אנדריאה רובין סקינרבתו של הסופרת זוכת פרס נובל המנוחה אליס מונרו, חשפה כי אביה החורג, ג'רלד פרמלין, תקף אותה מינית כילדה בת 9, וכי אמה ידעה על ההתעללות ובחרה להישאר איתו, במאמר בשביל ה טורונטו סטאר פורסם ביום ראשון.
החדשות מגיעות שבועות לאחר מותה של מונרו ב-13 במאי, לאחר מבול של זכרונות ושבחים על הפרוזה הנוקבת שלה. סקינר, שתי אחיותיה הגדולות ואחיה החורג חשפו את הסוד המשפחתי שנסחף הצידה והוסתר מהציבור במהלך ציר זמן של כמעט 50 שנה של וידויים, איומים, ניכורים וטראומות. פרמלין תקף מינית את סקינר ב-1976, וסקינר סיפרה לאמה ב-1992, ולאחר מכן מונרו נשאר נשוי לפרמלין עד מותו ב-2013.
בשנת 2005, סקינר דיווח למשטרה על ההתעללות בעבר, תוך שימוש במכתבי האיום של Fremlin עצמו כראיה. פרמלין הודתה באשמת העמדה לדין ללא משפט ב"תקיפה מגונה" של סקינר. פרמלין, אז בת 80, נידונה לשנתיים של מאסר על תנאי, כתבה.
אליס מונרו התגרשה מבעלה הראשון ומאביו של סקינר, ג'ים מונרו, בשנת 1972, ואליס נישאה לפרמלין בשנת 1976. היא גרה עם פרמלין בקלינטון, אונטריו, שם סקינר הייתה מבלה בקיץ, גרה בוויקטוריה, לפני הספירה עם אביה במהלך שנת הלימודים. .
זה היה בקיץ הראשון של 1976, כתבה סקינר, בלילה שאמה נעדרה, שפרמלין טיפסה למיטתה ונגע בה ובעצמו בזמן שהיא העמידה פנים שישנה. פעמים אחרות, הוא היה מעיר לה הערות לא הולמות, מדבר איתה על הפעילויות המיניות שלו ושל אמה, ושואל אותה על שלה.
סקינר אמרה שהיא סיפרה לאחיה החורג אנדרו על התקיפה, כמו גם הערות ושאלות בלתי הולמות מפרמלין, כשחזרה לבית ויקטוריה שחלקו עם אביה, "בניסיון לעשות מזה צחוק".
"הוא לא צחק", כתבה. "הוא אמר שאני צריך לספר לאמא שלו מיד. עשיתי, והיא אמרה לאבא שלי, שהחליט לא להגיד כלום לאמא שלי". אביה מעולם לא דיבר ישירות עם סקינר על כך, והוא אמר לשתי אחיותיה הגדולות לא לומר דבר גם לאמא שלהן. אחותה הגדולה שילה מונרו אמרה שהיא נשלחה יחד עם סקינר כדי לוודא שהיא לא נשארת לבד עם פרמלין.
"אני לא זוכר את השיחה המדויקת, אבל אבא שלי אמר לי שאנדריאה עברה התעללות, או משהו כזה", אמרה שילה. "לא היה הרבה פרטים על מה שקרה לה."
ובכל זאת, בביקורי הקיץ האלה, פרמלין היה מעיר הערות בלתי הולמות והתקדמות מינית. הוא לא נגע בה שוב, אמר סקינר, אבל הוא היה חושף את עצמו כשהם לבד ולפעמים מאונן.
"חשבתי שאני עושה עבודה טובה במניעת התעללות על ידי הסבת עיני והתעלמות מהסיפורים שלו", כתבה.
במהלך השנים, סקינר סבלה ממיגרנות מתישות – הראשונה שבהן תקפה אותה בבוקר שלאחר התקיפה המינית של פרמלין, זו שלדבריו שאמה לא יכלה לברר עליה כי "זה יהרוג אותה", היא כתבה – והתמודדה עם בולימיה. כשסיפרה לאמה שהיא נאבקת באוניברסיטת טורונטו, סקינר אמרה שמונרו בכה ואמרה לסקינר שהיא מבזבזת את חייה. לבסוף, ב-1992, סקינר בת 25 החליטה לספר לאמה, בצורה של מכתב, מה קרה לפני כל השנים.
