הכנס המוזר של הרפובליקנים במילווקי, על אף מס השפתיים שנתן ל"אחדות", היה מכוסה ברטוריקה קיצונית ובצל האלימות: רק יומיים לפני שהחלה, מתנקש ניסה ולא הצליח להרוג את המועמד הרפובליקאי, דונאלד טראמפ. בשלב הבא, הדמוקרטים. מנהיגי המפלגה, שנמצאים כעת באי סדר ניכר, יתאספו 90 מייל דרומה, בשיקגו, בשביל שֶׁלָהֶם אסיפה לאומית. ולא נעלם להיסטוריונים שפארק גרנט, המשתרע לאורך חופי אגם מישיגן במרכז העיר לופ, היה סוג של אומפלוס אמריקאי: מקום לחגיגה, בוודאי, אבל גם פורטל לבטן החיה האמריקאית.
הפארק המשתרע על שטח של 312 דונם, שנולד מאפר השריפה הגדולה של 1871, הוקם שלושה עשורים לאחר מכן, והטיילות האלגנטיות והמדשאות המטופחות שלו הפכו במהרה למגרש משחקים של אנשים, המקום שבו פעלו גם המכון לאמנות וגם מוזיאון השדה. במהלך מלחמת העולם הראשונה, תערוכת המלחמה של ממשלת ארה"ב הנודדת ערכה שם מחזה רב משתתפים, עם תצוגה הממחישה מלחמת תעלות, טיפולים רפואיים וטכנולוגיות חדשות.
בימי חיי, שני מפגשים אחרים בגרנט פארק – אחד לא שונה מדי מלוחמת תעלות – שינו את מסלול ההיסטוריה האמריקאית. הקרב, כמובן, התרחש בסוף אוגוסט 1968, כאשר הדמוקרטים ערכו את ועידת המינויים לנשיאות שלהם באמפיתיאטרון הבינלאומי של שיקגו שהושבת כעת. בשיאה של מלחמת וייטנאם, השמאל התלהם מכך שהנשיא המכהן לינדון ג'ונסון משח סגן נשיא נצי, הוברט האמפרי, ליורשו. מול האמפרי התמודד הסנאטור יוג'ין מקארתי ממינסוטה, מבקר מלחמה קולני, שעמדתו קיבלה הד על ידי כ-10,000 פעילים אנטי-מלחמתיים שנסחפו לעיר כדי להשמיע את קולם.
היפים של מפלגת הנוער הבינלאומית היו שם, יחד עם הפנתרים השחורים, הסטודנטים למען חברה דמוקרטית, ועדת הגיוס הלאומית לסיום המלחמה בווייטנאם ואחרים. חלקם ביקשו אישורים לקיים הפגנות בפארקים של העיר, וכולם פרט לאחד נדחו. עם הגעת הנציגים לשיקגו, נהגי המוניות ועובדי החשמל של העיר שובתים, והפריעו לתחבורה ולתקשורת. כ-12,000 שוטרים היו ברחובות, עבדו במשמרות של 12 שעות, וראש העיר הקשה של שיקגו, ריצ'רד ג'יי דיילי, הזעיק את המשמר הלאומי של אילינוי.
ערב הכינוס, כ-1,000 מפגינים ירדו לפארק לינקולן בצד הצפוני של העיר. מאוחר יותר, שוטרים פשטו פנימה והיכו את מי שלא עזב את האזור. הניו יורק טיימס דיווחו ששומרים קיבלו הנחיות לטפל ב"איומים של מהומה, מהומות או הפרעות אספסוף". עם תחילת הכינוס, עלתה המתיחות והאלימות התלקחה ברחובות ובקומת הכינוס. דן ראת'ר מ-CBS News הותקף באוויר על ידי אבטחה פרטית כשניסה לראיין נציג והזהיר שהעיר הרוחות נמצאת בנקודת רתיחה פתגמית. במשימה עבור אסקווייר סופר תרבות הנגד ויליאם ס. בורוז היה בהלם מהאכזריות המשטרתית. "ה לכל החיים הצלם מונח על ספסל חובשים שוטפים את עיניו", כתב. "בחוץ השוטרים מסתובבים כמו חתולים מגורים."
