ארגון האמנה הצפון-אטלנטי בן ה-75 (NATO) עומד כעת בפני אחת התקופות המאתגרות ביותר שלו. בעוד הצבא הרוסי ממשיך במבצע הצבאי המיוחד שלו באוקראינה ומנהל מלחמה רב-גונית נגד המדינות החברות בנאט"ו, האתגרים הפוליטיים הפנימיים הולכים ומסלימים משני צדי האוקיינוס האטלנטי. עלייתן של מפלגות ימין קיצוני באירופה, השואפות לצמצם את התלות הצבאית-ביטחונית של מדינותיהן בנאט"ו בהנהגת ארה"ב ולטפח קשרים הדוקים יותר עם רוסיה, מסבכת עוד יותר את המצב. בנוסף, הבחירות הקרובות לנשיאות ארה"ב בשנת 2024 מהוות איום ייחודי על היציבות והלכידות של נאט"ו.
הנשיא לשעבר דונלד טראמפ, המועמד הרפובליקני הנוכחי, מחזיק בפרספקטיבה לא שגרתית על עתיד הקואליציה בהשוואה ליריבו הדמוקרטי. טראמפ שלח לעתים קרובות מסרים מעורבים על מחויבותה של אמריקה להגנה קולקטיבית ואיים שוב ושוב לפרוש את ארצות הברית מהקואליציה. עמדה זו מנוגדת באופן חד לפעולותיו של הנשיא ג'ו ביידן, שהתמקד בעקביות בחיזוק והרחבת נאט"ו, במיוחד בתגובה לפלישה של רוסיה לאוקראינה. בתגובה לאיומי טראמפ, הקונגרס העביר בשנה שעברה את חוק הסמכות ההגנה הלאומית, המחייב רוב של שני שלישים בסנאט או אישור קונגרס נפרד לכל נשיא להוציא את ארצות הברית מנאט"ו.
נאט"ו, שהוקמה ב-1949, נוצרה כדי למנוע מלחמה אירופית נוספת שבה מעורבת ארצות הברית, להבטיח את הביטחון והשגשוג של הקהילה הצפון-אטלנטית באמצעות סחר חופשי, ולקיים את הסדר הבינלאומי שלאחר המלחמה. במהלך העשורים, נאט"ו לא רק התמודדה עם אתגרים רבים, אלא גם חיזקה וגיסה את הדומיננטיות של ארה"ב על הבמה העולמית. למרות האתגרים הפנימיים והגיאופוליטיים במהלך ואחרי המלחמה הקרה, נאט"ו נותר עמיד. נשיאי ארה"ב שמרו בעקביות על מחויבותם לנאט"ו, והתמיכה בקונגרס נותרה איתנה, אפילו על רקע עלייה בבידוד במפלגה הרפובליקנית, המושפעת במידה רבה מטראמפ.
עם זאת, הבחירות הקרובות ב-2024 והבחירה מחדש הפוטנציאלית של טראמפ הם קריטיים לעתיד הקואליציה, למרות תמיכתה הנוכחית והחלטת החקיקה של השנה שעברה שתומכת בנאט"ו. האם טראמפ, אם ייבחר מחדש, יכול לפרוש את ארצות הברית מנאט"ו גם עם הגדלת תפקידו של הקונגרס והפחתת סמכויות הנשיא לפי החלטה זו?
למרבה הצער, יוזמת הקונגרס הזו עשויה שלא להגן לחלוטין על נאט"ו מפני פעולות הרסניות אפשריות במהלך כהונתו השנייה של טראמפ. גם אם הוא מוגבל מבחינה חוקית מלפרוש את ארה"ב מנאט"ו, טראמפ עדיין יכול להשפיע כדי לערער את הברית, ועלול לשחוק את תמיכת ארה"ב ארוכת שנים ללא הכר.
הערכה היסטורית מגלה שסמכויותיהם של נשיאים אמריקאים במדיניות החוץ גדלו משמעותית עם הזמן. לעומת זאת, הקונגרס, שהיה פעם כוח הכרחי במדיניות החוץ ממלחמת העולם השנייה ועד שנות ה-90, ראה את השפעתו פוחתת מאוד. הקיטוב הגובר של הפוליטיקה הפנימית בארצות הברית החליש מאוד את כוח הפיקוח והמיקוח של הקונגרס במדיניות החוץ, והפחית את יכולתו להשפיע על החלטות הנשיא, במיוחד בעניינים גלובליים.
עבור נשיא הנוטה להחליש את נאט"ו, קיימות אפשרויות צבאיות ודיפלומטיות רבות כדי לערער ולשתק את הברית. מבחינה דיפלומטית, הנשיא יכול היה לבחור שלא לשלוח שגריר בנאט"ו או להימנע מלשגר את מזכירי המדינה וההגנה, יחד עם פקידים ומומחים אחרים, לפגישות נאט"ו ברמת השרים והמומחים כאחד. בעוד שהקונגרס שומר על הסמכות לזמן פקידי ממשל להסברים ואחריות, כוחו ויכולתו לפקח על מדיניות החוץ פחתו משמעותית עם הזמן.
כמפקד העליון, לנשיא יש סמכות לנקוט בפעולות משמעותיות. לדוגמה, הנשיא יכול למשוך את הציוד, הנשק והכוחות הצבאיים של ארה"ב, ובכך לבטל למעשה את ההתחייבויות של המדינה, אפילו אלה המעוגנות בחוזים או באמנות. הנשיא יכול גם לבחור שלא למנות מפקד בעלות הברית העליון של נאט"ו, תפקיד שמחזיק באופן מסורתי על ידי אמריקאי. בנוסף, כפי שהציע טראמפ לאחרונה בנאום עצרת שנוי במחלוקת, הנשיא יכול לקבוע ולהכריז שארצות הברית לא בהכרח תפעיל או תציית לסעיף 5 כדי לסייע לחבר נאט"ו המותקף.
חשוב לקחת בחשבון שגם אם מאמצי היריבות של נשיא נגד נאט"ו לא יצליחו במלואם, פעולות כאלה עלולות להחריף את אי הוודאות הקיימת ולהעמיק את המחלוקות בתוך אירופה, בייחוד על רקע אתגרים פנימיים שדורבנו על ידי עליית הימין הרדיקלי. כתוצאה מכך, ייתכן שלא יהיה צורך בנסיגה רשמית מנאט"ו עבור נשיא ארה"ב כדי להחליש את הברית באופן משמעותי.
בעוד שהחלטת הקונגרס מסמלת תמיכה דו-מפלגתית מתמשכת בנאט"ו, אם נשיא ארה"ב יחליט שהחברות בנאט"ו אינה מועילה יותר, הברית אמורה להיות מסוגלת להמשיך ללא ארה"ב. המלחמה באוקראינה הדגישה את התלות של אירופה בתמיכת ארה"ב לביטחונה. גם אם האירופים יגדילו את הוצאות הביטחון שלהם כפי שהאמריקאים רוצים, השגת היכולת הדרושה ייקח עשרות שנים. נאט"ו נשאר יעיל, אבל עתידו קשור כעת באופן הדוק לבחירות בארה"ב ב-2024. בחירתו מחדש של טראמפ מהווה איום קיומי על הקואליציה.
