ב-2019, איסלנד משכה תשומת לב עולמית כמדינה הראשונה שהטמיעה את שבוע העבודה של 4 ימים, לא באמצעות חקיקה גורפת, אלא באמצעות הסכמים שהאפשרו לעובדים לשאת ולתת על שעות עבודה קצרות יותר. כמעט שש שנים לאחר מכן, התוצאות ברורות: המהלך הנועז הזה שינה לא רק את שוק העבודה, אלא את החברה כולה.
החששות הראשוניים שהופרכו בסופו של דבר
הניסוי באיסלנד התחיל ב-2015, עם תוכנית ניסיונית שהשתתפו בה כ-2,500 עובדים, כ-1% מהאוכלוסייה העובדת במדינה. הניסוי הצליח הרבה מעבר לציפיות, כש-86% מהמשתתפים הביעו תמיכה בתוכנית. בזכות הצלחתו, התוכנית הפכה לרשמית ב-2019. כיום, כמעט 90% מהעובדים באיסלנד נהנים משבוע עבודה מצומצם של 36 שעות, לעומת 40 שעות קודם לכן, ללא פגיעה בשכר.
כשהשבוע עבודה של 4 ימים הוצג לראשונה, היו לא מעט חששות, לא רק באיסלנד אלא גם ברחבי העולם. היו אלו שחששו מירידה בפרודוקטיביות, מהוצאות עסקיות גבוהות יותר, ומאתגרים בשמירה על רמות שירות גבוהות. אך החוויה האיסלנדית הוכיחה כי החששות היו מיותרות. דיווחים מצביעים על כך שהפרודוקטיביות נותרה יציבה ואפילו עלתה בכמה תחומים, ובמקביל, העובדים דיווחו על שיפור במצבם הנפשי, נתון שזכה להדהוד במיוחד בקרב דור ה-Z. הירידה במתח, יחד עם שיפור באיזון בין העבודה לחיים האישיים, הובילה להשפעה חיובית רבה על רווחת העובדים.
הטכנולוגיה: גורם מרכזי בהצלחה
אחד מהיבטי ההצלחה של איסלנד היה קידום שוויון בין המינים. על ידי שחרור זמן נוסף והאפשרות לגברים לקחת חלק יותר משמעותי במטלות הבית, שבוע העבודה של 4 ימים עודד איזון בריא יותר בין העבודה לחיים האישיים. אבות, שלא היו מוגבלים על ידי לוחות זמנים עבודה מסורתיים, הצליחו לבלות יותר זמן עם ילדיהם ולתרום למשימות הבית.
בניגוד למדינות כמו בלגיה, שם שבוע העבודה של 4 ימים דורש לפצות על שעות העבודה החסרות עם ימים ארוכים יותר, איסלנד שמרה על אותו שכר ותנאי עבודה, למרות שעות העבודה המצומצמות. זה התאפשר בזכות התחייבות איסלנד לדיגיטציה של עסקים ושירותים ציבוריים. ההשקעה של הממשלה בתשתיות דיגיטליות מתקדמות, כולל חיבורי אינטרנט מהטובים בעולם, אפילו באזורים כפריים, סייעה במעבר לעבודה מרחוק ושמירה על פרודוקטיביות גבוהה למרות שעות העבודה הקצרות.
מודל מעורר השראה לעולם
ההשפעה של שבוע העבודה של 4 ימים חורגת הרבה מעבר למקום העבודה. האיסלנדים דיווחו על שיפור ניכר באיכות חייהם. עם יותר זמן לפנאי, משפחה וחברים, הלחץ הנלווה ללוחות זמנים עבודה נוקשים ירד, ושביעות הרצון הכללית מהחיים עלתה. כפי שציינה מריה הלמטיסדור, פעילה ומורה, "ההפחתה בשעות העבודה הייתה הצלחה עצומה באיסלנד ושינתה את חיי המשפחה שלי. עבור 90% מהאיסלנדים, שבוע העבודה של 36 שעות משמעה פחות לחץ, יותר סיפוק בעבודה, ויותר זמן להנות מהחיים."
ההצלחה של איסלנד מהווה אור לקוות למדינות אחרות השוקלות לאמץ את שבוע העבודה של 4 ימים. כיום מתקיימים פרויקטי ניסוי במדינות כמו גרמניה, פורטוגל, ספרד ובריטניה, בעוד שבלגיה כבר חוקקה את שבוע העבודה של 4 ימים, אך עם מערכת פיצוי שמגבילה את היישום הרחב יותר.
המעבר לגישה ממוקדת יותר בבני אדם בעבודה
למרות שהשבוע של 4 ימים היה הצלחה גדולה, סוגיית החברות באיחוד האירופי עדיין מעוררת מחלוקות בתוך איסלנד. הבחירות הקרובות ייתנו לאזרחים הזדמנות להצביע בנוגע לשאלה הזו. בעוד שמפלגות בעד האיחוד האירופי כמו הסוציאל-דמוקרטים והמפלגה הרפורמיסטית תומכות בהצטרפות לאיחוד, מפלגות אחרות בקואליציה השלטת, כמו האקולוגים, השמרנים והליברלים, מתנגדות לכך.
הניסוי האיסלנדי מוכיח ששבוע העבודה של 4 ימים לא רק שהוא אפשרי – הוא יכול להציע יתרונות משמעותיים לעובדים ולחברה כולה. על ידי הצבת רווחת הפרט במרכז, איסלנד יצרה מודל עבודה בר קיימא ואנושי יותר. ככל שנעבור לעתיד, ייתכן שהניסוי הזה ייתן השראה למדינות נוספות לשקול מחדש את הקשר שלהן עם העבודה, ולהבין ששינוי מחשבתי, כמו זה שמניע את דור ה-Z, הוא לא רק אפשרי, אלא גם רצוי.
