ברשומות העבר, קלסי בלריני התעקשה שלפחות שיר אחד יכתוב לגמרי בעצמה. "הייתי אומר לעצמי שאני עושה את זה כי הייתי צריך להוכיח לכולם שאני כותב שירים", אומר הזמר-יוצר של מוזיקת קאנטרי. אבל הפעם, באלבום האולפן החמישי שלה, דפוסים, ביום שישי, בת ה-31 גמרה לשכנע מישהו, ובמיוחד את עצמה, לגייס לעזרה של ארבע כותבות שירים אחרות. "אני פשוט יודע שאני כותב שירים. ואתה רוצה לדעת למה? כי כתבתי את התקליט – עם אנשים אחרים – אבל טביעות האצבע שלי, ה-DNA שלי, נמצאים בכל מילים, בכל מנגינה בכל שיר. ואני מאמין בזה עכשיו".
זוהי הצהרה חריפה שבלריני משמיעה, יושבת זקופה במושב שלה על מדרכה העמוסה בעיר ניו יורק, בצווארון גולף מתוחכם, חצאית מיני ובמגפיים עד הברכיים, הביטחון העצמי שלה כמו זה של אחות גדולה שהייתה שם עשה את זה. זה אמון מורגש על דפוסים, תיעוד מופנם שבוחן גרסה מוקדמת יותר של עצמה במערכות יחסים קודמות ומחבק את האישה שהיא הפכה להיות. "כשאני מסתכלת על עצמי במראה, אני אוהבת את עצמי הרבה יותר עכשיו מאשר אפילו לפני שנה", היא אומרת. "בהחלט יותר ממה שעשיתי לפני שנתיים וחצי".
השינוי הזה לא התרחש בן לילה. שובו של שבתאי של בלריני, תופעה אסטרולוגית הקשורה לתקופת צמיחה בסוף שנות ה-20 שלך, קרה במקביל לגירושיה הפומביים מאוד מזמרת הקאנטרי האוסטרלית מורגן אוונס בשנת 2022. "זה היה חזק. זה בעט לי בתחת", היא אומרת. "כלומר, 28 עד 30 היה טיול." אבל בלריני ידע שהדרך היחידה לצאת היא דרך. "כל חיי שמעתי שכשאתה מגיעה לגיל 30 כאישה, יש דבר כזה שקורה מבחינה כימית שבו אתה משיל את החלק הגדול מעצמך שמחפש אישור אצל אנשים אחרים וקבלה ואישור", היא אומרת. בתור חביבת אנשים שמתארת את עצמה, בילתה את שנות ה-20 לחייה באור הזרקורים, בלריני הייתה להוטה להיכנס לעונה החדשה הזו של חייה.
אבל לפני שהספיקה להגיע לשם, מיד לאחר גירושיה, פרסמה בלריני את היצירה הכי וידוי שלה עד כה, המועמדת לגראמי. מגלגלים את מחצלת קבלת הפנים. שבעה שירים אישיים עמוקים חושפים את הצד שלה בפיצול, והם נמצאים בשיחה עם הבלדה של אוונס שלאחר הגירושין, "Over for You". היא קוראת לזה אחד הפרויקטים האנוכיים ביותר שהיא עשתה אי פעם. אבל שפע התמיכה של מעריצים, שהתחברו לניסיון של בלריני, וחלקו סיפורים דומים משלהם על עזיבת נישואים באומץ, שלא שירתו אותם עוד, הוכיחו אחרת. "המטפל שלי קורא לזה השפעה מול כוונה", היא אומרת.