בתחילה, עם היוודע דבר התקיפה, מונרו עזב את פרמלין, ונמלט לדירה בקומוקס, לפני הספירה. בעקבותיה, פרמלין מצאה את המכתב. כשסקינר דיברה עם אמה, היא כתבה, נראה היה שמונרו "המומה מתחושת הפגיעה שלה בעצמה".
"כשניסיתי לספר לה איך ההתעללות של בעלה פגעה בי, היא לא הייתה מאמינה", כתב סקינר. "אבל היית ילד כל כך שמח," היא אמרה."
אחת מאחיותיו של סקינר, ג'ני מונרו, כינה את התוצאה המיידית "כאוס ומהומה ופעולות היסטריות מסביב… אבל הפוקוס לא היה באנדריאה".
במקום זאת, היה חשש כי פרמלין ימשיך את האיומים להתאבד. לאחר מכן, הוא שלח סדרה של מכתבים שתיארו את ההתעללות והשוו ישירות את סקינר לתואר של ולדימיר נבוקוב לוליטה. הוא הרגיש "לא מכובד וסלידה עמוקות מעצמי", כתב, אך לא על שתקף את בתו החורגת, אותה פירט במכתב, אלא "על כך שלא נאמן לאליס לאחר שהתחייבתי אליה", כתב. הוא כינה את סקינר "הורסת בית" ואיים להרוג אותה אם ייצור קשר עם המשטרה. גם מונרו הייתה הרוסה, אבל לדברי סקינר, התמקדה יותר בכאב שלה משל בתה.
"היא הגיבה בדיוק כפי שחששתי שהיא תגיב, כאילו נודע לה על בגידה", כתב סקינר.
לאחר מספר חודשים הגיע פרמלין לבקר את מונרו, וכשחזר לקלינטון הלך איתו מונרו.
"היא אמרה ש'אמרו לה מאוחר מדי'", כתב סקינר על מונרו. "היא אהבה את (פרמלין) יותר מדי, ושהתרבות המיזוגנית שלנו אשמה אם אני מצפה ממנה להתכחש לצרכיה שלה, להקריב למען ילדיה ולפצות על כישלונותיהם של גברים. היא הייתה נחושה בדעתה שכל מה שקרה היה ביני לבין אבי החורג. זה לא היה קשור אליה".
המשפחה המשיכה לנהל מערכת יחסים עם מונרו ופרמלין, תוך שהיא עוקפת את הנושא לפחות חלקית בשל הפרופיל הציבורי של מונרו ומה שג'ני כינתה "גורם התהילה. זה היה עניין גדול".
במילותיו של סקינר, "כולנו חזרנו להתנהג כאילו כלום לא קרה. זה מה שעשינו".
בשנת 1994, מונרו העניק ראיון ארוך ל סקירת פריז לסדרת "אמנות הבדיונית" של ההוצאה. היא הודתה שדאגה לילדים שלה והודתה שהיא העדיפה כתיבה על פני אמהות.
"חלק ממני נעדר בשביל הילדים האלה, וילדים מזהים דברים כאלה", אמרה. "לא שהזנחתי אותם, אבל לא נקלטתי לגמרי. כשהבת הגדולה שלי הייתה בערך בת שנתיים, היא הגיעה למקום שבו ישבתי ליד מכונת הכתיבה, והייתי מלטפת אותה ביד אחת ומקלדת בשנייה. אמרתי לה את זה. זה היה רע כי זה הפך אותה ליריבה של מה שהכי חשוב לי. אני מרגיש שעשיתי הכל הפוך: הסופר המונע הזה בזמן שהילדים היו קטנים והיו זקוקים לי נואשות. ועכשיו, כשהם לא צריכים אותי בכלל, אני כל כך אוהב אותם. אני מסתובב בבית וחושב, פעם היו הרבה יותר ארוחות משפחתיות".