ההיתר היחיד שניתן לדיילי היה עבור אלה שהתאספו בגרנט פארק. כש-15,000 הגיעו לשמוע מנהיגים אנטי-מלחמתיים, כולל דיוויד דלינגר, ג'רי רובין וטום היידן, המשטרה יצרה גדר סביב הפארק ושומרים חמושים תפסו עמדות על גג מוזיאון השדה. באותו יום דחו נציגי הוועידה את התוכנית נגד המלחמה של מקארתי והצביעו על מועמדותו של האמפרי לאחר שהמפגינים פרצו בזעם. כשהיפי טיפס על תורן של גרנט פארק, השוטרים הגיבו עם מקבית, גז מדמיע ומקלות לילה, פעילי מועדונים מחוסרי הכרה. הפעיל רני דייוויס היה אחד מאלה שהוכו, והסמרטוט המדמם ששימשו לניקוי פצעיו הונף מאוחר יותר במעלה הדגל. המפגינים והעיתונות כאחד הוכו כאילו לספורט.
ההרס נתפס על ידי צוותי חדשות בטלוויזיה. תחילה NBC ואז הרשתות האחרות קטעו את סיקור הכנס שלהם לצילומי אוויר מ"הקרב על שדרת מישיגן". הסצנה הייתה אסון עבור הדמוקרטים. מהוועידה, הסנאטור מקונטיקט אברהם ריביקוף גינה את טקטיקת ה"גסטפו" של דיילי. ראש העיר, באולם, צעק על ריביקוף וקרא לו "פאקינג קייק". ברחוב, הגז מדמיע היה כל כך סמיך, שהעננים נישאו לתוך הסוויטה בקומה ה-29 של האמפרי במלון קונרד הילטון.
יותר מ-90 מיליון אמריקאים צפו בשיקגו מתפרקת בטלוויזיה, ביניהם ריצ'רד ניקסון העליז, שקיבל את המועמדות הרפובליקנית רק כמה שבועות לפני כן במיאמי ביץ'. הוא תפס מיד הודעת חוק וסדר; ימים לאחר מכן, הוא טייל בעיר כמו דאגלס מקארתור בהתגלמותו, בא לשחרר את העיר.
ביום הבחירות, ניקסון הטיח את האמפרי. כמה חודשים לאחר מכן, צוות חקירה האשים את הכאוס בשיקגו ב"אלימות משטרתית חסרת מעצורים וחסרת הבחנה", הפך למזעזע עוד יותר משום שהיא "הופעלה על אנשים שלא הפרו חוק, לא צייתו לפקודה, לא איימו". הוועדה הרפואית לזכויות אדם דיווחה כי 425 פעילי שלום טופלו במתקניה.
המפגינים בגיל המכללה היו מודאגים בחלקם מגיוסם להילחם במלחמה שהם היו נגדם. זו הסיבה שהבלדה המתריסה נגד המלחמה של פיל אוקס "I Ain't Marching Anymore" הושרה בתקיפות על ידי אנשי השלום. באותו אוגוסט הוא נסע לשיקגו לבקשת הקמפיין של מקארתי לבצע קונצרטים אנטי-מלחמתיים. החוויה טלטלה את הטרובדור עד ליבו. כפי שראה מאוחר יותר, שיקגו הייתה "רק מדינת משטרה מוחלטת… מלמעלה למטה". בשנה שלאחר מכן, מאוכזב מהפוליטיקה האמריקאית, הוא הוציא את האלבום חזרות לקראת פרישה עם המצבה המדומיינת שלו על הכריכה. הכתובת שלו: Phil Ochs (אמריקאי); נולד: אל פאסו, טקסס, 1940; נפטר: שיקגו, אילינוי, 1968. (למעשה, אוקס תלה את עצמו בדירת אחותו בניו יורק ב-9 באפריל 1976.) האפיפיור יוחנן פאולוס השני הגיע בלבוש לבנים ב-1979 וערך מיסה אפיפיורית בגרנט פארק, אולי מגרש גירוש שדים. חלק מהסטיגמה האלימה של האתר. הקהילה הרומית-קתולית העצומה של שיקגו הופיעה בהמוניהם ערב קודם כדי לשמוע את האפיפיור מתפלל, "שאלוהים ישים את האנושות בעיר הגדולה הזו".
