תפקידו של הדולר האמריקני עדיין יהיה משמעותי למדי בעתיד, למרות שכמה מדינות וגושי מסחר מתחילים לנטוש אותו כאמצעי תשלום ליצוא ויבוא (תשלומים חוצי גבולות). ככל שתהליך זה ימשיך להתנהל, הדומיננטיות של הדולר כאמצעי תשלום בהחלט תפחת; עם זאת, תפקידו של הדולר כ"אמצעי חליפין", "יחידת חשבון" ו"מחסן ערך" ימשיך לשלוט במשך זמן רב למדי.
זאת בשל העובדה שהדולר האמריקאי עדיין ישמש כאמצעי תשלום למסחר באזורים רבים, בעיקר בגלל הפרקטיות של שפע הנזילות הדולרית מחד ותפקידו של הדולר כ"עוגן" של סחר עולמי מצד שני.
במילים אחרות, הדולר האמריקאי עדיין ישמש במקומות רבים כיחידת החשבון המוכרת כבר יותר מ-70 שנה, וכמכשיר גידור הנחשב ליציב מאז שהדולר הופרד מזהב ב-1971 על ידי ריצ'רד. ניקסון, מסיים את עידן ברטון ווד. לקשיי הדה-דולריזציה מצטרפים הקשיים הטכניים הגלומים בחישוב הערך, קשיים שנמנעו זה מכבר על ידי שקלול חישובים כאלה מול הדולר.
אבל אולי הכי חשוב, כל תהליך דה-דולריזציה חייב לתת את הדעת לעובדה שמדינות ושחקנים עסקיים עדיין יפיקו ניירות ערך, אג"ח ומכשירים אחרים בצורת דולר כדי לענות על צורכי ההון שלהם, הן רגיל והן חירום, בגלל הנפח והחירום. נזילות מסופקת על ידי תקן "חשבון הון גמיש" של ארצות הברית.
כמו כן, ניירות ערך של ממשלת ארה"ב יישארו מכשיר השקעה והגנה אטרקטיבי עבור גורמים עסקיים ומדינות, מכיוון שהוא עדיין נחשב לאחד המכשירים הבטוחים והנזילים ביותר המוצעים.
בחיפוש אחר תחליף לירוק
מכשול נוסף לדה-דולריזציה הוא היעדר כל מטבע עולמי שיכול להחליף את הדולר. האירו והיואן מוחזקים לעתים קרובות כמועמדים פוטנציאליים. עם זאת, האירו עדיין אינו נפוץ כמו הדולר על הבמה העולמית בשל: א) תפוצתו המוגבלת, ו-ב) חוסר היציבות המוניטרית המובנית הנובעת מתנאים כלכליים ופוליטיים שונים ברחבי גוש האירו.
היואן לעומת זאת עדיין מוגבל על ידי נזילות מוגבלת עקב מדיניות בקרת הון קפדנית המיושמת על ידי הבנק המרכזי של סין (PBOC). עד כה, סין סירבה לשחרר את אחיזתה במדיניות המוניטרית כדי להתחרות בוושינגטון, והגבילה את כמות היואן שיכולה להסתובב ברחבי העולם.
עם זאת, זה לא אומר שבייג'ין לא שואפת לקדם דה-דולריזציה על ידי חיזוק הטווח הגלובלי של היואן. בכך, סין אימצה גישה כפולה על ידי הגדלת התפקיד הגלובלי של היואן דרך השווקים היבשתיים והחוף. המטרה העיקרית היא לצמצם את ההשפעה של תנודות שוק המטבע העולמי על תמחור היואן, שאחרת הייתה מסתכנת בשחיקת התחרותיות של היצוא של סין (אם היואן יתייקר בחדות). הזהירות נובעת לאחר המשבר הפיננסי באסיה ב-1997, שראה את ערכם של המטבעות בתאילנד, אינדונזיה, מלזיה ודרום קוריאה צנח לאחר שנקשרו באופן גמיש לדולר.
שוקי ההון של סין כוללים בקרות דומות, לפיהן בייג'ין הטילה כמה שכבות של חסמים כדי להפחית את ההשפעה הישירה של כוחות השוק העולמיים על שוקי ההון המקומיים. סין הציגה שלושה סוגים של מניות שניתן לסחור בשווקים שונים: מניות A לחברות מקומיות הרשומות בשנגחאי ושנג'ן, מניות B לחברות זרות המנפקות מניות בשוק המקומי הסיני ומניות H לחברות סיניות הרשומות בהונג קונג. שׁוּק. ויש מגבלות על אילו קונים יכולים לרכוש מניות מסוימות.
בקיצור, סין תצטרך להנהיג רפורמות יסוד במערכת המוניטרית והפיננסית שלה כדי שהיואן יהפוך לתחליף גלובלי אמין לדולר. אם לא רפורמות אלו, מאמצי שחרור הדולר יפגעו במחסום בצורת זמינות יואן. יתרה מכך, אם סין לא תגדיל את תפקידו של היואן על הבמה העולמית, היואן ייחשב כמטבע ננסי שאינו מייצג חלק ריאלי מכלכלת סין על הבמה העולמית. ואי אפשר להכחיש שקיים רצון פוליטי בבייג'ין להחליק את תפקידו הדומיננטי של הדולר האמריקני על הבמה העולמית ובכך לבטא את מעמדה של סין כמעצמת על כלכלית.
לפיכך, במבט קדימה, כל דרך אמינה לדה-דולריזציה עולמית דורשת מסין להכין בקפידה את התשתית הכלכלית הפיננסית שלה לקראת עליית היואן. רק אז ניתן לשחוק באמת את הדומיננטיות של הדולר האמריקאי – מכשיר שנותר שימושי עבור מדינות רבות בדרום הגלובלי.
רוני פ ססמיטה הוא עמית בכיר במוסד לפעולה אסטרטגית וכלכלית באינדונזיה.
