עם תחילת שנת 2025, בסוף השנה שעברה נראתה שתי תוצאות משמעותיות בגאורגיה ובמולדובה, המדגימות הן את החוזקות והן המגבלות של פעולות ההתערבות הרוסית. שתי הרפובליקות הסובייטיות לשעבר נמצאות במקום גבוה ברשימת העדיפויות של ולדימיר פוטין, עד כדי כך שבעקבות פלישת רוסיה לאוקראינה, הזוג, לצד בוסניה והרצגובינה, זוהה כ"שותפים בסיכון" על ידי ברית נאט"ו. כצפוי, האובססיה של הקרמלין לשתי המדינות הוצגה במלוא הטענות על התערבות בשתי הבחירות.
למרות מאמצי הקרמלין, המפלגה הפרו-רוסית ניצחה רק בגאורגיה, כאשר חלום גאורגי הבטיח רוב פרלמנטרי. במולדובה, לעומת זאת, זכתה המועמדת התומכת באיחוד האירופי, ומכהנתה, מאיה סנדו בבחירה מחדש לנשיאה. למרות הצלחה מוגבלת, שתי הבחירות מספקות דוגמה למתודולוגיה שבה נוקטת רוסיה כדי להפריע לבחירות דמוקרטיות, וכן מספקות אזהרות מבשרות רעות לגבי עתידה של אירופה אם אוקראינה תובס.
ההנאה של רוסיה הייתה מוצגת במלואה בעקבות ניצחונו של חלום גאורגי ב-26 באוקטובר, כאשר ראש השדרן הרוסי הנשלט על ידי המדינה RT, מרגריטה סימוניאן, הכריזה בניצחון ש'הגאורגים ניצחו'. למרות שהחזיק בשלטון מאז 2012, לא היה צפוי לנצח ב-Georgian Dream; ההפגנות נגד המפלגה היו חזקות לאורך 2024, ושיעור ההצבעה ביום הבחירות היה גבוה. היה צפוי שינוי. עם זאת, נראה כי טיעונים קיומיים על הצלת הדמוקרטיה הגיאורגית לא הדהדו כשהם עומדים מול קביעותיו של החלום הגיאורגי כי האופוזיציה תיקח את המדינה למלחמה עם רוסיה.
הבחירות עצמן ספגו אי סדרים והאשמות בהתערבות זרה. OSCE מיהר להוקיע את הבחירות על אי-הסדרים שלהן, תוך ציון ראיות ל"הפחדה, כפייה ולחץ על הבוחרים". עבירות אחרות כללו רכישת קולות ומקרים של אדם אחד שהצביע מספר פעמים. חבר הפרלמנט האירופי אפילו קלט מקרים של הפחדת בוחרים ומילוי פתקים בווידאו. נושאים אחרים כללו הצבעה כפולה, שיכולה הייתה להתאפשר רק על ידי פקידי בחירות שותפים.
קשה לדמיין שהקרמלין לא היה מעורב בהשפעה על הבחירות הללו. זו הייתה האשמה שהטיח נשיא גאורגיה, סלומה זורביצ'ווילי, שאינו חבר במפלגת החלום הגיאורגי. זורביצ'ווילי טען שהבחירות היו הוכחה ל"מתודולוגיה הרוסית ולתמיכה של ככל הנראה טיפוסי FSB רוסיים" להשפיע על התוצאה בצורה חיובית. עדות לכך מגיעה מהשימוש בסרטוני תעמולה שהיו, לפי Zourabichvili, 'העתק והדבק' מאלה ששימשו לקראת ה'בחירות' של פוטין מוקדם יותר השנה. אלה כללו סרטונים של ערים אוקראיניות הרוסות, שבניגוד לאלו הגיאורגיות השלוות, שימשו כדי לתאר את עתידה של גאורגיה אם היא תתקרב למערב.
התערבותה של רוסיה בבחירות בגאורגיה הייתה תוצאה של אסטרטגיה ארוכה ומתואמת. חודשים לפני הבחירות, כלי תקשורת ממלכתיים ברוסיה החלו להציע שגיאורגיה תיפול קורבן ל'מהפכת צבע' אחרת, בסגנון אוקראינה. בכך הקדימה המדינה הרוסית האשמות בהתערבותן, כשהכריזה על העדפתה של ארה"ב לצד אחד על פני צד אחר. ברגע שהחלום הגאורגי יצא מנצח, הרוסים הצליחו להמעיט בתלונות על התערבות בטענה שארה"ב עשתה את אותו הדבר – ההבדל היחיד היה שהם לא היו מוצלחים באותה מידה.
