ב-6 בנובמבר, זמן קצר לאחר שהתבררו תוצאות הבחירות בארה"ב ב-2024, גרמניה נקלעה לאי ודאות פוליטית כאשר הקנצלר אולף שולץ הכריז על הצבעת אמון לינואר 2025. בהתחשב בפופולריות הדגלת של ממשלת הקואליציה, הצבעת האמון צפויה להסתיים בבחירות קצרות בפברואר, הרבה לפני התאריך הצפוי של ספטמבר 2025.
הזרז לאירועים אלה נובע מנייר עמדה מדיניות שדלף מאת שר האוצר כריסטיאן לינדנר מהדמוקרטים החופשיים (FDP) הפרו-עסקים, שהציע מדיניות בניגוד גמור לשותפי הקואליציה של ה-FDP, הסוציאל-דמוקרטים (SPD) והירוקים . העיתון, שכותרתו מעבר כלכלי לגרמניה: מושגים כלכליים לצמיחה והגינות בין-דוריתסותרת ומבטלת היבטים מרכזיים של מדיניות קואליציונית, לרבות פעולה אקלימית, ביטחון סוציאלי, מיסוי ותזה של זונדרוג ('הנתיב הייחודי') של גרמניה. החשיפה למעשה שברה את הקואליציה, כאשר הקנצלר שולץ פיטר את שר האוצר של ה-FDP כריסטיאן לינדנר, והותיר את ה-SPD והירוקים לשלוט כממשלת מיעוט.
כעת, ככל הנראה לקראת בחירות מוקדמות, נשאלת השאלה: כיצד תושפע השינוי הכלכלי של גרמניה אם רעיונות אלה יקבלו שיקול פוליטי מרכזי? בואו נבחן.
אתגר למדינת הרווחה מלמעלה למטה בגרמניה
גרמניה מתגאה בפוליטיקה הסוציאליסטית שלה, שהפכה לאבן בוחן לגרמניה המודרנית בעקבות מלחמות העולם, ושהופעתה עיצבה באופן נרחב את הכלכלה הפוליטית הגרמנית של המאה ה-19 לפני שסללה את הדרך מאצולה לדמוקרטיה.
פוליטיקה זו הושפעה מהתזה של זונדרוג, הטוענת את חשיבותה של חריגות גרמנית במערב. אסכולה זו מאמינה בדמוקרטיה וברפורמות חברתיות כגישה מלמעלה למטה, שבה המדינה אחראית ליזום וליישום רפורמות ללא דרישות 'מלמטה'. בהקשר זה, למשל, ניסחה ממשלת גרמניה במאי חקיקה שמטרתה לייצב את רמות הפנסיה וליצור קרן הון דורית למערכת ביטוח הפנסיה הסטטוטורית.
נייר המדיניות שהודלף משר האוצר כריסטיאן לינדנר טוען נגד מודל הרווחה מלמעלה למטה, וקובע שהוא אינו בר קיימא מבחינה תקציבית ומציג מאפיינים אנטי-אמנציפטיים המכבידים על הדורות הבאים. הוא גם תמך בבלם החוב (Schuldenbremse), הוראה בחוקה הגרמנית (חוק יסוד) המגבילה את הוצאות הממשלה כאשר ההכנסות הפוטנציאליות אינן מספיקות. לינדנר תיאר את העלויות העולות של אוכלוסייה מזדקנת כעוול בין-דורי שמשפיע לרעה על הכספים הלאומיים. אקדמאים וקובעי מדיניות שונים מתחו ביקורת חריפה על עמדתו של לינדנר.
