הדחת משטר אסד בסוריה בדצמבר 2024, שהתרחשה כתוצאה מהתקפה גדולה של כוחות האופוזיציה, יכולה להיחשב במבט ראשון כמייצגת התפתחות די לא צפויה, במיוחד אם לוקחים בחשבון את המהירות שבה הצבא -הנסיבות האסטרטגיות והפוליטיות השתנו בשטח. עם זאת, בעוד שבקושי ניתן היה לצפות את אובדן המורל המהיר בקרב רבים מנאמני הנשיא לשעבר ואת ההתנגדות הסמלית שהציבו על ידם, בהחלט היו מספר רב של סימנים לפחות מאז תחילת שנות ה-20 של המאה העשרים לכך שמפלגת הבעת' השלטת הייתה במצב רעוע.
מצד אחד, אי אפשר להתעלם מהעיסוק של בעלי ברית חשובים או 'אבירים שחורים' (נותני חסות בינלאומיים המציעים צורות שונות של סיוע למנהיגים אוטוקרטיים) של משטר אסד בסכסוכים צבאיים אחרים. חיזבאללה, הארגון החצי-צבאי הלבנוני וכוח הפרוקסי האיראני, שמילאו בשנות ה-2010 תפקיד מכריע בחיזוק הבעת' בתקופות קריטיות של מלחמת האזרחים בסוריה, היו במצב מוחלש משמעותית בשל מלחמתו עם ישראל, בעוד הפדרציה הרוסית מאז תחילת 2022 התרכזה כמעט אך ורק בפלישה בקנה מידה מלא לאוקראינה. מנקודת מבט תיאורטית, התקשרויות צבאיות אלו של חיזבאללה ורוסיה ייצגו שיבושים ביחס לרעיון של קישור אוטוקרטי אזורי, שהוכר כאחד מעמודי התווך הפוטנציאליים של יציבות בכל הנוגע למערכות פוליטיות אוטוריטריות.
מצד שני, אם ברצוננו להעביר את הפוקוס למצב בתוך סוריה, מספר גורמי סיכון קריטיים להתמוטטות אוטוקרטית באו לידי ביטוי בשנים שקדמו למבצע הצבאי 'הרתעת התוקפנות' של האופוזיציה הסורית.
כיצד נמדדת נפילת משטר אסד לתיאוריה?
חוקרים רבים טוענים שחוסנם של כוחות הביטחון הוא גורם מרכזי בקביעה האם שליט אוטוקרטי ישרוד או לא ישרוד אפיזודות של תסיסה בקנה מידה גדול. במיוחד, אווה בלין השוואתית טענה ב-2004 שהחוסן הייחודי של הסמכותיות במזרח התיכון קשור במידה רבה ל"חוסן מנגנון הכפייה". ניתן להעריך את כוחם של כוחות הביטחון על ידי הסתמכות על מספר אמצעים, ביניהם הבריאות הפיסקלית של משטר, יכולתו ליישם דיכוי מבלי לפגוע בתמיכה הבינלאומית, והיקף הגיוס העממי האנטי-ממשלתי. אפשר לטעון באופן סביר שבמקרה של סוריה כל המרכיבים הללו היו חלק מהתמונה מאז תחילת שנות ה-20.
ראשית, למרות שהייתה רגיעה במלחמת האזרחים בסוריה בעקבות הפסקת האש באידליב במארס 2020, כאשר בשאר אל-אסד הצליח לשמור על שלום לא פשוט באזורים שבשליטתו (כשני שלישים משטח המדינה), באותה מידה. מסגרת זמן ההשפעות של הסנקציות של ארה"ב הפכו חזקות יותר, אולי במידה מסוימת גם החריפו על ידי ההשפעות המתמשכות של מגיפת COVID-19, כאשר סוכנויות מסוימות מעריכות כי לפחות 80% מהסורים זקוקים לסיוע הומניטרי. יתרה מכך, ההחמרה במצב הכלכלי בלבנון מאז 2019, כפי שמעידה משבר הנזילות במדינה, שראה צניחה בתוצר לנפש, שימשה לשלול מהרשויות הסוריות "ריאה כלכלית" חשובה. רבים מחיילי צבא סוריה לא היו בדיוק מבודדים מהשפעותיהן של מגמות שליליות אלו, כאשר הנושאים הקשורים לעוני גרמו גם לחוסר ביטחון תזונתי עבור אנשי הכוחות המזוינים.
לפיכך, הגורמים המשולבים זה בזה של ביצועים כלכליים לא משביעי רצון של המשטר ומנגנון ביטחוני מאוכזב היו בהחלט מאפיין של הנוף הפוליטי הסורי בשנים שקדמו למתקפה המוצלחת של המורדים.
כפי שהוזכר לעיל, גיוס עממי רחב היקף או לפחות תמיכה פסיבית מצד האוכלוסייה הכללית בכל הנוגע לפעולות של כוחות אנטי-ממשלתיים מפחיתים גם הם את סיכויי ההישרדות של משטרים אוטוריטריים. ישנן כמה עדויות לכך שאזרחים ממוצעים עשויים להתנהג בצורה אסטרטגית, לדחות דאגות אידיאולוגיות אל מאחורי הקלעים, ולהראות נכונות לשתף פעולה עם תנועת מורדים קיצונית אם הם מרגישים שקבוצה כזו במצב טוב יותר לנצח במלחמה ולהתנגד להשפעות משחיתות ברגע שהיא מקבל כוח. לאור האינדיקטורים הכלכליים השליליים של סוריה, כדאי לקחת בחשבון שמצב כלכלי מעורר פסימיות עשוי ללכת יד ביד עם תלונות הנוגעות לשחיתות אמיתית או נתפסת.