היא עשתה ראיון אחד כדי לקדם מגלגלים את מחצלת קבלת הפנים, ואז רצתה "להעביר את 'TF' הלאה," היא אומרת ומביטה לאחור. הראיון הזה בסופו של דבר היה עם אלכס קופר עַל קרא לה אבא, הפודקאסט הרביעי הפופולרי ביותר במדינה בכל הפלטפורמות, על פי אדיסון מחקר, שממוצע של כ-10 מיליון מאזינים לפרק, הוול סטריט ג'ורנל דיווח. זוהי תזכורת מעיקה לבלריני, שהייתה גלויה מאוד לגבי פירוק נישואיה בן חמש השנים. "אתה נכנס לחדר עם אלכס והיא שואלת שאלות כל כך מהורהרות והיא מרגישה מיד כמו חברה. אז אתה מרגיש בטוח מספיק כדי להיפתח", היא אומרת. "ואני משתף יתר. תמיד הייתי." בלריני עלתה לכותרות על גילוי פרטים אינטימיים, מלילות שהשינה על הספה ועד למועד הלידה שלה, אבל היא מביטה לאחור בשיחה בלי חרטות. "אני חושב שאני הרבה יותר זהיר עכשיו. במבט לאחור, אני רואה איך חלק מהדברים שבאמת רציתי לדבר עליהם, המוזיקה והשמעת המוזיקה, בסופו של דבר אולי פגעו. ואני חושבת שזה משהו שאני יותר מודעת אליו עכשיו", היא אומרת.
האתגר בהתחלת הפרויקט הבא שלה הפך אז איך להתקדם תוך שמירה על אותה שלמות רגשית ופגיעות שהיא תפסה בהם מגלגלים את מחצלת קבלת הפנים. היא התקשרה לארבעה כותבי שירים שהיא בטחה בהם –הילרי לינדזי, קארן פיירצ'יילד, ג'סי ג'ו דילון, ו אליסה ונדרהיים– והרחיק אותם לסדרה של נסיגות סופרים מסנט לואיס ונאשוויל כל הדרך לאיי בהאמה. "באמת לא ידעתי מאיפה להתחיל", היא אומרת. "רציתי להיות בסביבת נשים שגרמו לי להרגיש בטוחה ונשים שגרמו לי להרגיש ממש יצירתית וגם נשים שפשוט הייתי נהנה איתן, גם אם לא נוציא מזה (מוזיקה).
באותו סוף שבוע ראשון ביחד הם כתבו את השיר "סליחה אמא", מכתב התנצלות עדין ומכתב אהבה לאמה, ששלח לה בלריני. "הדבר הראשון שהיא אמרה לאחר שסיימה את המשחק היה, 'אין לך על מה להצטער', מה שהרגיש כמו רגע ריפוי מוזר", היא אומרת. מה שבא לאחר מכן היו 14 שירים נוספים שחודרים את הספקטרום של מסע הריפוי של בלריני, מרגעים עדינים של מודעות עצמית וגילויים מעצימים ועד להזמנות לאהבה לחזור. "מה שאני באמת חושב שכל כך יפה באחווה שמצאנו עם חמשתנו הוא שהם רצו שאני אוביל. הם רצו שאכתוב את האלבום שלי, והם רצו לתמוך בו בשיחה", אומר בלריני. "הם רצו שאהיה במושב הנהג של האלבום שלי".
עם שבעה סינגלים מספר 1 במהלך הקריירה שלה עד כה, בלריני היא ותיקה בנאשוויל, אבל תמיד היו לה שאיפות קרוסאובר. "דבר אחד שבאמת מושך אותי הוא לנסות להיכנס למרחבים שבהם המדינה עדיין לא הייתה", אומר בלריני. אף על פי שהיא אסירת תודה על מה שהתעשייה עשתה עבורה, היא גם יודעת היטב עד כמה המרחב הנשלט היסטורית של גברים יכול להיות הפכפך – במיוחד ככותבת שירים שמתמודדת עם נשיות מודרנית בתקליטים שלה. "אני חושב שהבנתי שכדי שתהיה לי קריירה שאני רוצה, הייתי צריך לחשוב מחוץ לגבולות העיר של נאשוויל, טנסי, ואני אוהב את נאשוויל, טנסי, ואני אוהב מוזיקת קאנטרי, ואני אוהב רדיו קאנטרי, ואני לאהוב את האנשים בתוך התעשייה הזו שיצא לי להתיישר איתם", היא אומרת, מדברת לאט אבל מתוך כוונה, רוצה לנווט בטריטוריה הזו במחשבה. "אבל בגלל X, Y ו-Z – אנשים יכולים לקרוא לזה איך שהם רוצים, אני חושב שכולנו יודעים מה זה – ידעתי שאצטרך, בשביל האושר שלי, בשביל ההגשמה שלי, לחשוב מחוץ לקופסה ." עבור בלריני זה אומר לשתף פעולה עם אמנים כמו הצ'יינסמוקרס, לקחת הופעות אירוח ולהגיד כן לחסויות ולהופיע בפרסומות של Pantene ו-Covergirl. "הדברים האלה אפשרו לי קריירה שלא הייתה תלויה בהשגת מספר אחד. אני לא רוצה להישמע כפוי טובה כי אני ממש לא, אבל למדתי אחרי שבע (מספר אחד) שזה הפכפך, והייתי צריך לוודא עבור עצמי ועבור כל מי שאני עובד איתו שאני עושה את הדברים הנכונים להיות בר קיימא בקריירה שלי, על הרגליים שלי. ברגע שהתחלתי לעשות את זה, הרגשתי שאף אחד לא יכול לקחת את זה ממני באותה קלות".