מרכיב נוסף בספר ההתערבות של רוסיה הוא להסתמך על רשת האוטוקרטים שלה כדי לאמת בחירות הונאה לאחר שהן מתרחשות. זה היה, שוב, בתצוגה בג'ורג'יה. לאחר הבחירות, ארה"ב, האיחוד האירופי ומגוון רב-צדדיים הביעו את דאגותיהם לגבי תהליך הבחירות; עם זאת, חבר אחד באיחוד האירופי לא גרר קו זה. ויקטור אורבן ההונגרי לא רק שיבח את הבחירות כ"חופשיות ודמוקרטיות", הוא גם נסע לטביליסי, לצד שר החוץ שלו, כדי להוסיף לגיטימציה נוספת של האיחוד האירופי לתוצאה. בכך סייע אורבן לפוטין להפיץ ספקות לגבי טענות מערביות כי התוצאות טופלו.
המקרה של גאורגיה גם מדגים את המתודולוגיה של רוסיה לטשטוש הקווים ולקיטוב הוויכוח לאחר התערבות מוצלחת בבחירות. בעקבות תוצאות הבחירות, נשיא רוסיה לשעבר, דמיטרי מדבדב, פנה לרשתות החברתיות כדי לתייג את זורביצ'ווילי כ'בובה' מערבית. במקומות אחרים, כלי תקשורת ממלכתיים רוסים טענו כי צלפים אוקראינים הוצבו כדי להתסיס מחאה, בעוד שדובר משרד החוץ הרוסי האשים את ארה"ב בניאו-קולוניאליזם. הערות כאלה מצליחות להפחית את הטענות המערביות על התערבות בבחירות על ידי העברת האשמה חזרה למערב ולארה"ב בפרט. עבור הקרמלין, הבחירות שנעשות מתמודדות בשני הכיוונים עוזרות להפיץ אי ודאות, ובאופן פרדוקסלי, מוסיפה אלמנט של לגיטימציה למפלגה המנצחת, שבמקום להיראות כמי ש'גנבה' בחירות, היא פשוט נתפסת כמי שעוסקת בדומה טקטיקה לאופוזיציה.
חלק ניכר מאותן טקטיקות הוצגו במולדובה, שם הבחירות לנשיאות התרחשו במקביל למשאל עם על הצטרפות לאיחוד האירופי. משאל העם של האיחוד האירופי, שנערך באותו יום בו הוחלט על הסיבוב הראשון של ההצבעה לנשיאות, הוכרע רק ב-10,000 קולות בעד המעבר לקראת הצטרפות. המירוץ לנשיאות, לעומת זאת, לא היה צמוד כל כך, כאשר המועמדת התומכת באיחוד האירופי מאיה סנדו ניצחה בפער רחב יותר את האופציה המיושרת יותר לרוסיה. בדיוק כמו בג'ורג'יה, התעורר החשש מפני מלחמה עם רוסיה, אם המועמד התומך באיחוד האירופי ינצח.
האשמות דומות רבות הועלו נגד רוסיה בעקבות הבחירות במולדובה, שכן הן היו בעקבות ההצבעה של גאורגיה. בנוסף לקמפיינים של דיסאינפורמציה, הקרמלין עסק גם במתקפות סייבר ובאסטרטגיות רכישת קולות דומות לאלו שנצפו בגאורגיה. בסיוע רוסיה, מצביעי אלכסנדר סטויאנוגלו, הנוטה לרוסיה, הוטסו ונכנסו באוטובוסים לקלפיות, לפי פקידי ממשל מולדובה, בעוד שהוזעקו איומי פצצה כדי להניא את מצביעי התפוצות מלהצביע בגרמניה ובבריטניה. אולם בסופו של דבר, ניסיונות כאלה לא צלחו, אך סביר להניח שזו הפעם האחרונה שרוסיה תתערב בבחירות באירופה. רחוק מלהניא מהתבוסה במולדובה, פוטין יתחזק מהניצחון בגיאורגיה, ועם החדשות על התערבות רוסית בבחירות ברומניה שגורמת למשבר פוליטי, נראה שהקרמלין כבר שם את עיניו על יעד חדש. זוהי מגמה שבוודאי תימשך ככל שהשנה החדשה תתקדם.
מרקוס אנדראופולוס הוא עמית מחקר בכיר בקבוצת הערכת המדיניות הבינלאומית, קרן אסיה-פסיפיק, ומומחה לנושאים בקבוצת הייעוץ העולמית לאיומים בתוכנית לשיפור החינוך הביטחוני של נאט"ו. מרקוס לומד כעת לתואר דוקטור בהיסטוריה בינלאומית בבית הספר לכלכלה ומדעי המדינה בלונדון (LSE).
