קריסת משטרו של בשאר אל-אסד מייצגת רגע פרשת מים בפוליטיקה המזרח תיכונית. ההתפרקות המהירה של ממשלת אסד, מרכיב בעניינים הסורים והאזוריים במשך למעלה מ-50 שנה, לא הייתה מתקבלת על הדעת עבור רבים, אך היא התממשה תוך פחות משבועיים כאשר כוחות המורדים שטפו את המדינה. אירוע סיסמי זה לא רק מעצב מחדש את הדינמיקה הפנימית של סוריה אלא גם מכין את הבמה לשלב חדש של גיאופוליטיקה אזורית.

הניואנסים של נפילתו של אסד, עלייתן של קואליציות המורדים ומשחק הגומלין המורכב של שחקנים מקומיים ועולמיים ראויים לבדיקה מעמיקה יותר כדי להבין את האתגרים והאפשרויות בעידן סוריה שלאחר אסד.

מדוע קרס משטר אסד

ממשלתו של בשאר אל-אסד הסתמכה זה מכבר על שילוב של דיכוי, תמיכה זרה וחסות עילית כדי לשמור על השלטון. עם זאת, עד 2024, הסדקים ביסוד זה התרחבו ללא תקנה. כמה גורמים מרכזיים תרמו להתמוטטות המשטר:

דעיכה כלכלית. שנים של סנקציות בינלאומיות, שחיתות נרחבת, אובדן גישה לאזורים העשירים בנפט וההרס הרב שגרמה מלחמת האזרחים הרסו את כלכלת סוריה. תשתיות, תעשיות ושירותים ציבוריים חיוניים היו מבולבלים. הלחץ הכספי הורגש מאוד בתוך הצבא, שכן חיילים קיבלו שכר נמוך והצטיידו בצורה גרועה. הידרדרות כלכלית זו פגעה במורל בקרב תומכי אסד וכרסמה בלכידותו של הצבא הערבי הסורי (SAA).

שחיקת הלכידות הצבאית. ה-SAA, שכבר נחלש משנים של שחיקה ועריקות, התפרק לנוכח מתקפת המורדים. חיילים נטשו עמדות, נכנעו בהמוניהם או ברחו מהארץ. סרטונים של עריקות המוניות הדגישו עד כמה נפל הצבא האדיר של המשטר בעבר. אסד הסתמך יותר ויותר על מיליציות וסוכני כוח מקומיים כדי לשמור על אחיזתו בשלטון. עם זאת, הכוחות המפוצלים והמאורגנים בצורה גרועה, שסומנו בחוסר לכידות, הכשרה ומשמעת, התגלו כלא יציבים ביותר. חוסר היציבות הזה התבטא בקריסתם המהירה, שהובילה לאובדן מרכזים עירוניים מרכזיים כמו חלב וחומס – מרכז לוגיסטי קריטי. נפילת הערים הללו הניבה מכה מכרעת למשטרו של אסד, ניתקה את גישתו למעוזי החוף ושיבשה את המסדרון היבשתי האסטרטגי של איראן לחיזבאללה בלבנון. כתוצאה מכך, יכולתו של המשטר להקים הגנה אמינה נפגעה למעשה.

הסתמכות יתר על תומכים זרים. הישרדותו של אסד במהלך רוב מלחמת האזרחים נבעה בעיקר מהתערבות של בעלות ברית כמו רוסיה, איראן וחיזבאללה. כוחות האוויר הרוסים והמיליציות האיראניות עזרו לאסד להשיב לעצמו שטחים, אך הסתמכות זו על כוחות זרים חשפה את החולשה הבסיסית של המשטר. עד 2024, הן רוסיה והן איראן התמודדו עם הלחצים הפנימיים והחיצוניים שלהן – רוסיה עם מלחמת אוקראינה ואיראן עם מתיחות אזורית מתמשכת – מה שהותיר אותן לא מסוגלות לתמוך באסד כפי שהיו בעבר. התקיפות האוויריות והשיגורים הימיים המוגבלים של רוסיה מטרטוס נראו יותר סמליים מאשר אסטרטגיים, בעוד ביום שישי החלה איראן לפנות את מפקדיה ואנשיה הצבאיים מסוריה.

