ב-1 באוקטובר שיגרה איראן 180 טילים בליסטיים לעבר ישראל, וסימנה את התקיפה הישירה השנייה שלה בתוך שישה חודשים בלבד. התקיפה, שזכתה לכינוי מבצע הבטחת אמת 2, מגיעה בזמן שההשפעה האזורית ואסטרטגיית ההרתעה של איראן עומדות למבחן כבד על ידי הפעולות הצבאיות של ישראל. עבור איראן, פגיעת הטילים הייתה יותר מסתם תגמול – היא הייתה ניסיון לבסס מחדש את כוחה מול האבדות הגוברת. אבל החלטה זו הדגישה גם את האתגרים החמורים שעומדים בפני איראן בשמירה על עמדת ההגנה שלה בסביבה עוינת יותר ויותר, וככל שכושר ההרתעה הקונבנציונלי של איראן נשחק, הסיכויים להתפרצות גרעינית גדלים.
האינטרסים האזוריים של איראן עומדים בפני אתגרים חסרי תקדים
השפעתה של איראן במזרח התיכון נשענת בדרך כלל על שני נדבכים עיקריים: ארסנל הטילים העצום שלה ורשת כוחות הפרוקסי שלה, במיוחד חיזבאללה בלבנון. הגישה אפשרה לטהרן להקרין כוח מעבר לגבולותיה מבלי לעסוק בעימותים ישירים. על ידי תמיכה וחימוש קבוצות כמו חיזבאללה, איראן גם כוונה להרתיע יריבים כמו ישראל מפגיעה באינטרסים שלה; לפיכך, "ציר ההתנגדות" הוא חלק מרכזי באסטרטגיה הגדולה של איראן.
אבל במהלך השנה האחרונה, האסטרטגיה הזו נכנסה ללחץ עז. ישראל הגבירה את התקפותיה, מכוונת לבעלות ברית מפתח איראניות ואנשי צבא. התנקשויות בפרופיל גבוה, כולל אלה של מנהיג חיזבאללה חסן נסראללה והמנהיג המדיני של חמאס איסמעיל הנייה, בשילוב עם תקיפות על מפקדים איראנים, שחקו את יכולתה של איראן להסתמך על שלוחיה. חיזבאללה, שהיה פעם אבן יסוד במעצמה האזורית של איראן, ראה את מנהיגותו נמחקה כמעט לחלוטין, רשתות התקשורת שלו התנפצו ויכולותיו הצבאיות פחתו.
מול כישלונות הולכים וגדלים, איראן מוצאת את עצמה כעת במצב קשה. שלוחותיה כבר אינן אפקטיביות בהתמודדות עם יוזמות ישראליות, ויכולות ההרתעה שלה יורדות. בהקשר זה, פגיעת הטילים ב-1 באוקטובר הייתה הימור בעל סיכון גבוה, שמטרתו להראות שלאיראן עדיין יש את היכולות והנכונות לתקוף בחזרה.
מדוע איראן סיכנה במתקפת הטילים
ההחלטה של איראן לפתוח במבצע הבטחת אמת 2 נבעה ככל הנראה מהכרה שהעימות עם ישראל הופך לבלתי נמנע. במהלך השנים, פעולות חשאיות ישראליות – כולל התנקשויות, חבלה באתרים צבאיים והתקפות ישירות – הסבו לאיראן אבדות גוברות. עם זאת, קנה המידה מחוויר בהשוואה למה שאחרי 7 באוקטובר 2023, שבו ישראל היכתה את הרשתות האזוריות של איראן. ההסלמה נתקלה בתגובה מוגבלת בלבד מצד איראן, שניסתה בעקביות להימנע ממלחמה כוללת. עם זאת, האירועים הגיעו לנקודה שבה סביר להניח שמנהיגים איראנים מרגישים שהם חייבים להפגין עוצמה מול היריבה העיקרית שלהם, מה שמחייב את פגיעת הטילים בעוד חלון ההזדמנויות נשאר פתוח.
בשיגור מתקפת הטילים בקנה מידה גדול קיוותה איראן לאלץ את ישראל לעצור ולשקול מחדש את דרך פעולתה. ייתכן שטהרן גם ניסתה לקנות זמן עבור חיזבאללה וכוחות פרוקסי אחרים להתארגן מחדש לאחר שספגו אבדות כה כבדות. עם זאת, השביתות עד כה לא הביאו להשפעה המיועדת; יתרה מכך, ההחלטה כרוכה בסיכונים חמורים. איראן תמיד הבינה כי אין לה יד על העליונה בהתנגשויות צבאיות עם ישראל, מדינה עם הגנה אווירית מתקדמת, הארסנל הגרעיני היחיד במזרח התיכון ונהנית מתמיכה מתמשכת מארה"ב.