ההשפעה המלאה של שינוי מדיניות זה לא תתברר עד שבחירות 2025 יסתיימו. אבל על ידי סיכון ויתורים לאוכלוסיית הקשישים בגרמניה, בהקשר של קיפאון בכוח העבודה ורמות ההכנסה, ישנה הזדמנות הולכת וגוברת לעליית האידיאלים הניאו-מרקסיסטים, הרואים בגמלאים דורשי שכר דירה, מה שמחריף עוד יותר את חוסר האיזון הכלכלי. יתרה מכך, הנחה זו מתייחסת באופן מרומז לפנסיה כהכנסה פסיבית, מבלי להתחשב בגורמים כגון הוצאות השקעה, מס הכנסה על תשואות, הוצאה אישית או תרומות לצדקה. התמקדות עיקשת בשילוב פרמטרי צמיחה עם אסטרטגיות פוליטיות לטווח בינוני וארוך, מבלי להביא בחשבון את הצריכה הכלכלית כחלק מקצב צמיחת ההון או העושר, עלולה לסכן את עתיד הכלכלה הגרמנית הפדרלית. גישה זו עשויה לטפח את האמונה שפנסיונרים אינם משתתפים פעילים בכלכלה, מה שמוביל לתפיסה המוטעית שקצב הצמיחה של העושר הוא שלילי.
מדיניות אקלים על גוש החיתוך
הטיוטה האחרונה של תקציב גרמניה לשנת 2025 קבעה עדיפות להתחייבויות לטיפול בהשפעות אקלים שליליות על הכלכלה, והקצתה כספים מיוחדים להפעלת המעבר לאנרגיה נקייה, במיוחד במגזרים כמו דיור בר השגה, שרשראות אספקה וטעינת EV. עם זאת, שר האוצר כריסטיאן לינדנר התייחס יותר ויותר לעמדת התקציב של גרמניה בנושא קרן האקלים והטרנספורמציה (KTF), שאומצה על ידי הממשלה הפדרלית באוגוסט 2024, כ"דה-קרבוניזציה שנאכפת פוליטית", בטענה שהיא גורם מוביל לזעזועים של הון. הכספים הציבוריים, מה שגורם להשקעות איטיות.
למרות הליכי חקיקה מתמשכים שצפויים לסיים את יישום הקרן עד שנת 2025, עמדת המדיניות של לינדנר אינה מתייחסת למנדט החוקתי לנסח מחדש את תקציב 2024, בעקבות פסיקת בית המשפט לחוקה על מגבלת החוב בנובמבר 2023.
פירוק הקואליציה השלטת עשוי להטיל צל על עתיד מדיניות האקלים הגרמנית, תוך סיכון לחץ בירוקרטי מוגבר והשלכות שליליות על יישום ה-KTF. יתר על כן, כל עיכוב בירוקרטי בעמידה ביעדי הפליטות של גרמניה לשנת 2045 יסבך את המעבר התעשייתי של המדינה לאנרגיה מתחדשת. למרות הלחצים הגוברים, לינדנר התעלם ממעמד המגזר החקלאי בגרמניה, שיהיה אחד המושפעים ביותר מההתפתחויות הללו. המגזר כבר מתמודד עם היפר-אינפלציה עקב התמחור הלאומי של פליטת CO2, אשר משפיע גם על תחבורה וחימום. על פי הדו"ח השני של ה-DG Agriculture and Rural Development (נציבות האיחוד האירופי, אביב 2024), גרמניה דורגה בין שלוש המדינות המובילות במערב אירופה שאינן מסוגלות להרשות לעצמן ארוחה ראויה בשנת 2022, ועלתה על הממוצע באיחוד האירופי. בנוסף, מדד אבטחת המזון העולמי האחרון לשנת 2022, שפורסם על ידי Economist Impact, מציב את גרמניה באדום מבחינת ביטחון תזונתי וגישה, ומדרג אותה במקום ה-80 בעולם – בין הנמוכים במדינות בעלות הכנסה גבוהה. הדירוג השלילי מיוחס להיעדר אסטרטגיה וסוכנות מקיפה לביטחון תזונתי, ללא שיפור מאז 2012.
קריסת קואליציית הרמזור סללה את הדרך לעלייה בגישות הפוליטיות הפרו-תאגידיות בבחירות המהירות הקרובות של 2025, ככל הנראה מלווה בדרישות להקצאות תקציב ציבורי לסבסוד והפחתת מסים. כאשר תעשיות גרמניות כבר נאבקות בתחרות עזה מצד השווקים באסיה, תמריץ הלם להגברת התחרותיות התעשייתית עלול לערער את פוטנציאל הצמיחה בטווח הבינוני ולהחריף את חוסר האיזון הכלכלי הקיים.
