עברו פחות משבועיים מאז דונלד טראמפ"יום השחרור" של הנשיא כבר נמס ממש טריליוני דולרים בעושר האמריקני. מרבית המדינה מאמינה כי תעריפי טראמפ פוגעים בכלכלה האמריקאית, ואילו דירוג האישור שלו עם שלו שֶׁלוֹ הבוחרים מכתשים. אפילו חברי המיליארדר של הנשיא סבל מחשבות שנייה: אלון מאסק לאחרונה נקרא יועץ הסחר של טראמפ פיטר נבארו "מטומטם מאשר שק של לבנים," ותורם טראמפ קן גריפין הודו כי התעריפים היו "טעות מדיניות ענקית". זה אומר שהרגש הציבורי משתנה בבירור – ולא מעט. זו הסיבה שהדמוקרטים, מתורמים פוליטיים ועד מצביעי מדינה אדומה ועד עובדי ממשלה, צריכים לתפוס את הרגע לפני שיהיה מאוחר מדי.
"חמורים ככל שההחלטות העומדות בפני אנשים ומוסדות, הם רק יתקשו יותר קדימה", מומחה סמכותיות תומאס צימר אומר לי. "הזמן הטוב ביותר לדחוף לאחור נגד תקיפה סמכותית על הסדר הדמוקרטי הוא תמיד בהקדם האפשרי, כמה שיותר כוחני."
עכשיו, באופן אישי, מצאתי את האוטוקרטיה לְבַד פסילה. אך ברור שהרבה אמריקאים לא נראה שהם הסכימו איתי עד שהשוק ירד בשבוע שעבר. טראמפ כבר הזר את הבלמים על אותה מגלשת כלפי מטה עם הפסקת התעריף שלו בת 90 יום, אותה ביקש למסגר כחלק מתכנית אב מבריקה. אך אל תטעו: הנזק נגרם. הכלכלה האמריקאית עברה מקנאת העולם לאחד בו הדולר עשוי כבר לא להישאר מטבע המילואים הבינלאומי. המציאות המרה הזו תפסה את תשומת ליבם של אנשים בכל הספקטרום המעמדי, כלומר המצביעים מתוכננים לדחיפה. אז הדמוקרטים צריכים לקפוץ על ההזדמנות לפטיש את טראמפ על סדר היום הכאוטי שלו.
למזלם של מפלגת האופוזיציה, סדר היום הזה רק הופך להיות יותר כאוטי עד היום. רק ביום שישי האחרון, טראמפ הודיע לפתע על גלישות על מוצרים טכנולוגיים כמו הדברים שחברו "טים אפל" מייצר. אבל עד יום ראשון אחר הצהריים, הוא היה מתלהב כי לא היה "חריג מכס." אחריו הגיע מזכיר המסחר האוורד לוטניק באומרו שהתעריפים חוזרים בעוד חודש בערך. "מוליכים למחצה ותרופות," הוא אמר, "יהיה מודל תעריף כדי לעודד אותם מחדש." אז מה זה? האם יש גילוי או לא? כמובן שבסופו של דבר זה לא משנה הרבה את מה שטראמפ וורלד אומר ביום ראשון, כי זה בהחלט יהיה משהו אחר לגמרי ביום שני. מה שכל זה מסתכם קדימה ואחורה הוא סוג של תעריפי שרדינגר; שניהם פועלים וכן כבוי בו זמנית. וזה כנראה לא נהדר אם אתה, נניח, חברת ייצור המעוניינת לקבל החלטות עסקיות שמקרינות שנים לעתיד.
בינתיים, כאשר חוסר היציבות הכלכלית משוטט את השווקים, הקטע האוטוקרטיה שציינתי קודם עדיין נמצא במלוא העוצמה. קחו בחשבון, למשל, כיצד ממשל טראמפ עדיין נותן את האצבע האמצעית לסניף השיפוטי, כפי שמעידים להם "אין עדכונים" בנוגע לצו של בית המשפט העליון להקל על חזרתם של קילמר אברגו גרסיה, מהגר ששלח שלא בצדק לכלא אל -סלבדור דרקוני בגלל "טעות" מנהלית. צוות טראמפ פשוט חזר על כך בסוף השבוע כי שופט, בשנת 2019, עבד אותו ללא הפסקה כחבר כנופיה. לסיכום: נורמה נוספת מרוסקת, קו אדום נוסף חצה. אבל, גם, פתיחה נוספת של מפלגת האופוזיציה לדחוף בכוח לאחור עם המסר כי טראמפ מתמודד עם החוק.
בקדנציה הראשונה שלו, טראמפ לא הצליח לרסק לצמיתות נורמות ומוסדות מכיוון שכמה רפובליקנים עדיין היו עמוד שדרה. אנשים מ ליז צ'ייני אֶל מייק פנס אֶל אליסה פרח גריפין וכן אדם קינזינגר למעשה עמד בנטיות הסמכותיות של הנשיא, וניסה לבנות תנועת התנגדות בתוך מפלגתם. גם הדמוקרטים והליברלים השפיעו משמעותית. מתכווץ כפי שהיו, הכובעים הוורודים, הצעדות והסיסמאות סייעו ביצירת מבנה הרשאה לדחיפה לאחור. אפילו אמריקה התאגידית, בדרך כלל מתועבת להתנדנד לכיכר הציבורית, משכה מדי פעם קו בחול.
הפעם, לאנשים אין את אותו התיאבון למצב של התקוממות. מיליארדרים, משרדי עורכי דין ונשיאי אוניברסיטאות (עם כמה חריגים בולטים, כמו של ווסליאן מייקל רוט ושל אמהרסט מייקל א. אליוט) נראה ברובו שהוא מתרומם לטראמפ. ככל הנראה הם עשו את החישוב שמגן על הדמוקרטיה פשוט לא שווה את הבעיה. או אולי הם פשוט חושבים שהחלף לטראמפ טוב לעסקים. לא משנה מה הסיבה, הם החליטו שהם מפחדים יותר מטראמפ מאשר הם מהצרכנים שלהם והציבור כתב גדול. אבל החישוב הזה, הייתי טוען, הוא מביא להיות רע. מספרי האישור של טראמפ הם כמעט במקום בו הם היו בקדנציה הראשונה שלו. הוא הרס את הממשלה, דחה את בתי המשפט, נעלם סטודנטים במכללה וגרם למשבר כלכלי כמעט גלובלי. הנשיא אפילו לא מאה יום לקדנציה השנייה שלו, אבל אפשר לטעון שזה כבר הרבה יותר משליטה מאשר כל הראשון שלו.
לדונלד טראמפ אין תוכנית אב. אולי, במובן זה, תוכניתו של הנשיא – כמו צבירת כוח רב ככל האפשר – היא פשוט לשכנע אנשים שם הוא אֶחָד. אך בשבועות האחרונים נראה כי יותר ויותר אמריקאים שנרשמו לטראמפ 2.0 רואים את המצעד. אלה שעדיין מאמינים בדמוקרטיה צריכים להמשיך בשלווה לטלגרף כל זה לא בסדר. מערכת השלטון שלנו יקרה מדי מכדי להפסיד למארח טלוויזיה מציאות שאיכשהו הועלה לנשיא.