הרתעה דועכת חשופה
אמנם ארסנל הטילים של איראן הוא אדיר, אבל זה לא הספיק כדי לשנות את האסטרטגיה של ישראל. במהלך התקיפה באפריל, מערכות ההגנה האווירית המתוחכמות של ישראל, שנתמכו על ידי בעלות ברית מרכזיות, יירטו את הרוב המכריע של הטילים, תוך צמצום הנזק, למרות שההסתערות האיראנית הייתה צפויה ולא הייתה אינטנסיבית כפי שיכולה הייתה להיות. בינתיים, ההגנה האווירית של איראן פחות מתקדמת מזו של ישראל, מה שמותיר אותה פגיעה יותר לנקמה.
הפיגוע באוקטובר היה עניין שונה במקצת. איראן מסרה הודעה מוקדמת של מספר שעות בלבד על התקיפה והשתמשה בלעדית בטילים בליסטיים, שהצליחו יחסית לחדור למערכות ההגנה נגד טילים בליסטיים של ישראל ולפגוע במטרות צבאיות, אם כי שוב הנזק היה מינימלי. יתר על כן, ההיערכות של ישראל אפשרה לאזרחים להיכנס למקלטים, מה שלא גרם לנפגעים ישראלים.
שני המקרים הותירו רושם מתמשך על מגבלות יכולתה של איראן לחדור להגנת ישראל ולגרום נזק משמעותי, למרות שעדיין לא ניתן היה לראות את מלוא ההיקף הצבאי של איראן.
במקביל, היחלשות חיזבאללה ערערה עוד יותר את עמדת ההגנה של איראן. חיזבאללה, שהיה פעם כוח הפרוקסי החזק ביותר של איראן, נכה מהתקיפות הישראליות, שגבו מחיר משמעותי מהמנהיגות ומהתשתית הצבאית שלו. ללא חיזבאללה במלוא העוצמה, ההרתעה של איראן נשחקת באופן משמעותי, בייחוד כששליחות איראניות אחרות, כמו אלו בעיראק, תימן ועזה, חסרות את כוח האש והמיצב כדי למלא את הפער שהותירה שקיעת חיזבאללה.
האופציה הגרעינית של איראן
איראן נקלעת אפוא למצב קשה. כלי ההרתעה העיקריים שלה – טילים וכוחות פרוקסי – מדשדשים, וחסרים יתרון צבאי ברור, היכולת של טהראן לקיים את אסטרטגיית ההגנה הקדמית שלה הולכת ופוחתת. אולי פגיעת הטילים ב-1 באוקטובר עיכבה לעת עתה פעולות ישראליות נוספות, אך היא לא שינתה את חוסר האיזון הבסיסי ביחסי הכוחות.
איראן עשויה להסתכל יותר ויותר על תוכנית הגרעין שלה כדרך לאזן את חוסר האיזון הזה. כמדינת סף גרעינית, לאיראן יש את היכולת לפתח נשק גרעיני, אם כי עדיין לא קיבלה את ההחלטה לעשות זאת. אף על פי כן, החוזק ההולך ופוחת של ההגנות המבוססות על הטילים והפרוקסי עשוי לדחוף את מנהיגי איראן לשקול מחדש.
איראן טענה זה מכבר שתוכנית הגרעין שלה מיועדת למטרות שלום, אך ויכוחים אחרונים במדינה מצביעים על כך שכמה פקידים דוגלים בעמדה גרעינית אסרטיבית יותר. באמצעות איתות על נכונותה למנף את הפוטנציאל הגרעיני שלה, איראן שואפת ככל הנראה להרתיע את התוקפנות הישראלית העתידית ולמנוע מהסכסוך הנוכחי מלהסלים עוד יותר. יתרה מכך, ייתכן שיש כאן עמדה מסוימת: בעוד שפנייה לעבר נשק גרעיני מלא היא אסטרטגיה מסוכנת בפני עצמה מכיוון שהיא עלולה לעורר מתקפות מנע מישראל או ארה"ב, רק רמז על האפשרות שעלולה לאלץ את ישראל ובעלות בריתה לנקוט צעד בְּחֲזָרָה.
עם זאת, חיפוש אחר האופציה הגרעינית כרוך בסיכונים אחרים. פיתוח נשק גרעיני לוקח זמן, והמאבקים הכלכליים המתמשכים של איראן הופכים את קיום תוכנית הגרעין לאפשרות מרתיעה. ובכל זאת, ככל שההרתעה הקונבנציונלית של טהראן נחלשת, האופציה הגרעינית עשויה להפוך לבחירה אטרקטיבית יותר עבור טהראן, במיוחד אם היא יכולה לסמוך על תמיכת רוסיה, סין ו/או צפון קוריאה.
בכל דרך שבה תבחר טהראן, בתוך הגיאופוליטיקה הפכפכה של האזור, איראן עומדת בפני כמה בחירות קשות. הסלמה נוספת עלולה לעורר תגמול הרסני, בעוד שהאיפוק עלול להוות על דומיננטיות הסלמה ועלולה להגמוניה אזורית לישראל. בסופו של דבר, עתידה של איראן יהיה תלוי באיזו מידה היא תוכל להסתגל לדינמיקה המשתנה והאם היא תוכל למצוא דרכים חדשות להקרין כוח בנוף מאתגר יותר ויותר.