הבזק קדימה ל-4 בנובמבר 2008, יום הבחירות. ברק אובמה מאילינוי, מארגן קהילה מקומי שהפך לסנאטור אמריקאי, היה מוכן לזכות בנשיאות. בעודו מקרין את האופטימיות הנועזת שהזינה את הקמפיין חסר התקדים שלו, אובמה חזר הביתה לשיקגו כדי להצביע. הוא צפה בהחזרות ב-Hyatt Regency. כשהוצג לו הזוכה, בשעה 23:00, השירות החשאי הוביל את הנשיא הנבחר לגרנט פארק, שם המתינו 240,000 תומכים.
בספר הזיכרונות שלו משנת 2020, ארץ מובטחת, אובמה נזכר בחוויה ביראה: "אני יכול לראות במוחי אפילו עכשיו כמה מהפנים מסתכלים למעלה כשעליתי על הבמה, גברים ונשים וילדים מכל גזע, חלקם עשירים, חלקם עניים, חלקם מפורסמים וחלקם לא, חלקם מחייכים. באקסטזה, אחרים בוכים בגלוי." ג'סי ג'קסון, שבעצמו התמודד על הנשיאות, היה בקהל. "בכיתי," הוא היה מספר. "חשבתי על הרגע. התנועה. אלה שלא הצליחו להגיע לשיקגו. האנשים שאיפשרו את הלילה הזה".
באותו ערב מתון של נובמבר, ההבטחה לדמוקרטיה האמריקאית נראתה סוף סוף בהישג יד. "יגיע שינוי", אמר אובמה, והזכיר את ספרו של סם קוק, יליד שיקגו, משנת 1964 לזכויות האזרח. אותו ערב החזיר קצת את נשמתה של אמריקה.
לאחרונה חזרתי לפארק גרנט, כשגולשי הסקייטבורד והזוגות מחזיקים ידיים. פשוט שוטטתי. באותה עת, הקמפוסים של המדינה סוערים מחוסר שקט על מצוקת הפלסטינים בעזה. שיפור מ-1968 נראה אפשרי מאוד. נזכרתי איך המשורר אלן גינסברג, בשאיפה לרגיעה בתוך המהומה אז, ישב בסגנון לוטוס, והציע "אום" מלודי.
בין התאריכים 19-22 באוגוסט, הדמוקרטים יקיימו את הכינוס שלהם במרכז המאוחד. ייתכן שהחשש ממפגינים פרו-פלסטינים הנוהרים לשיקגו נמוג – וייתכן שיהיה יותר כאוס בְּתוֹך הזירה מאשר ברחובות – אבל בעקבות ניסיון ההתנקשות האחרון, האבטחה תוגבר. הבדל גדול אחד בין 68' ל-24' הוא שהשירות החשאי ואכיפת החוק – כפי שעשו בכל כינוס כזה מאז ימיו של דיילי – ימנעו מהמפגינים להתכנס ליד האתר. לא ברור אם יינתנו אישורי עירייה לאנשים להפגין רק בגרנט פארק. אבל היה סמוך ובטוח: אם יהיו התלקחויות נגד המשטרה, כל דגלים אמריקאים שלא יתעללו בו, דונלד טראמפ יתפוס מיד את המנטרה של החוק והסדר, כפי שעשה ניקסון, במאמציו להחזיר את הבית הלבן בנובמבר.
כל העולם יצפה.