כוח המורדים עולה. את המתקפה שהפילה את אסד הובילה חייאת תחריר א-שאם (HTS), קבוצה עם שורשים באל-קאעידה שהפכה לכוח מוביל באופוזיציה של סוריה. המסגרת המוסדית האיתנה של HTS, הטקטיקה המתוחכמת והיכולת לתאם עם פלגים אחרים – במיוחד קבוצות הצבא הסורי החופשי (FSA) המבוססות בדרום – היו מכריעים לאפשר למורדים לנצל את חולשות המשטר. למרות ששיתוף הפעולה הזה אולי נבע בחלקו ממינוף התקדמות בהובלת HTS, במקום ברית רשמית, הוא שיפר משמעותית את האפקטיביות הכוללת של המורדים. יתרה מכך, למרות שאנקרה לא הודתה בגלוי במעורבותה, אין להכחיש את השפעתה. הסינרגיה בין המיליציות הסוניות הנתמכות על ידי טורקיה לבין HTS מדגישה התאמה משותפת עם היעדים האסטרטגיים הרחבים יותר של טורקיה.

תפקידה של חיית תחריר א-שאם

HTS התגלתה ככוח המרכזי מאחורי המערכה שהביאה לסיום שלטונו של אסד. הקבוצה, הידועה לשמצה בקשרים שלה עם אל-קאעידה, עברה מהפך משמעותי בשנים האחרונות בהנהגתו של אבו מוחמד אל-ג'ולאני. הבנת האבולוציה והאסטרטגיה של הקבוצה היא חיונית כדי להבין את הדינמיקה הנוכחית בסוריה.

משורשים ג'יהאדיסטים לפרגמטיות פוליטית. HTS נולד מתוך השלוחה הסורית של אל-קאעידה, ג'בהת א-נוסרה. עם הזמן הרחיק ג'ולני את הקבוצה ממקורותיה הג'יהאדיסטים, תוך שימת דגש על אג'נדה לאומנית וביקש להציג את HTS כאלטרנטיבה אמינה למשטרו של אסד. הקבוצה משדרת דימוי של פרגמטיות ומתינות, לפחות בהשוואה לפלגים איסלאמיסטיים אחרים. מרכזי במאמץ המיתוג מחדש עומדים צעדים שמטרתם לשמור על זכויות מיעוטים, לבלום אלימות חסרת הבחנה והקמת מבני ממשל באזורים שבשליטתה. למרות הפתיחות הללו, הספקנות לגבי כוונותיה האמיתיות של הקבוצה נותרה נפוצה.

חוזק מוסדי. היכולת של HTS לתכנן ולבצע קמפיין ארצי נובעת משנים של בניית מוסדות. הקבוצה הקימה אקדמיה צבאית, שהכשירה צוות של לוחמי עילית, והקימה גוף ממשל אזרחי המכונה "ממשלת הישועה". תחת חסותה של טורקיה, הקבוצה הקימה את אידליב כמדינה אסלאמית דה פקטו, עם מבני ממשל מתפקדים, משמעת צבאית ומידה של אוטונומיה אסטרטגית. מבנים אלו אפשרו ל-HTS לנהל טריטוריה ביעילות ולהציג את עצמו ככוח ממושמע המסוגל לשמור על סדר ולהקרין כוח.

טקטיקות צבאיות. ההתקפה הדגישה את יכולת ההסתגלות והתחכום של HTS. השימוש בלוחמת מזל"טים, טקטיקות הסתננות והתקדמות טריטוריאלית דמויית בזק הכריעו את ההגנות של המשטר. על ידי תיאום עם קבוצות מורדים אחרות וניצול חולשות ה-SAA, HTS הצליחה להשיג את מטרותיה במינימום נפגעים אזרחיים – בניגוד מוחלט לשלבים מוקדמים יותר והרסניים יותר של מלחמת האזרחים.

הנפילה הגיאופוליטית

קריסת משטרו של אסד עיצבה מחדש את הנוף האזורי, עם השלכות משמעותיות על בעלי עניין מרכזיים:

רוּסִיָה. עבור רוסיה, סוריה הייתה ציר אסטרטגי במזרח התיכון, וסיפקה גישה לים התיכון דרך הבסיס הימי שלה בטרטוס. ההתערבות הצבאית של מוסקבה ב-2015 סייעה לאסד להפוך את גל מלחמת האזרחים, אך כישלונה למנוע את נפילתו פוגע באמינותה של רוסיה כמתווך כוח. אובדן סוריה כבעלת ברית מסבך את שאיפותיה האזוריות של רוסיה ומעלה שאלות לגבי עתיד הנוכחות הצבאית שלה במדינה.

