ב-2019, איסלנד הפכה לאחת מהמדינות הראשונות שהחוקיות את השבוע העבודה בן ארבעת הימים. במקום להחיל חוק כללי, המדינה אפשרה לעסקים ולעובדים לנהל משא ומתן על הפחתת שעות העבודה או עבודה בימים קצרים יותר. שש שנים לאחר מכן, ברור שהתנבואות של דור ה-Z לגבי היתרונות של מודל זה לא רק שהיו נכונות, אלא גם הדגישו את ההשפעה העמוקה שלו על העבודה והחיים.
כאשר איסלנד התחילה את ניסוי הרפורמה, היו הרבה ספקות. אנשים תהו אם תתרחש ירידה בפרודוקטיביות, אם העסקים יעמדו בפני עלויות גבוהות יותר, או אם קשה יהיה לשמור על סטנדרטים בשירות בשעות עבודה מופחתות. למעשה, הדאגות הללו הועלו לא רק באיסלנד, אלא גם ברחבי העולם. אבל התוצאות מהתוכנית הפיילוט, שהחלה ב-2015 עם 2,500 עובדים (כ-1% מהעובדים), הסירו במהרה את החששות הללו. ב-2019, התוכנית הורחבה, וכמעט 90% מהעובדים באיסלנד עבדו בשעות עבודה מקוצרות – 36 שעות בשבוע במקום 40, ללא ירידה בשכר.
למרבה ההפתעה, לא רק שהפרודוקטיביות נותרה יציבה, אלא שבמקרים מסוימים היא אף עלתה. עובדים דיווחו על ירידה בלחץ ועל שיפור באיזון בין עבודה לחיים פרטיים, מה שמהווה גורמים קריטיים שהתאימו למטרות של דור ה-Z. השינוי הזה השפיע באופן חיובי על הבריאות הנפשית ורווחת העובדים הכוללת. מסתבר שהפחתת שעות העבודה עשויה להיות המפתח לעובדים בריאים ומאושרים יותר.
הטכנולוגיה משחקת תפקיד מרכזי בהצלחה
אחת מהתכונות הבולטות בניסוי של איסלנד הייתה כיצד הוא גם קידם שוויון מגדרי. שבוע העבודה הקצר יותר עזר לגברים להיות מעורבים יותר בחיי המשפחה. עם פחות שעות במשרד, הרבה גברים מצאו את עצמם מבלים יותר זמן עם הילדים ומשתפים את האחריות הביתית באופן שווה יותר. הדבר הוביל לחלוקה מאוזנת יותר של העבודה הביתית והחובות ההוריים בין המינים.
בניגוד למדינות אחרות, כמו בלגיה, שבהן שבוע העבודה הארבעה ימים מתבצע על ידי הארכת הימים הנותרים, איסלנד שמרה על שכר מלא מבלי לדרוש מהעובדים לעבוד יותר שעות בימים אחרים. איך זה היה אפשרי? הודות להשקעות ענק בתשתיות דיגיטליות, איסלנד פיתחה חיבור אינטרנט מהטובים בעולם, גם באזורים הכפריים המרוחקים שלה. תשתית דיגיטלית זו הייתה קריטית להצלחת העבודה מרחוק, מה שאיפשר לעסקים לשמור על פרודוקטיביות בזמן שהעובדים עבדו פחות שעות במשרד.
לדור ה-Z, שגדל immersed בטכנולוגיה דיגיטלית, המעבר לשבוע עבודה גמיש היה כמעט חלק וקל. הנוחות שלהם בעבודה מרחוק ובתקשורת דיגיטלית סייעה מאוד בשינוי הזה, מבלי להפריע לפעילות השוטפת.
מודל לעולם
ההשפעות של שבוע העבודה הקצר באיסלנד חצו הרבה מעבר למשרד. כיום, רבים מהאיסלנדים נהנים מאאיכות חיים גבוהה יותר, עם יותר זמן לפנאי, משפחה ופעילויות חברתיות. הירידה בלחץ מהלו"ז הקשוח הקודם הובילה לעלייה בשמחה ובסיפוק בחיים האישיים והמקצועיים.
מריה היילמטיודוטיר, אקטיביסטית ומורה, שיתפה על ההשפעה, ואמרה: "הפחתת שעות העבודה הייתה הצלחה גדולה באיסלנד. עבור 90% מאיתנו, שבוע העבודה של 36 שעות אומר פחות לחץ, יותר שביעות רצון מהעבודה ויותר זמן ליהנות מהחיים".
ניסוי איסלנד שימש דוגמה מעוררת השראה למדינות אחרות, עם תוכניות פיילוט בגרמניה, פורטוגל, ספרד ובריטניה. בעוד שבלגיה העבירה חקיקה שתומכת בשבוע עבודה בן ארבעה ימים, היא דורשת מהעובדים להשלים את השעות שאיבדו בימים ארוכים יותר, דבר שמגביל את הפופולריות של המודל.
עם זאת, הניסיון האיסלנדי העלה כמה שאלות פוליטיות חשובות. בעוד שההצלחה של שבוע העבודה בן ארבעה ימים אינה ניתנת להכחשה, הדיונים לגבי אפשרות הצטרפות איסלנד לאיחוד האירופי ממשיכים לפלג את המדינה. לקראת הבחירות הקרובות, האזרחים יוכלו להביע את דעתם על נושא זה, עם תמיכה מצומצמת של מפלגות פוליטיות בהצטרפות לאיחוד.
למרות הדיון הפוליטי המתמשך, הניסיון האיסלנדי הראה כי שבוע עבודה של ארבעה ימים לא רק שניתן ליישום, אלא גם מביא יתרונות מדודים לעובדים ולקהילה כולה. המדינה יצרה מודל שמעדיף את רווחת האדם, ומראה כי עתיד העבודה יכול להיות יותר בר קיימא ויותר אנושי.
דור ה-Z שיחק תפקיד מרכזי בקידום השינוי הזה, ונבואותיהם על עתיד העבודה אינן רק מחשבות ריקות – הן הפכו למציאות. כפי שההצלחה האיסלנדית מראה, אימוץ רפורמות כאלו עשוי להוביל לכוח עבודה בריא ופרודוקטיבי יותר ולחברה שמעריכה את האיזון בין עבודה לחיים פרטיים על פני פרודוקטיביות גרידא.
