לבנון היא דמוקרטיה קונסוציאציונלית, שיטה אותה מגדיר ארנד ליפארט כמודל חלוקת כוח ספציפי למדינה או חברה נתונה בהתבסס על שיקולים אתניים, דתיים או לשוניים. בנסיבות אלה, דמוקרטיה קונסוציאציונלית יכולה לסייע בשמירה על יציבות בחברות מגוונות ומקוטבות באמצעות מדיניות כמו קואליציות גדולות, וטו הדדי, מידתיות בבחירות ואוטונומיה מגזרית באמצעות ביזור.
עם זאת, במקרה של לבנון, הקונסוציאציונליזם פקד את המערכת הפוליטית בשל מתח עדתי וחוסר היכולת ליצור קונצנזוס סביב מדיניות. בתוך מערכת זו, קבוצה חברתית-פוליטית ומיליטנטית, חיזבאללה, הפכה לגדולה החל משנת 1982. מכתב פתוח משנת 1985 מבטא את השקפת עולמו של חיזבאללה כישות המתנגדת לציונות ותומכיה. מבחינה מקומית, היא נקטה בעמדה אנטי-עדתית וקראה ליותר קונצנזוס בתוך המדינה, תוך התרחקות מהמערכת הנשלטת על ידי המרונים. חיזבאללה הפך למנגנון מורכב של מספר גופים שלובים זה בזה ומבנים מיליטנטיים מרובי רמות. הממשל שלו הועבר למועצת השורא, אשר בוחרת את המזכיר הכללי ומפקחת על גופים שונים כמו המועצות המבצעות והג'יהאד האחראיות למשימות מנהליות וצבאיות.
הסכם טאף שסיים את מלחמת האזרחים הפך למסגרת החדשה שעל פיה התגבשה השיטה הקונסוציאציונית של לבנון, החל משנות ה-90 המוקדמות. עם זאת, המסמך מעולם לא יושם במלואו מכיוון שהוא קבע את פירוק הנשק של כל קבוצות המיליציות. חיזבאללה טען כי לא מדובר במיליציה אלא בקבוצת התנגדות נגד ישראל ושמר על נשקו באמצעות תמיכה זרה והתערבות של סוריה ואיראן.
מכאן שחיזבאללה הפך לאנומליה בתוך המערכת הלבנונית, שעוצבה על ידי התערבות זרה והתנגדות נגד ישראל. אבל דעת הקהל הלבנונית החלה להתפתח בהתמדה בעקבות סיום הכיבוש הישראלי בשנת 2000. בתחילת הדרך, הציבור הלבנוני חגג את ניצחון חיזבאללה, תוך שהוא מסמל את המזכ"ל חסן נסראללה כדמות פופולרית ומשפיעה בפוליטיקה של לבנון. עם זאת, ככל שחלף הזמן, ובמיוחד בעקבות מלחמת יולי 2006 נגד ישראל, חיזבאללה הרחיב את עצמו יותר ויותר הן בפנים והן בחוץ, ובסופו של דבר הפך להיות מעורב במלחמת האזרחים בסוריה. חלקים בציבור הלבנוני החלו לטעון שלא ניתן להצדיק את טענות ההתנגדות של חיזבאללה נגד ישראל באמצעות הסתבכויותיו בסוריה ובמקומות רחוקים אחרים שבהם לא הייתה נוכחות ישראלית להילחם.
בפן הפוליטי הפנימי, התבססותו של חיזבאללה כישות פוליטית בתוך המערכת הלבנונית באמצעות השתתפותו בבחירות לפרלמנט ובממשלות עוקבות עוררה תחושת חולשה בקרב הלבנונים שהתנגדו למפלגה. המפנה הפוליטי של הקבוצה לא היה בלתי נמנע: ההנהגה של חיזבאללה עצמו התלבטה והתנגשה במהלך הקונגרס הכללי השלישי ב-1992 אם להשתתף בבחירות. בסופו של דבר, הסיעה בראשות חסן נסראללה ניצחה ופתחה בתהליך של הפיכת חיזבאללה מתנועת התנגדות וחברתית למפלגה פוליטית.
