כשלימודי מוזיקה באוניברסיטת גולדסמית'ס בלונדון התחילו להרגיש מיותר, Towa Bird, תחושת ה-TikTok מגרסת הגיטרה, נשרה. "הייתי במפגשי כתיבה ובדיוק יצאתי מהסיור הראשון שלי וגם הייתי בכיתה שלמדתי איך לצאת לסיור", מספר בירד יריד ההבלים על זום מביתה בלוס אנג'לס. "חשבתי, אולי אני צריך להתמקד באחד מהדברים האלה ולשים את כל הביצים שלי בסל הזה." כשנותרה שנה אחת בלבד לסיום התואר, הוריה לא התלהבו מהרעיון, והצעירה בת ה-25 אמנם מעירה שזה נשמע "די טיפשי על הנייר", אבל השילוב של דחף ו"אשליה צרופה" התגבש ההחלטה שלה. "אני בא ממשפחה אסייתית, אז הם בהחלט אמרו, אתה לא הולך להיות מהנדס או אחות?" אומר בירד. "הייתי כאילו, כן, אני יודע, סליחה, אני רוצה להיות כוכב רוק."
זו בחירה שהשתלמה עד כה — וגרמה להוריה להיות גאים. בשנת 2021, לאחר שפרסמה קאברים לגיטרה חשמלית ב-TikTok, שם יש לה כעת למעלה ממיליון עוקבים, היא משכה את תשומת לבם של אמנים כמו אוליביה רודריגו, שהציגה את בירד בסרט התיעודי שלה, אוליביה רודריגו: נוסעים הביתה 2 u (סרט SOUR). "ההזדמנות הזו שינתה את חיי. זה הרגיש כמו תחילת הקריירה שלי בארה"ב. זו הייתה העבודה הראשונה שעשיתי כשנחתתי", אומר בירד. "אני אוהב אותה על השימוש בפלטפורמה שלה כדי להדגיש מוזיקאיות אחרות, ושנינו פיליפינים, אז זו אחותי".
בשנה שעברה היא יצאה לסיבוב הופעות סתיו בצפון אמריקה ואירופה כאקט פתיחה לחברתה כיום, רנה ראפ, וביום שישי הקרוב היא תוציא את אלבום הבכורה שלה, גיבור אמריקאי. בזמן שהייתה על הדרך, היא הצליחה לבחון את המים עם קהלים חיים, וביצעה הרבה ממה שנכנס לאלבום. התוצאה היא תקליט פופ עתיר אנרגיה, מונע גיטרה, שיהיה "Towa 101" כפי שהיא מתארת אותו, שישמש כהקדמה וחקר הזהות הקווירית שלה, המורשת שלה והלב שלה. מעל 13 רצועות, בירד הופכת את עצמה לסוג של כוכבת רוק שתמיד הייתה רוצה שיהיה לה, שרה על אהבה קווירית על כל צורותיה, משברון הלב המר-מתוק של ההתאהבות בחבר ברצועה "סליחה סליחה" ועד להמנון הספי החצוף וחביב המעריצים, "Drain Me!"
בירד נולד בהונג קונג להורים אנגלים ופיליפינים, והגיע לבגרות בין תאילנד ללונדון. בגיל 12, בהשראת תקליטי הרוק הקלאסיים שהיא ואביה האזינו להם כשנסעו בהונדה שלו, בירד הרים גיטרה. "אני תינוקת של האינטרנט, אז הלכתי לאוניברסיטת יוטיוב ולמדתי איך ליצור צורות אקורדים, פשוט ללמוד ולשחק יחד", היא אומרת. בגיל 14 היא הקימה את הלהקה הראשונה שלה. "רציתי לשחק בשידור חי מיד. רציתי להיות על במה", היא אומרת. אבל היא מעולם לא ראתה מישהו, על המסך או על הבמה, שהיא יכלה להזדהות איתו.
