עברו שבועיים עכשיו, אבל עבור רוב האנשים בלוס אנג'לס זה הרגיש כמו שנים. עיר הולדתי פסדינה, השוכנת מצפון-מזרח ללוס אנג'לס וגובלת באלטדנה, הייתה מקום שליו לחיות בו. עכשיו זה מקום של אבל ואובדן טראגי שמגלה תקווה בחסד קהילתי ובעזרה הדדית.
מאז שהתחילה השריפה באיטון, יצאתי מהבית שלי כל יום כדי לעזור בכל מה שצריך לעשות, שכלל הכל, מבדיקות בריאות ועד ניקיון ברחוב. זה התחיל עם אנשים שעזבו את העיר עם משפחותיהם במהלך הפינוי אבל רצו לדעת אם בתיהם או דירותיהם עדיין שם. כשאספתי את הכתובות הללו ונכנסתי לשכונה, שעדיין הייתה בוערת ומלאת עשן, הבנתי מהר מאוד שיש צורך בכמות עצומה של עזרה בכל בלוק. החניתי את המכונית שלי, יצאתי והתחלתי לעזור לקשישים להעביר פסולת, לפנות רחובות כדי שכלי רכב יוכלו לעבור, ואפילו סתם להיות שם בשביל זרים שצריכים לבכות בגלל ההלם שלהם. עד מהרה התאספו חברים שלי ומתנדבים אחרים, ועברנו לאורך הגבול של פסדינה ואלטדנה, עצרנו כדי להציע עבודה וכלים בכל מקום שיכולנו. מחוץ לעובדי הגז ולמכבי האש המהוללים של לוס אנג'לס, לא נתקלנו באף צוות רשמי מהעיר.
כשהדברים הורדו ממצב חירום, היו הרבה בלבול וחוסר ודאות. אילו רעלים היו באוויר? האם המים היו רעילים? מתי נוכל לחזור לבתינו? אם לא היינו יכולים, איפה היינו חיים? איפה היה הסיוע הממשלתי? אפילו השאלות הספציפיות ביותר היו מכריעות. למשל, איפה היינו אמורים להשליך את הפסולת הדליקה כשפינינו את החצר של מישהו? לשאול את העיר מתי ייאספו פסולת או היכן תוכל לזרוק, הובילו בהכרח לבור ארנב ללא תשובות.
לפי סטטיסטיקה שפורסמה על ידי מדינת קליפורניה, קליפורניה היא אחת הכלכלות הגדולות בעולם, ומחוז לוס אנג'לס הוא אחד התורמים הגדולים ביותר לתמ"ג של המדינה. מחוז LA הוא גם המחוז המאוכלס ביותר בארצות הברית. אז האם לא הייתם חושבים שלממשלות מקומיות יהיה המימון וראיית הנולד להתכונן טוב יותר לאיומי רעידות אדמה, שריפות קו ומפולות בוץ?
בשבועות שחלפו מאז השריפה באיטון, כלי חדשות מרכזיים החלו בתהליך של שחזור הכשלים, הכשלים והתקלות הרבות של מערכות הודעות החירום, המשאבים, התכנון והתקשורת. זה הורגש עמוקות על הקרקע של אזור האש של איטון בימים שלאחר השריפה. האזרחים הסתמכו על מדיה חברתית, על אפליקציית Watch Duty ללא מטרות רווח ועל פיסות מידע המוטמעות בסיקור תקשורתי מעורר סנסציוניות. מערכת הודעות החירום של מחוז LA הוציאה אזעקות שווא ולא הצליחה לשלוח כמה הודעות פינוי שהיו נחוצות בפועל. נקרא קורבן שריפה סאני מילס אמר לי, "מעולם לא קיבלנו התראת פינוי. אם לא החברים שלי מתקשרים, אולי לא היינו כאן היום". תושב אלטדנה אנתוני אובי (המכונה "טוני השמן") אמר, "לא ציפיתי לשריפה באזור שלי עד שהשכן אמר לי קניון איטון בוער. יכולתי לצאת בשלום ולהרגיש ממש בר מזל שהשכן עצר אותי. לא הייתי ממהר לצאת מהבית כל כך מהר בלי שהיא דחפה”. (בהצהרה, מחוז LA הכיר בהתראות החירום השגויות ואמר שהוא עובר למערכת CalOES כדי למנוע שגיאות נוספות. משרד החירום במחוז LA אמר ל- LA טיימס ש"התראות אלחוטיות הן רק אחד מכמה אמצעים להודיע לתושבים להתפנות…בזמן חירום של שריפה.")