כשופט שזה עתה מונה בעונה הקרובה של הקול, בלריני מקווה שיבול חדש של זמרי קאנטרי יוכל ללמוד מניסיונה בתעשייה. "לא הבנתי עד כמה אני מגוננת בצורה עזה על נשים צעירות", היא אומרת. "ידעתי שיש לי לב לוודא שבמיוחד נשים צעירות ירגישו שרואות אותן, אבל אלוהים אדירים, במושב הזה, אני פסיכוטית לגבי כמה אני מגוננת".
כל אותו זמן, לבלריני הייתה מערכת תמיכה משלה בחבר שלה, שחקן צ'ייס סטוקס, איתו היא יוצאת כבר כמעט שנתיים. "אנחנו כאלה חברים לקבוצה וגדלנו להיות כאלה. אתה שומע את זה בפרוטוקול. אתה שומע מסע אמיתי להגיע למקום שהוא כמו 'אנחנו צוות ויחידה, וזה מרגיש כל כך טוב', ואני ממש גאה בנו", היא אומרת. "אני באמת אסיר תודה וגאה להיות עם אדם ובן אדם ואמן שלא נרתע מלב ומאמנות ואמירת אמת. הדבר שמיד התחברנו אליו היה התשוקה לספר סיפורים והדרך שגורמת לנו להרגיש מחוברים לאנשים. היכולת לאפשר אחד לשני לעשות את זה בקריירה שלנו זה באמת היה יפה".
אחרי שבילתה את השנים האחרונות בדיבור על העבר שלה, בלריני מקווה שהאלבום הזה יעביר את הפוקוס לכאן ועכשיו. "הדבר שאני אוהב בו דפוסים האם אני חושבת שזה האלבום הכי נוכח שעשיתי אי פעם", היא אומרת. אבל היא מודה שהעתיד מרתיע, במיוחד כשהוא כולל גבוהים ונמוכים, כמו לקחת את הכלבה שלה לכימותרפיה בין החזרות לקראת הבכורה שלה במדיסון סקוור גארדן. "אני חושב שזה ממש קל להיות המום כשאתה מסתכל על לוח זמנים. אפילו שלושת וחצי השבועות הבאים גורמים לי לרצות לדפוק את הראש שלי בכל חלון פנוי", היא אומרת רק חצי בצחוק. "היתה לי התמוטטות לפני כיומיים. חשבתי שאני לא יודע איך אני אעשה את זה".
בבית בנאשוויל, לבלריני וסטוקס יש אמירה: "עשה את הדבר הבא הנכון". זו הנחיה שעוזרת לבני הזוג להתקרב ולקחת את החיים ב"נתחים בגודל ביס". אז מה הדבר הנכון הבא עבור בלריני? התשובה די פשוטה. זה מנהל את השיחה הזאת. זה נהנה מהאוויר הניו יורקי הצח. זה להיות נוכח.