חיזבאללה בא לשלוט בפוליטיקה של לבנון
לאורך כל העשורים, חיזבאללה מילא תפקיד מפתח בעיצוב הפוליטיקה והממשל הלבנוני בכך שעמד בראש הברית ה-8 במרץ הפרו-סורית נגד הברית האנטי-סורית ב-14 במרץ. לאחרונה, חיזבאללה עיצב באופן פעיל את מדיניות הממשלה באמצעות הסכמי חלוקת כוח עם פלגים שאינם שיעים, כגון סונים, נוצרים ודרוזים. עם זאת, רבים גינו את המפלגה על כך שהשתמשה בנשק שלה כדי להשפיע על הפוליטיקה. לדוגמה, במאי 2008 ביצע חיזבאללה הפיכה מזוינת נגד הממשלה על ניסיון לפרק את מערכות התקשורת שלו בנמל התעופה הבינלאומי רפיק חרירי, ותיאר זאת כהכרזת מלחמה נגד ההתנגדות. הסכם דוחא שלאחר מכן העניק לברית של 8 במרץ ולחיזבאללה כוח וטו בממשלות עתידיות, מה שחיזק את הדומיננטיות הפוליטית של המפלגה בתחום הפוליטי.
לאחר מכן, בשנת 2011, לאחר איומים חוזרים ונשנים של חסן נסראללה, חיזבאללה גרם לקריסת ממשלתו של ראש הממשלה סעד חרירי בשל עבודתו של בית הדין המיוחד של האו"ם שהופקד על פתרון רצח ראש הממשלה רפיק חרירי. בית הדין היה צפוי להפליל את אנשי חיזבאללה כחשודים ברצח ראש הממשלה המנוח. 8 במרץ שרי הברית התפטרו מהקבינט בדיוק ברגע שראש הממשלה סעד חרירי נפגש עם נשיא ארה"ב ברק אובמה. המהלך היה בסופו של דבר תפיסת כוח מוצלחת, שכן ברית 8 במרץ, בראשות חיזבאללה, הקימה לאחר מכן קבינט חדש שבו שלטו האינטרסים שלהם. אגב, בית המשפט מצא מאוחר יותר את אנשי חיזבאללה אשמים ברצח ראש הממשלה רפיק חרירי ב-2020.
ההסתבכות הפוליטית של חיזבאללה נמשכה במהלך הבחירות לנשיאות לבנון בשנים 2014-2016, כאשר המפלגה ביקשה למנות את מישל עאון, מנהיג התנועה הפטריוטית החופשית וחבר הברית ב-8 במרץ, לנשיא. התנועה הפטריוטית החופשית וחיזבאללה חתמו על מזכר הבנות ב-2006, שסלל את הדרך לעאון להיכנס לברית ה-8 במרץ. לאחר שיבושים נרחבים בחקיקה ובממשלה, נוצר קונצנזוס, ומישל עאון נבחר לנשיא. מטבע הדברים, בחירות אלו העצימו את חיזבאללה להשפיע עוד יותר על מדיניות הממשלה לאורך כל הנשיאות, קדנציה מוכת משבר כלכלי, תסיסה אזרחית ולבסוף מהפכת 2019. בעוד החוקרים ממשיכים לבחון את הדרך שעבר חיזבאללה במהלך עשרות השנים, ההתמקדות נופלת באופן טבעי בהשפעת כניסתו של חיזבאללה לפוליטיקה הפנימית, והאם התנגדות הקבוצה הושפעה מהשינוי הדרמטי הזה.
ההתנקשות בחסן נסראללה
נכון להיום, חיזבאללה מסובך במלחמה נגד ישראל, שהחלה כתקריות גבול ב-8 באוקטובר 2023, לאחר תחילת מלחמת ישראל-חמאס. ככל שהסכסוך מתרחב, קשה להעריך את ההשלכות האפשריות בלבנון. עם זאת, חיסולו של מזכ"ל חיזבאללה חסן נסראללה ב-27 בספטמבר 2024 הוא נושא מרכזי אחד בוויכוח הפוליטי, שכן הוא היה דמות ששלטה בפוליטיקה הלבנונית במשך עשרות שנים. נכון לעכשיו, מנהיגי לבנון מצהירים שוב ושוב כי הממשלה רוצה ליישם את החלטת מועצת הביטחון של האו"ם 1701, הקוראת לפירוק חיזבאללה מנשקו. עם זאת, קשה לדמיין שלממשלה זמנית, עם פרלמנט מבוי סתום ונשיאות פנויה לא פחות, תהיה אולי הרצון הפוליטי והכוח הקרקעי ליישם החלטה כזו.
