חוקרים מיפו מעגל מוחי שמתווך תסמינים דמויי פאניקה בעכברים, והציגו מסלול מוחי חדשני שיכול להוות מטרה לטיפולים חדשים בהפרעות פאניקה.
פחד מוחץ, כפות ידיים מזיעות, קוצר נשימה וקצב לב מהיר – אלו הם התסמינים של התקף פאניקה, שאנשים עם הפרעת פאניקה חווים לעתים קרובות ובלתי צפוי. פיתוח מפה מפורטת של האזורים, הנוירונים והקשרים במוח שמתווכים התקפי פאניקה אלו עשוי להוביל ליצירת טיפולים יעילים יותר להפרעת פאניקה.
חוקרי מכון סאלק החלו כעת לבנות את המפה הזו, לאחר שזיהו מעגל מוחי ספציפי הממלא תפקיד מפתח בהפרעת פאניקה. מעגל זה מורכב מנוירונים מיוחדים ששולחים ומקבלים נוירופפטיד – חלבון קטן ששולח מסרים בכל המוח – הנקרא PACAP. חשוב לציין, הם גילו ש-PACAP, יחד עם הנוירונים המייצרים את הקולטן שלו הם יעדים אפשריים שניתן לסמים לטיפולים חדשים בהפרעות פאניקה.
הממצאים פורסמו לאחרונה בכתב העת מדעי המוח בטבע.
"בדקנו אזורים שונים במוח כדי להבין היכן מתחילים התקפי פאניקה", אומר הסופר הבכיר סונג האן, פרופסור חבר בסאלק. "בעבר חשבנו שהאמיגדלה, הידועה כמרכז הפחד של המוח, אחראית בעיקר – אבל אפילו אנשים שיש להם נזק לאמיגדלה שלהם עדיין יכולים לחוות התקפי פאניקה, אז ידענו שאנחנו צריכים לחפש מקום אחר. כעת, מצאנו מעגל מוחי ספציפי מחוץ לאמיגדלה המקושר להתקפי פאניקה ויכול לעורר טיפולים חדשים בהפרעות פאניקה, השונים מהתרופות הזמינות כיום להפרעת פאניקה המכוונות בדרך כלל למערכת הסרוטונין של המוח."
מיפוי מוח וניסויי מודל עכברים
כדי להתחיל לשרטט את מפת המוח של הפרעת פאניקה, החוקרים בחנו חלק במוח הנקרא הגרעין הפרברכיאלי לרוחב (PBL) ב-pons (חלק מגזע המוח), הידוע כמרכז האזעקה של המוח. מעניין שאזור גזע המוח הקטן הזה שולט גם בנשימה, בקצב הלב ובטמפרטורת הגוף.
התברר כי ה-PBL כנראה מעורב ביצירת פאניקה והבאת שינויים רגשיים ופיזיים. יתר על כן, הם מצאו שאזור מוח זה מייצר נוירופפטיד, PACAP (פוליפפטיד מפעיל יותרת המוח אדנילאט cyclase), הידוע כמווסת הראשי של תגובות לחץ. עם זאת, הקשר בין האלמנטים הללו עדיין לא היה ברור, אז הצוות פנה למודל עכבר של התקפי פאניקה כדי לאשר ולהרחיב את המפה המוצעת שלהם.
"התנהגויות רגשיות והתנהגויות הקשורות למתח נקשרו עם נוירונים המבטאים PACAP בעבר", אומר הסופר הראשון Sukjae Kang, עמית מחקר בכיר במעבדתו של האן. "על ידי חיקוי התקפי פאניקה בעכברים, הצלחנו לצפות בפעילותם של הנוירונים הללו ולגלות קשר ייחודי בין מעגל המוח PACAP להפרעת פאניקה."
הם גילו שבמהלך התקף פאניקה, נוירונים המבטאים PACAP מופעלים. לאחר ההפעלה, הם משחררים שליח נוירופפטידי PACAP לחלק אחר במוח הנקרא רפה הגב, שם שוכנים נוירונים המבטאים קולטני PACAP. שליחי ה-PACAP המשוחררים מפעילים את אותם נוירונים קולטן, ובכך מייצרים תסמינים התנהגותיים ופיזיים הקשורים לפאניקה בעכברים.
השלכות ומחקר עתידי
הקשר הזה בין הפרעת פאניקה למעגל המוח PACAP היה צעד חשוב קדימה למיפוי הפרעת פאניקה במוח, אומר האן. הצוות גם מצא שעל ידי עיכוב איתות PACAP, הם יכולים לשבש את זרימת הנוירופפטידים של PACAP ולהפחית את תסמיני הפאניקה – ממצא מבטיח לפיתוח עתידי של טיפולים ספציפיים להפרעת פאניקה.
לדברי האן, למרות הסיווג של הפרעת פאניקה כהפרעת חרדה, ישנן דרכים רבות שבהן חרדה ופאניקה שונות – כמו איך פאניקה גורמת לתסמינים גופניים רבים, כמו קוצר נשימה, דופק דופק, הזעה ובחילות, אך חרדה אינה גורמת לכך. הסימפטומים האלה. או כיצד התקפי פאניקה אינם ניתנים לשליטה ולעתים קרובות ספונטניים, בעוד הפרעות חרדה אחרות, כמו הפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD), מבוססים יותר על זיכרון ובעלי טריגרים ניתנים לחיזוי. ההבדלים הללו, אומר האן, הם הסיבה לכך שחיוני לבנות את מפת המוח של הפרעת פאניקה זו, כך שחוקרים יוכלו ליצור תרופות טיפוליות המותאמות במיוחד להפרעת פאניקה.
"מצאנו שהפעילות של נוירונים המייצרים PACAP בגרעין הפר-ברכיאלי של המוח מעוכבת במהלך מצבי חרדה ואירועי זיכרון טראומטיים – האמיגדלה של העכבר למעשה מעכבת ישירות את הנוירונים הללו", אומר האן, שהוא גם יו"ר הפיתוח של קרן פיוניר בסאלק. "מכיוון שנראה שהחרדה פועלת הפוך למעגל הפאניקה במוח, יהיה מעניין להסתכל על האינטראקציה בין חרדה לפאניקה, מכיוון שעלינו להסביר כעת כיצד לאנשים עם הפרעת חרדה יש נטייה גבוהה יותר לחוות התקף פאניקה."
הצוות נרגש לחקור נוירונים המבטאים PACAP ונוירופפטידים של PACAP כיעדים חדשים לתרופות להפרעת פאניקה. בנוסף, הם מקווים לבנות עוד יותר את המפה שלהם של הפרעת פאניקה במוח כדי לראות לאן הנוירונים המייצרים קולטן PACAP ברפי הגבי שולחים את האותות שלהם, וכיצד אזורי מוח אחרים הקשורים לחרדה מתקשרים עם מערכת הפאניקה של PACAP.
מחברים אחרים כוללים את ג'ונג-היון קים (שותף-הסופר הראשון), דונג-איל קים ובנג'מין רוברטס מסאלק.
העבודה נתמכה על ידי המכון הלאומי לבריאות הנפש (מענק מוח 1R01MH116203) וקרן סימונס (פרס הגשר לעצמאות SFARI #388708).