תרצה או לא תרצה, דונלד טראמפ עומד להיות שוב נשיא. ובהתחשב בקדנציה הסוערת הראשונה שלו בתפקיד, אנו יכולים לצפות לכמות גדולה של כאוס ובלבול. חלק גדול מהדרמה היומית הזו מינואר 2017–2021 היה תוצאה של טווח הקשב הקצר של טראמפ, שהוביל למחזורי חדשות מהירים מסחררים כאשר עיתונאים ניסו לנתח את ההצהרות הבומבסטיות של הנשיא וטענות (שגויות רבות) כדי להגיע למה שהיה לְמַעֲשֶׂה קורה בממשלה. סביר להניח ששוב נהיה בני ערובה לציוצים של טראמפ (או ליתר דיוק, "אמיתות" מהאמת החברתית שלו) ונתונים למצבי הרוח והמרמור המשתנים שלו.
אף על פי שאף אחד מאיתנו לא יודע בדיוק איך יראה טראמפ 2.0, הציפיות הן למתקפה של פקודות והודעות מנהלים תופסות כותרות. בפוקס ניוז, ברט באייר אמר ביום שישי כי "נאמר לו שזה הולך להיות הלם ויראה", שכן "הם הולכים לזרוק הרבה ביום הראשון, ואולי כמה ימים, שיצטרכו להתעכל".
ככל הנראה, "הלם ויראה" יכללו צווי ביצוע על גירוש, כ"צאר הגבול" הנכנס טום הומן השתמש בשפה דומה בדיבור על תוכניות יום ראשון הקשורות להגירה. אבל כפי שאקסיוס מראה, טראמפ הבטיח 59 הבטחות שונות ביום הראשון, החל מישוב מלחמת רוסיה-אוקראינה ועד הגברת הקידוחים ועד לסיום אזרחות הבכורה (זכות המובטחת בתיקון ה-14). אנו יכולים לצפות לניסיונות לאסור על תוכניות גיוון, שוויון והכלה (DEI) ולהזין אובססיות אחרות למלחמת תרבות, כמו ספורטאים טרנסג'נדרים. ואז ישנה הבטחה של טראמפ לחון רבים מהנאשמים ב-6 בינואר, מה שמטריד במיוחד את שומרי הדמוקרטיה, מכיוון שהיא עלולה ליצור נרטיב שהפרת חוק שנעשתה בשמו של טראמפ מותרת.
"אם טראמפ יחלח למתפרעים ב-6 בינואר", פרופסור למשפטים ג'ויס ואנס כתב בבלוג של מרכז ברנן, "הוא ישתמש בסמכות החנינה כדי למחוק מתקפה על החוקה והמדינה". מהלך כזה יכול להעצים רק קבוצות ימניות קיצוניות שחבריהן היו מעורבים, כמו הנערים הגאים ומיליציית שלושת המרכזים. "מחקרים מראים ששימוש זה בסמכות החנינה עלול לפגוע בשלטון החוק בארצות הברית", אמר אקדמי מייקל ה.בקר כתב עבור השיחה. "זה מערער את אחד הכלים נגד אלימות שאכיפת החוק יכולה להביא לידי ביטוי – הרתעה".
גם אם חלק מרעיונות היום הראשון של טראמפ הם רק מושגים של תוכנית, כל זה מצייר תמונה של אג'נדה לקדנציה שנייה המופעלת במהירות מסחררת. במהלך החגים בחודש שעבר, קיבלנו תזכורת למחזור החדשות של טראמפ כאשר הוא הרהר – שוב – על קניית גרינלנד, הפיכת קנדה למדינה ה-51 והשתלטות מחדש על תעלת פנמה. (בינתיים, רולינג סטון דיווח בנובמבר כי הצוות של טראמפ דן בפלישה למקסיקו.)
כאן נכנסת לתמונה החשיבות של לא להתנדנד בכל מגרש. כפי שנטען קודם, אנחנו לא יכולים לכוונן את טראמפ לחלוטין; אחרי הכל, הוא הנשיא הנבחר ויהיה בשלטון בקרוב. אבל אנחנו בתקשורת צריכים להיות מתחשבים ומתוחכמים כשלוקחים חשבון נפש של הפרובוקציות והטענות שיוצאות מממשל שני של טראמפ. במקרים של גרינלנד, קנדה ופנמה, הרטוריקה הלוחמנית של טראמפ עשויה למעשה להיות יותר כלי משא ומתן, ולא אינדיקציה לכל תוכנית שקולה לעומק. סטיבן מור, יועץ כלכלי במהלך כהונתו הראשונה של טראמפ, אמר ל-CBC כי הנשיא הנכנס "משתמש באיום של מכסים כדי לגרום למדינות לעשות דברים שלדעתו הם באינטרסים הכלכליים והביטחון הלאומי של אמריקה".
טראמפ עומד לעשות הרבה דברים. יש לו קונגרס הנשלט על ידי הרפובליקה הדמוקרטית כדי לדחוף את סדר היום הגורף שלו בכל דבר, החל ממסים ועד תקנות לגבול, כמו גם רמטכ"ל חדש שמתכוון לנהל בית לבן מסודר יותר (עם שטראמפ הוא טראמפ, אנחנו נעשה לראות איך זה מסתדר). כמה מהלכים מוחצים נורמות, כמו חנינה למתפרעים ב-6 בינואר, עלולים לגרום נזק מתמשך למוסדות דמוקרטיים. אבל טראמפ בוודאי יעשה דברים פשוט כדי להסעיר את יריביו הפוליטיים או לפתות את התקשורת החדשותית להגיב בדרכים שנראות היסטריות. כי אם הכל משבר, אז שום דבר לא. האתגר יהיה להפריד בין החדשות – הפעולות הרדיקליות והקיצוניות שמתגלגלות – מכל הרעש הבלתי נמנע.