השכונה שלי הייתה אזור פינוי חובה עבור השריפה באיטון. כאשר קיבלתי הוראה לעזוב, עברתי להוליווד, ואז התמקמתי שוב עקב השריפה בשקיעה. כשחזרתי לביתי בפסדינה, הלכתי כמה רחובות צפונה וראיתי נוף דיסטופי של בתים הרוסים שכבר נמחקו על ידי ספקולנטים בנדל"ן. ראיתי משפיע מסיג גבול לנכס חרוך בזמן שאדם מבוגר לבוש מסכת KN95 מלוכלכת ניסה לחתוך ענף עץ שנפל בסכין כשאפר ירד עליו. בבית אחר עמד אדם עד הברכיים בהריסות בזמן שניסה לכבות שלל גחלים עם צינור גינה. הוריו, שהגיעו לעזור, היו בחניה וניסו לשכנע אותו לעזוב. הצעתי את עזרתי, אבל האב פשוט השפיל את מבטו לקרקע והשמיע בעצב, "הוא…לא…יעזוב."
חבר ביקש ממני לבדוק אזרח ותיק, שלא ניתן להשיגו. הוא היה בבית מוקדם יותר באותו בוקר וכיבוי שריפות עם צינור. כשהשריפות שרפו כמה מהבתים מאחוריו, העשן והפסולת פצעו את עיניו. כשנכנס לרכבו כדי להימלט, מראת הצד שלו נשברה על ידי עץ שהופל. האיש הצליח לצאת אך חזר מאוחר יותר לבדוק את מקומו. שאלתי אותו מה הוא צריך ועזרתי לו להעריך את הנזק למוסך שלו. למרבה המזל, ביתו שרד. לפחות 25 בתים במרחק של כמה מאות מטרים ממנו לא.
למחרת, עדיין לא הייתה עזרה ממשלתית (מקומית או פדרלית) באלטדנה עד כמה שידעתי – ולא הייתה דרך עבור אנשים שלא יכלו להתחבר לאינטרנט למצוא מידע. קהילות מקומיות החלו לארגן קבוצות מאולתרות של עובדי אסונות וצוותי ניקיון. מתנדב אחד, ג'סטין סוזן ג'ונס, אמר, "אל תניח שיש מישהו אחר שצריך לפנות אליו כאשר קהילה שלמה כמו שלנו עברה בריאות ציבורית ואסונות טבע רצופים. הממשלה שלנו נטשה אותנו. העזרה לא בדרך. אל תחכה לסמכות חיצונית כלשהי שתיתן לך רשות לשאול אדם אחר מה הוא צריך”. (VF פנה למפקח מחוז לוס אנג'לס המנהל את אלטדנה לצורך תגובה.)
כולם בשכונה היו מודאגים מהתחזית לרוחות מסוכנות יותר, כמו גם מהשריפות שעדיין פעילות שעלולות להצית פסולת ממאות עצים שנכרתו בסופת הרוחות. פגשתי אדם שנסע מדוני כדי להציע עבודה וגרף פסולת עם עלה דקל. עצרנו לעזור והצענו לו כלים. הוא הזכיר שהמשמר הלאומי ואכיפת החוק החמוש ומדליק בטלפון אמרו לו ללכת הביתה כשהגיע ושאל היכן הוא יכול לעזור.
מתנדב ניקיון אחד, אריאנה רייגוסה, אמר, "אנשים רבים שאנחנו מדברים איתם כל כך נרגשים או המומים שאנחנו מציעים עזרה, וברור שהם לא התבקשו בעבר. פקידי אכיפת החוק מוצבים בכל פינה, רק יושבים במכוניות שלהם. במקרה הטוב, הם פשוט עומדים מאחור ובוהים בזמן שאנחנו עוזרים. במקרה הרע, הם מתייחסים לתושבים במצוקה כמו לעבריינים”. לְהִתְנַדֵב אשלי בוץ הוסיף, "ראיתי גם תסכול מהיעדר עדכונים רשמיים. אנשים רוצים תשובות ולא יודעים איפה למצוא אותן”.