ציבורי מול פרטי
המלצות המדיניות של לינדנר ביצעו סחפות נרחבות בסטנדרטים הרגולטוריים של הממשלה השלטת, ודגלו בשורה של הפחתות מס חברות וביטול היטלי סולידריות (Solidaritätszuschlag אוֹ סולי) על חברות קטנות ובינוניות ועובדים עצמאיים, הכל בשם הגברת החדשנות והתחרות. למרות שההמלצות עשויות להיראות בעלות כוונות טובות, נראה ששר האוצר לשעבר מתכוון להקריב את המגזר הציבורי וקבוצות מודרות.
יחד, הצעות אלה משקפות דחייה איתנה של קיימות תקציבית גרמנית, שהיא חיונית באקלים הכלכלי הנוכחי. ההנחה כי הפחתות מס החברות, בהקלות על צמצום השירותים הציבוריים, ישלמו בסופו של דבר באמצעות צמיחה עתידית היא, בלשון המעטה, פגומה. לא רק שצעדי מדיניות אלה מאיימים לערער את השירותים הציבוריים בטווח הארוך, אלא שהם גם מסתכנים בערעור הלחצים האינפלציוניים בטווח הקצר, מה שיוביל לסערה כלכלית.
אין דרך חזרה
בהתחשב בתנאים הנוכחיים, אפשר להניח שגרמניה צריכה לעבור ללאומיות כלכלית כדי לשמר את הסיכויים של הזונדרוג והכלכלה הפוליטית שלו. נייר העמדה של שר האוצר לשעבר, כריסטיאן לינדנר, טוען שחוסר צדק בין-דורי הוא תוצאה מובילה של השפל הכלכלי של גרמניה. עם זאת, המהומה בתוך הממשל הגרמני הנוכחי בעקבות המלצות המדיניות של שר האוצר התעלמה מההיבטים החיוביים של הבינלאומיות שמיצבו את גרמניה שלאחר המלחמה כמנהיגה עולמית.
יתרה מכך, עם ניידות, הגירה וסחר בינלאומי במרכז המשולשים הפוליטיים של גרמניה, כישלונו של נייר העמדה להתמודד עם ניידות כלפי חוץ, תרומות גלותיות וערכים חברתיים הפוגעים בפרוטקציוניזם הסחר כגורם מכריע בהתחדשות חברתית כדי לקיים את ה-Sonderweg הגרמני. נרטיב מוציא מהכלל. זה עלול לאיים על מעמדה של גרמניה כמעוז כלכלי מרכזי בצפון הגלובלי. אם כבר, הצמיחה הלאומית של גרמניה חייבת את הרווחיות הכלכלית העצומה שלה לחלוקת העבודה הבינלאומית.
למרות שהמאבקים הכלכליים שלאחר המגפה המשפיעים על מעמד הפועלים הגרמני אינם עניין של מה בכך, הוויכוחים הפוליטיים הטעונים רגשית של גרמניה על ערכי העבודה הגרמנית (דויטשה ארבייט) אינם הוגנים ברוחם, ומעמידים את תודעת המשבר של המדינה מול הדה-פוליטיזציה של מוסדות סוציו-פוליטיים. . בקרב אורדו-ליברלים כמו לינדנר, קיימת תפיסה של הכלכלה כסדר מבודד, כזה שבו התוצאות הן תוצאה ישירה של השפעה על הסדר המערכתי ולא על התהליכים עצמם. זה מאפשר את ההיקף של קצר טווח כלכלי, נטול קיימות עתידית.
לעת עתה, אי הוודאות הפוליטית של גרמניה ממחישה את הדרישות להתערבות מינימלית של המדינה כדי לייצב את הכלכלה בטווח הארוך. לפיכך, נותר לראות אם הזרמים התיאורטיים של ליברליזם כלכלי כזה בגרמניה שלאחר המגפה יתורגמו לבעיה קלאסית של דפלציה משנית או ייצרו סדר תחרותי מבוזר שסולל את הדרך ליושרה מוסדית לקראת איחוד חברתי.