איראן. איראן השקיעה רבות בהישרדותו של אסד, ורואה בסוריה חוליה קריטית ב"ציר ההתנגדות" שלה המחבר את טהראן לחיזבאללה בלבנון. האידיאולוגיה האיסלאמיסטית הסונית והעוינות של HTS כלפי שלוחותיה השיעית של איראן מאיימת על האסטרטגיה האזורית של טהראן. ניתוק קווי האספקה ​​לחיזבאללה מערער באופן משמעותי את יכולתה של הקבוצה להוות איום על ישראל, ובכך מפחית את השפעתה של איראן ושחוק עוד יותר את אסטרטגיית ההרתעה שלה.

טוּרְקִיָה. טורקיה תמכה זה מכבר בקבוצות אופוזיציה סוריות, כולל HTS, כחלק מהאסטרטגיה שלה להתמודד עם הכוחות הכורדים בצפון מזרח סוריה. עם אסד מחוץ לתמונה, אנקרה עומדת לקבל מנוף בעיצוב עתידה של סוריה. עם זאת, סדרי העדיפויות של טורקיה – במיוחד התנגדותה לאוטונומיה הכורדית – עלולים להביא אותה לעימות עם גורמים אחרים, כולל הכוחות הסוריים הדמוקרטיים (SDF) הנתמכים על ידי ארה"ב, שגם הם השיגו הישגים בימים האחרונים.

יִשְׂרָאֵל. בעוד שנפילתו של אסד מחלישה את ציר איראן-חיזבאללה, עלייתן של קבוצות איסלאמיסטיות סוניות ליד גבול ישראל ברמת הגולן מציבה אתגרים חדשים. מנהיגי המורדים ביצעו הצעות ליחסי שלום עם ישראל, אך הדינמיקה ארוכת הטווח נותרה לא ברורה. ישראל תצטרך לאזן את האינטרסים שלה בזהירות ככל שהנוף הפוליטי של סוריה יתפתח.

ארצות הברית. ארה"ב צמצמה את מעורבותה הישירה בסוריה, מיקדת מחדש את מאמציה בלוחמה בטרור, מינוף שותפות אסטרטגית עם ישראל כדי להגביל את פעילותה של איראן ושמירה על אזורים חיוניים לייצור נפט. עם עזיבתו של אסד, וושינגטון עומדת בפני דילמה: כיצד להתמודד עם עליית HTS תוך הבטחת יציבות בצפון מזרח סוריה. חוסר הרצון של ארצות הברית לעסוק מחדש עמוק עלול להותיר חלל לכוחות אחרים למלא, כלומר טורקיה.

אתגרי המעבר

נפילת אסד אינה מבטיחה עתיד שליו או יציב לסוריה. ההתנגדות המפוצלת של המדינה, התלונות המתמשכות והתשתית ההרוסה מהווים מכשולים משמעותיים לבנייה מחדש.

פלגים מפוצלים. האופוזיציה של סוריה רחוקה מלהיות מאוחדת. HTS שולט בצפון, ה-SDF שולט בצפון מזרח, וסיעות FSA מחזיקות מעמד בדרום. לקבוצות אלה יש אידיאולוגיות ואינטרסים טריטוריאליים שונים, מה שהופך את הקונצנזוס על ממשלה לאומית חמקמקה.

שִׁחזוּר. התשתית של סוריה הושחתה על ידי שנים של מלחמה, והותירה את המדינה עם משימה מונומנטלית של בנייה מחדש שצפויה להימשך עשרות שנים ולעלות מיליארדי דולרים. מעורבותם של תורמים בינלאומיים תהיה קריטית למאמץ זה; עם זאת, חוסר יציבות פוליטית מתמשכת מהווה אתגר משמעותי שעלול להרתיע השקעות נחוצות. בנוף הפכפך זה, מדינות ערב המפרץ עשויות להגביר את מעורבותן בסוריה, במטרה לשמור על מראית עין של יציבות ולבלום השפעות זליגה אפשריות – במיוחד כשהשפעתן של איראן ורוסיה מתחילה להצטמצם.

קיצוניות. המדינה האסלאמית מתעוררת מחדש במזרח סוריה, מוכנה לנצל את הכאוס ואת הוואקום הכוחני שנוצר בעקבות נסיגת ה-SAA. דריסת הרגל המתרחבת שלו מהווה איום ביטחוני משמעותי ומתמשך לכל פקודה פוטנציאלית לאחר אסד. הבטחת הביטחון ומניעת התעוררות הטרור יהיו המפתח לייצוב סוריה. כל חוסר יציבות ממושך יספק קרקע פורייה לדאעש לבנות מחדש את הרשתות שלו ולהשיב לעצמו שטחים.