המדיה החברתית הפכה מידע ורשתות לזמינים באופן מיידי לאוכלוסיה עצומה, אך היא גם הביאה את הגרוע ביותר מאנשים. פגשתי אישה שהייתה במצוקה בגלל שמישהו צילם סרטון של האחיין שלה עוזר לבני המשפחה להעביר את חפציהם מחוץ לביתם שנשרף. הסרטון שותף ברשתות החברתיות עם כיתוב המכריז שילדים שחורים בוזזים. האישה אמרה לנו שהיא לא יודעת מה לעשות עכשיו, כשהאחיין שלה סומן בפומבי כפושע.
המרוויחים ירדו על חברי הקהילה כמעט מיד. אנשים, שכולם אמרו לי שהם רוצים להישאר בעילום שם, אמרו שהם מקבלים טלפונים מספקולנטים בנדל"ן עוד לפני שהם ידעו את מצב הבתים שלהם. משפחה עקורה אחת, משפחת פיגרואה, שהתה במלון רשת מלא במשפחות עקורים כשהמלון החל להגביר את המחירים. מיסי פיגרואה פירט: "בשבוע הראשון, זה היה 116 דולר ללילה. רצינו לחדש וזה גדל ל-$186 ללילה, ואז ארבע שעות אחר כך 242$ ללילה. כל כך כעסתי כי המלון היה מלא באנשים שאיבדו הכל, כמוני".
קורבן שריפה אחר ששוחחתי איתו התגנב חזרה לשכונה ומצא את ביתם נשרף עד היסוד. היא פרסמה תמונה באינסטגרם – שפירמה השתמשה בה ללא רשות לפרסומת. "אנשים התחילו לשלוח לי את זה וחברים התחילו לקרוא להם", היא אמרה לי. "(הבעלים) אמר לנו שהוא מעביר את המדיה החברתית שלו למיקור חוץ לחברה והיה מבואס. הוא פיטר אותם ולאחר מכן השעה את כל הפרסומות לעת עתה וכיבה את האינסטגרם שלו. הוא מיהר לעשות את זה נכון".
GoFundMe הפכה לחבל הצלה עבור אלה שזקוקים, אבל זה גם העצים את אשמתם של הניצולים כאשר הקורבנות מתחילים לשקול אם הם ראויים לסיוע. אפילו האינטרנט עצמו מדיר לעתים קרובות קבוצות דמוגרפיות מסוימות, כמו אזרחים ותיקים שפחות מתמצאים בטכנולוגיה, מגישה לסיוע מקוון. איך ילך ה-GoFundMe שלך אם אתה לא מקוון – ועוד איך החלוקות בחברה שלנו ישפיעו על הבנייה מחדש? כמה אנשים שהיו חלקים חיוניים בקהילה הם שוכרים או שלא היה להם מספיק ביטוח; כעת, החברים של בעלי הבית חוששים שהשכנים שאכפת להם מהם לא ייכללו ברגע שהעיר תיבנה מחדש. קורבן של השריפה באיטון, מוירה מורל, הביע דאגה מיידית נוספת: "אלטדנה היא שכונה שחורה היסטורית, וזה באמת מדאיג אותי שהמשפחות האלה יושפעו באופן לא פרופורציונלי מחברות ביטוח ומיזמים הפועלים בחוסר תום לב. אחת הסיבות שאנחנו אוהבים לגור כאן היא בגלל כל הגיוון בשכונה שלנו. אם אלטדנה תבנה מחדש בצורה שתכריח את השכנים השחורים, החומים והמהגרים שלנו, זה יהיה הרסני לקהילה".
אני גאה לומר שהתמיכה הקהילתית שראיתי סייעה להפחית את הטראומה של הטרגדיה חסרת התקדים הזו – אבל ברור שעוד נותרה דאגה רבה לעתידה של אלטדנה. כל כך הרבה אנשים, כמו טוני השמן, התעוררו בשבוע שעבר וגילו שלעולם לא יוכלו לחזור לחייהם כפי שהיו. "אני מפחד שקהילת אלטדנה לא תשקף עוד את ההיסטוריה הבולטת של העיר כשהקהילה תקום לתחייה", הוא אומר לי. "חלום אלטדנה שלי מת. הבית שאהבתי ורציתי להישאר בו עד סוף חיי לא יחזור". הוא מוסיף, "ברגע שאצליח להוציא מהראש שלי את התמונות של התמונות המשפחתיות שלי בוערות עד היסוד, אני מקווה לעצום עיניים ולראות את הזיכרונות".