הנכונות של מתונים דתיים להתאגד עם בני ארצם המנויים על פרשנות פונדמנטליסטית משמעותית של כתבי הקודש אינה בהכרח התפתחות חדשה מדי. מאז שנות ה-90 המאוחרות, היו מקרים במדינות המזרח התיכון כמו ירדן, עיראק ותימן של שמאלנים וליברלים מעורבים בצורה בונה עם איסלאמיסטים כדי לעסוק בנושאים בעלי עניין משותף.
בהקשר זה, אין לזלזל בכוחו של מיתוג מחדש פוליטי. למרות שלאבו מוחמד אל-ג'ולאני, מנהיגו הפוליטי של חיית תחריר א-שאם (HTS), הארגון הפוליטי האסלאמיסטי הסוני שנחשב לחלוץ האופוזיציה נגד אסד, היה עבר מקולקל מאוד. היה רחוק מלהיות מתון פוליטי, הוא בהחלט השקיע מאמצים להשליך מעליו את המעטפת של ג'יהאדיסט ולהמציא את עצמו מחדש כמדינאי מורד.
בקיץ 2016 ניתק אל-ג'ולאני את הקשר עם אל-קאעידה, בתחילה שינה את שמה של ג'בהת אלנצרה לג'בהת פתח א-שאם, ולאחר מכן (ב-2017) ל-HTS הנוכחי. אל-ג'ולאני הסביר כי הכוונה העיקרית מאחורי המהלך הזה היא לשלול ממעצמות חיצוניות כמו ארה"ב או רוסיה את ההצדקה לצאת להתקפות, כאשר קטאר כנראה משחקת תפקיד בעידוד ידו. למרות שיש מספיק סיבות להטיל ספק באיזו מידה השינוי באוריינטציה האידיאולוגית יכול להיחשב כאמיתי, הפנייה של HTS לקהילות המגוונות בסוריה הוערכה כמוצלחת לפחות במידה מסוימת, בשל יכולתה לחדור לחלק מהקהילות המגוונות בסוריה. קבוצות פרו אסד. לדוגמה, השיעים של איסמעילי תמכו או לפחות לא התלהבו מדי להתנגד לכוחות המורדים ואף היו חגיגות וקריאות לאחדות במעוזי עלווים כמו לטקיה. בשנים שקדמו למתקפה, מיליציית ה-HTS גילתה סובלנות מסוימת גם כלפי מיעוטים דתיים, כמו נוצרים ובני העדה הדרוזית, באזורים שבשליטתה.
נקודה נוספת שיש למורדים לטובתם היא שלמרות שיש הרבה פלגים מתחרים וסדקים בקואליציית HTS, החל מסלפים רדיקליים ועד לאומנים סורים הקשורים לצבא סוריה החופשית, מרחב ההתנועעות הרטורי להתרחק מהאידאולוגית יותר. לוחמי אקסטרים לא היה מחסור. הסיבה לכך היא שהחיילים הרואים בסוריה רק שדות קרב אחד מני רבים במאבק להבטיח ניצחון עולמי לאסלאמיזם והתנגדו נחרצות למאמץ המיתוג מחדש של ה-HTS, נוטים יותר להיות ממוצא זר. ה-HTS, שאופיין בעבר כארגון טרור מקומי יחסית, המשיך להדגיש את ההבחנה בין לוחמים ילידי סוריה ללוחמים זרים בטיפול בתקריות כמו שריפת עץ חג המולד ב-24 בדצמבר באל-סוקיילביה. עיירה עם רוב נוצרי.
המיתוג מחדש של ה-HTS, בין אם הוא משקף התבגרות פוליטית אמיתית או פרגמטיות טהורה, היה חשוב מכיוון שהוא שימש לטענתו לערער על הלגיטימציה השלילית שמטפח אסד, שנחשב במשך זמן רב כחסד המציל העיקרי של ממשלתו, בעיקר בשל התפיסה שכל החלופות לשלטון מפלגת הבעת' היו בהגדרה גרועות משמעותית עבור החילונים וקבוצות המיעוט הדתי בסוריה.
בעשורים האחרונים חלה גם העמקה של הקשרים הטרנס-לאומיים בין חברות לאומיות, מה שתרם במקרים מסוימים ל"פיזור המחלוקות מעבר לגבולות". אמנם זה אולי עדיין מוקדם מדי להעריך את הבולטות של תופעה זו בהתייחסות לסוריה, בהתחשב בכך ששנת 2024 הייתה בולטת ברלוונטיות של הגורם נגד תפקיד במדינות שונות כמו ארצות הברית, צרפת, דרום אפריקה, וסרי לנקה, הסנטימנט השלילי הכמעט עולמי נגד נושאי תפקידים פוליטיים שיחק חלק קטן בהעצמת האופוזיציה הסורית או לפחות מייאש. סורים לשעבר פרו-אסד מלהטיל את משקלם מאחורי ממשלתו.
מה שסביר להניח שרוב הסורים יקוו בזהירות הוא שהשערת ההכללה-מתינות תוכיח את יתרונותיה בהקשר הסורי, וכתוצאה מכך הקבוצות הרדיקליות מבחינה התנהגותית ואידיאולוגית לא יהיו בעמדה להכתיב או להשפיע יתר על המידה על האג'נדות. של הכוחות הפוליטיים המתונים יותר, שיכולים לסלול את הדרך למעבר דמוקרטי ראוי.
