדות לשינוי משמעותי בהתפתחות הכלכלית של הודו, שהשפיע ישירות על הסחר הביטחוני שלה. תקופה של צמיחה כלכלית מהירה וליברליזציה הניבה משאבים מוגדלים למודרניזציה הביטחונית. זה קרה במקביל לחששות הביטחוניים הגוברים באזור, כולל טרור חוצה גבולות ותחרות גיאופוליטית גוברת. מלחמת קרגיל ב-1999 חשפה פערים קריטיים ביכולות הצבאיות של הודו, והזינו עוד יותר את הצורך במודרניזציה. המפגש הזה של יכולת כלכלית וציווי אבטחה הניע זינוק ברכישות ביטחוניות, תוך התמקדות ברכישת טכנולוגיות מתקדמות ושדרוג פלטפורמות קיימות. הדגש עבר לרכישת מכפילי כוח, כגון תחמושת מונחית מדויקת, מערכות לוחמה אלקטרונית ויכולות מעקב מתקדמות. בתקופה זו התמקדה גם בקיזוז ביטחוני, במטרה למנף רכש ביטחוני כדי להגביר את העברת התעשייה והטכנולוגיה המקומית. הרצון להקרין כוח ולהבטיח את האינטרסים הכלכליים ההולכים וגדלים של הודו באזור האוקיינוס ההודי מילא תפקיד גם בעיצוב רכישות ביטחוניות, תוך התמקדות במודרניזציה ימית ובביטחון ימי.
בתקופה הנוכחית של שנות ה-2020, גורמים סוציו-אקונומיים חדשים מעצבים את הסחר הביטחוני של הודו. עלייתה של סין כמעצמה כלכלית וצבאית מרכזית, יחד עם מתיחות מתמשכת בגבולות ותחרות גוברת בהודו-פסיפיק, העצימה את החששות הביטחוניים של הודו. מגיפת COVID-19, על אף שהשפיעה על כלכלות גלובליות, הדגישה גם את החשיבות של הסתמכות עצמית וחוסן במגזרים קריטיים, כולל הגנה. זה הוביל לדגש מחודש על "אטמאנירבהאר בהרט" (הודו העצמאית) בייצור ביטחוני, תוך התמקדות בקידום ייצור מקומי, הפחתת התלות בייבוא וטיפוח חדשנות. הממשלה יישמה רפורמות מדיניות שונות לעידוד השתתפות המגזר הפרטי בייצור ביטחוני, לרבות ייעול הליכי הרכש וקידום מיזמים משותפים עם חברות זרות. בנוסף, האיום הגובר של לוחמת סייבר והחשיבות הגוברת של נכסים מבוססי חלל הובילו לתחומים חדשים של השקעות ביטחוניות, תוך התמקדות בפיתוח יכולות בתחומים אלה. הצורך להתמודד עם אתגרי הביטחון המתפתחים הללו, תוך קידום בו-זמנית צמיחה כלכלית והסתמכות עצמית טכנולוגית, מניע את המסלול הנוכחי של הסחר הביטחוני של הודו.
גישה רב-גונית זו לשותפויות הגנה משרתת כמה אינטרסים אסטרטגיים מרכזיים של הודו. ראשית, הוא משפר את היכולות הצבאיות של הודו על ידי מתן גישה למגוון רחב של טכנולוגיות ופלטפורמות מתקדמות. שנית, זה מחזק את המינוף הדיפלומטי של הודו בעניינים בינלאומיים, ומאפשר לה לטפח קשרים חזקים עם שחקנים עולמיים מרכזיים. שלישית, היא תורמת לתפקידה ההולך וגדל של הודו כספקית אבטחה אזורית, ומאפשרת לה להתמודד ביעילות עם אתגרי אבטחה מתעוררים באזור ההודו-פסיפיק.
עם זאת, ניווט ברשת המורכבת הזו של שותפויות הגנה מציבה גם אתגרים. איזון בין אינטרסים מתחרים ושמירה על אוטונומיה אסטרטגית דורשים דיפלומטיה זהירה והבנה מגוונת של הנוף הגיאופוליטי. הודו חייבת לכייל בקפידה את התקשרויותיה הביטחוניות כדי להימנע מהרחקה של כל אחד מהשותפים המרכזיים שלה ולהבטיח שהרכש הביטחוני שלה ישרת את יעדיה האסטרטגיים ארוכי הטווח.