ב-2002, לעומת זאת, משהו השתנה: סקינר נכנסה להריון עם תאומים, ואמרה לאמה שלעולם לא ניתן לאפשר לאביה החורג להיות ליד הילדים. התפתח קרב צרחות, כאשר מונרו אמר שזה יהיה "לא נוח", מכיוון שמונרו לא נהג. למחרת, מונרו התקשרה לסקינר, היא אמרה, "לסלוח לי על כך שדיברתי איתה… והבנתי שיש לי עסק עם מישהו שאין לו מושג למי צריך לסלוח. וזה היה סוף הקשר שלנו".
אוקטובר 2004 ניו יורק טיימס מגזין פרופיל של מונרו, שבו דיברה בצורה זוהרת ותכופות על פרמלין, והסכימה שהוא אהבת חייה, ותיארה את עצמה כבעלת "ללא נקיפות מצפון", הודתה באמביוולנטיות כהורה, ואמרה שהיא קרובה לשלוש בנותיה (כולל סקינר, ללא אזכור לניכור שלהם) שהתכנסו "בעיקר כדי לדון בי", היה הזרז הבא עבור סקינר: היא דיווחה על ההתעללות של פרמלין למשטרת המחוז של אונטריו ונתנה להם את המכתבים ששלח כראיה תומכת. במרץ 2005, הוא הודה בסעיף אחד של תקיפה מגונה וקיבל מאסר על תנאי, והורחק להרחיק מפארקים, מגרשי משחקים וכל קשר עם סקינר, וכן הורה להגיש דגימת DNA עבור המשטרה המלכותית הקנדית. מאגר מידע.
סקינר נותרה מנותקת ממונרו ומשאר משפחת המוצא שלה לאחר ההרשעה, כתבה. בתחום של מונרו, למרות תקוותו של סקינר ש"הסיפור הזה, הסיפור שלי, (יהפוך) לחלק מהסיפורים שאנשים מספרים על אמי", ההרשעה לא עשתה את דרכה לתקשורת או לעיני הציבור, והמשפחה רקדה סביב הנושא.
"המשפחה חזרה להתרועע עם הפדופיל", אמרה ג'ני. "אמא שלי יצאה לסיור ספרים."
פרמלין מת ב-2013, באותה שנה נבחר מונרו לפרס נובל לספרות. היא לא הייתה מסוגלת לנסוע כדי לקבל את הפרס.
סקינר מעולם לא השלימה עם אמה.
"לא העליתי מעצמי דרישות לתקן דברים, או לסלוח לה. כאבתי על האובדן שלה, וזה היה חלק חשוב מהריפוי שלי", כתבה.
על ידי הצגת המציאות שלה, סקינר פועלת לקראת אותה מטרה שהצהירה לגבי הדיווח על ההתעללות של פרמלין לרשויות מלכתחילה: "רציתי גם שהסיפור הזה, הסיפור שלי, יהפוך לחלק מהסיפורים שאנשים מספרים על אמא שלי. מעולם לא רציתי לראות עוד ראיון, ביוגרפיה או אירוע שלא התחבט עם המציאות של מה שקרה לי, ועם העובדה שאמא שלי, שהתעמתה עם האמת של מה שקרה, בחרה להישאר איתה, ו הגן, המתעלל שלי."
כעת, לאחר מותו של מונרו, סקינר ואחיה התפייסו. ילדיה מודאגים מההשפעה שתהיה לכך על מורשתה, אך הצורך לשדר את האמת גדול יותר. "אני עדיין מרגישה שהיא סופרת כל כך נהדרת – היא הגיעה לנובל", אמרה שילה מונרו, אותה בת בכורה שמונרו נזכרה בהרחקה ממכונת הכתיבה שלה. "היא הקדישה את חייה לזה, והיא הביעה את הכישרון והדמיון המדהימים האלה. וזה כל מה, באמת, שהיא רצתה לעשות בחייה. תוריד את הסיפורים האלה ותוציא אותם."
וזה גם מה שסקינר רוצה להשיג עכשיו.
"אני כל כך רוצה שהסיפור האישי שלי יתמקד בדפוסי השתקה, הנטייה לעשות זאת במשפחות ובחברות", אמרה. "אני רק מקווה שהסיפור הזה לא עוסק בהתנהגות של סלבריטאים רע… אני מקווה ש… אפילו אם מישהו הולך לסיפור הזה בשביל הערך הבידורי, הוא יוצא עם משהו שמתאים למשפחה שלהם".
