אלא הגובה מבין תיאוריות הקונספירציה לגבי מקום הימצאה של קייט מידלטון לאחר ניתוח מתוכנן, כשהשמועות הסתחררו על כפילות גוף, זיופים עמוקים וטקטיקות מטעות אחרות של עידן הדיסאינפורמציה, הדהים אותי שהמלוכה הבריטית שוב – למרבה האירוניה – מוכיחה את חוסנה. מחוץ למנהיגי העולם ולטיילור סוויפט (עוד עליה בקרוב), מי מלבד מלכת אנגליה לעתיד יכולה ליצור כזו תשומת לב, כזו עניין, ספקולציות כל כך חסרות צירים? האמת התבררה כמשפילה, מפחידה ושכיחה מדי. אבחון סרטן הוא הרמה הגדולה, מסוג הדברים שכולם חוששים מהם וכל הכסף שבעולם לא יכול למנוע. בסיפור השער שלנו, קייטי ניקול חוקרת את ההשפעה המצמררת שלה על בית ווינדזור, בעונה שבה לא אחד אלא שניים מארבעת חברי הליבה שלו החלו טיפול בסרטן והמשפחה נאלצה למצוא איזון חדש בין פרטיות לפרסום. הם גם נאלצו ליישב את החזון של המלך צ'ארלס לגבי "מלוכה מצומצמת" עם המציאות שעבור מוסד שסוחר לא רק על כבוד ונסיבות אלא על נוכחות אישית, ייתכן שיהיה צורך בספסל עמוק.
באשר למלכה האמריקאית שלנו, לפחות כרגע: קראתי על השיעור בהרווארד שנלמד באביב הזה על טיילור סוויפט ואז הבנתי שהפרופסור, בנוסף להיותו חוקר ומבקר שירה משפיע, היה חבר שלי לכיתה לשעבר (גם בהרווארד). המאמר של סטפני ברט על חוויית ההוראה של טיילור סוויפט ועולמה באוניברסיטה שעברה שנה סוערת, בלשון המעטה, הזכיר לי שכל מה שאנחנו קוראים ורואים על חיי המכללה, כישורי הליבה שלה אמורים להיות חינוך לכל היותר. חוש ליברלי. אני הומניסט ואידיאליסט, נכון, אבל אני חושב שהמטרה שלה – ללמד תלמידים איך לחשוב על יצירות אמנות – היא מטרה אצילית ובעלת ערך. בהתחשב במחאות ששטפו את הקמפוסים השנה, כולל הרווארד, אני טוען שגם סטודנטים מעורבים פוליטית יותר ממה שהדורות המבוגרים נותנים להם קרדיט על היותם, וגם שדווקא בגלל התרבות השסועה שלנו, חשוב על אחת כמה וכמה שהדור הצעיר יהיה מסוגל לפרש ולנווט את העולם בעין ביקורתית. הם אלה שאנחנו צריכים לעזור להרכיב את זה בחזרה. אולי חלק מהם יעשו זאת באמצעות שיר.
עם כל זה בחשבון, הלכתי למפגש ה-30 שלי בקולג' ביוני וקניתי אוסף של שיריה של סטפני, שכותרתו אנחנו בתולות ים, בחנות ספרי השירה של גרולייר. עמוד השדרה הדק שלו סותר על הרחבה שלו; בשנינות ובנדיבות רוח רבה, סטפני נותנת קול למגוון של אובייקטים והפשטות, ממטוסים למגנים ועד לסימני פיסוק, בהקשר של חקר זהות גדול יותר. החרוזים והצורות מתגנבים אליכם, הפתעות קטנות ועוצמתיות. עבר זמן מה מאז פיניתי מקום לשירה, קראתי כרך עכשווי שלם בישיבה אחת כמו שהיית מאזין לאלבום חדש או עובר בתערוכה. סגרתי את הספר בהרגשה נרגשת. אני ממליץ בחום על החוויה.