היא נזכרת שגילתה תוכניות קוויריות כמו The L Word ו כתום זה השחור החדש בגיל ההתבגרות שלה אבל, "בוודאי לא ראתה הרבה ילדים מעורבים או אנשים פיליפינים בטלוויזיה, במיוחד נשים בתקשורת המערבית." זה רק הצית עוד יותר את הרצון שלה להצליח, למרות שהיא הייתה סקפטית שהתעשייה תפנה לה מקום – אישה אסייתית קווירית מתולתלת ואנדרוגנית שמנגנת מוזיקת רוק.
לאחר שעבר מלונדון ללוס אנג'לס כדי לעסוק במוזיקה במשרה מלאה, בירד החל לכתוב גיבור אמריקאי, שם האלבום מהווה קריצה אירונית לרקע שלה. "אני לא גיבור אמריקאי, כפי שהיית מצפה, אבל במובן מסוים, כמהגר, אני כן", אומר בירד. "אני רק מקווה שיש מקום בשבילי, ואני מקווה שאנשים שנראים כמוני, ואנשים שאולי חלקו סיפור דומה לי יוכלו למצוא נחמה בעובדה שסוף סוף יש ייצוג גם עבורם", היא אומר. "בין אם אלו נשים צבעוניות או אנשים קווירים או ילדים אנדרוגנים, מה שזה לא יהיה, או זונות מתולתלות".
כשאני מעלה את ההצלחה המרכזית במיינסטרים שנשים קוויריות חוות כיום במוזיקת פופ, מאמנים שוברי שיאים כמו בילי אייליש לקבוצות על כמו boygenius ו-MUNA לכוכב עולה צ'אפל רואן, ציפור מצלצלת בשמחה כדי לראות בכך את הרנסנס הלסבי. "סוף סוף אנחנו מקבלים שירים קווירים ובמיוחד שירים לסביות", אומר בירד. "אני חושב, לעזאזל, אם הייתי בן 14, היה לי יום שטח מוחלט – ובכנות יש לי יום שטח בגיל 25." זה היה כל כך מעורר השראה שציפורה מספרת רגשית את הפעם שבה מעריץ יצא להורה במהלך אחת מההופעות החיות שלה. "ישנה תנועה שלמה שמתחילה, ואני מרגישה גאה מאוד לשמוע את הסיפור שלי כחלק מהתנועה הזו", היא אומרת.
מי שעזרה לציפור לנווט בתנועה הזו, במיוחד, היא חברתה, ראפ. למרות שהזוג ערך את הופעת הבכורה שלהם על השטיח האדום מוקדם יותר השנה ב- יריד ההבלים מסיבת אוסקר, בירד נהיית יותר מוגנת כשאני מעלה את מערכת היחסים, מקפידה לשמור על חייה הפרטיים בעודה רוצה לחגוג את מה שהם באו לייצג. "היא פשוט עובדת קשה להפליא ומקצוענית כל כך", אומר בירד. "רק לראות אותה זזה בתור מישהי בחיי, זה מעורר השראה עבורי בצורה מדהימה".
למרות שעדיין יש לה טרדות לפני יציאת האלבום, בירד אומרת שהיא כבר חזרה לאולפן ועובדת על הפרויקט הבא שלה. "אני מרגיש שאני מנסה קצת להקדים את העקומה על ידי בסיס ממש מוצק של עוד שירים ועוד חומר", אומר בירד. "אני פשוט אוהב לעשות מוזיקה, אז למה לא?" במבט עוד יותר קדימה, היא מקווה שכן גיבור אמריקאי יעשה אפילו יותר כדי לסלול את הדרך למעמד חדש של אאוטסיידרים.
"אני מקווה שלדור האמנים (הבא) שעולה לא יהיו אותן דאגות כמוני, כלומר, האם יהיה מספיק מקום בשבילי? האם לאנשים אכפת כי אני נראה קצת אחרת? האם לאנשים יהיה אכפת ממני באותה צורה כמו אולי עמיתיי הלבנים הסטרייטים? והאם אי פעם אהיה מספיק טוב?" אומר בירד. "אני מקווה שזו רק מוזיקה," היא מוסיפה ומחייכת. "אני מקווה שזו לא מוזיקה של אישה אסייתית מוזרה. אני מקווה שזה בדיוק כמו, אה, כן, זה שיר פופ טוב ומהנה."