לפיכך, בהקשר של רצח מזכ"ל חיזבאללה חסן נסראללה, מאמר זה בוחן שלושה תרחישים פוטנציאליים לאן הולכת הפוליטיקה הפנימית של לבנון מכאן:
תרחיש ראשון: רדיקליזציה של השיעים ומבוי סתום נוסף
הקהילה השיעית בלבנון נשלטת על ידי חיזבאללה, שבמהלך הבחירות האחרונות לפרלמנט קיבל את מספר הקולות הכולל והקולות השיעים הגבוה ביותר. מבחינה מקומית, הקהילה השיעית הייתה נאמנה עזה לחיזבאללה שכן היא רואה בארגון את ההתנגדות ששחררה את דרום לבנון הנשלטת על ידי השיע ותמכה בקהילה השיעית מבחינה כלכלית וחברתית. בנוסף, הכעס השיעי על רצח המזכיר הכללי שלהם עשוי להוליד מנהיג קיצוני יותר בעתיד. לדוגמה, לאחר רצח המזכ"ל עבאס אל מוסאווי ב-1992, רובם לא ציפו שהחלפתו תהיה יותר חזקה. עם זאת, חסן נסראללה הוכיח את עצמו כמנהיג מוכשר יותר והרחיב את היקף וכוחה של הקבוצה. ככזה, מנהיג רדיקלי יותר עשוי לקום מתוך המפלגה ולהוביל למתחים עדתיים נוספים בתוך המערכת הלבנונית, כאשר חיזבאללה נלחם לשמר את השפעתו הניכרת. תרחיש כזה משפיע לרעה על לבנון שכן המדינה דורשת קונצנזוס יותר מתמיד כדי לפתור משברים מבניים, כלכליים וחברתיים.
תרחיש שני: נסיגה חלקית של חיזבאללה מהפוליטיקה
חיזבאללה לא התכוון ספציפית להיכנס לתחום המדיני מלכתחילה, התמקד כפי שהיה בהתנגדות נגד ישראל. נכון לעכשיו, ולאחר עשרות שנים של צורך באיזון קפדני בין שיקולים פוליטיים וצבאיים, הארגון עומד בצומת דרכים, שבו הוא עשוי לבחור להקדיש משאבים לצווי כזה או אחר. לנסיגה חלקית היפותטית של חיזבאללה מהפוליטיקה יהיו השלכות רבות. בראש ובראשונה, זה יכול לשפר את יכולתן של המפלגות הפוליטיות בלבנון להגיע לקונצנזוס. אבל עדיין יהיו קשיים. נכון להיום, המערכת פועלת בעיקר באמצעות פלגים סונים, שיעים ונוצרים. הנוצרים הלבנונים מקוטבים ומפולגים בסוגיות מפתח הנוגעות לתמיכה או התנגדות לחיזבאללה ולחילוקי דעות לגבי זהות הנשיא הבא, שהוא תמיד נוצרי מארוני. מצד שני, הסונים חסרים דמות מאחדת שתוביל אותם בשל היעדרותו של ראש הממשלה לשעבר, סעד חרירי, שפרש מהפוליטיקה ב-2022 ודחק בתנועת העתיד שלו, הנשלטת על ידי הסונים, ללכת בעקבותיה. הקהילה השיעית נותרה באבל, בעוד שחיזבאללה מתמקד במאבקו נגד ישראל. בהקשר זה, דמות המנהיגות היחידה של העדה השיעית נותרה יו"ר הפרלמנט בן ה-86 ומנהיג תנועת עמל, נביה ברי. ככזה, אין ספק שהנסיגה החלקית הזו של חיזבאללה תייצר קונצנזוס מוגבר במערכת הפוליטית הלבנונית.
התרחישים הראשון והשני מניחים שחיזבאללה נשאר ארגון מיליטנטי בצורה או צורה כלשהי. עם זאת, התרחיש השלישי מתייחס ליישום החלטת מועצת הביטחון של האו"ם 1701 ולפירוקו הפוטנציאלי של חיזבאללה.
תרחיש שלישי: יישום החלטת מועצת הביטחון 1701
פירוק חיזבאללה מנשקו נותר גורם מכריע ביישום מלא של החלטות מועצת הביטחון בנוגע ללבנון. מנהיג כוחות לבנון, סמיר גיגאה, מתנגד נחרץ של חיזבאללה, הזמין את המפלגה לוותר על נשקה ולהישאר מפלגה פוליטית בלבד. גישתו של Geagea מעידה על גמישות מצד האופוזיציה, שמבינה ומקבלת בחוסר רצון שחיזבאללה הוא נוכחות שורשית בחברה הלבנונית ובקהילה השיעית ואי אפשר לסלק אותה. בנוסף, יש חשש להתנגשויות עדתיות ובמקרה הגרוע משחזור פוטנציאלי של מלחמת האזרחים. בהקשר זה, הכריז סגן מזכ"ל חיזבאללה, נעים קאסם, כי המפלגה סומכת על יו"ר הפרלמנט נביה ברי בהשגת הסכם הפסקת אש עם ישראל. עם זאת, נביה ברי הכריז על מחויבותו לשנת 1701, מה שנראה כאותת על נכונות פוטנציאלית של חיזבאללה להציע ויתורים. אם החלטה 1701 תיושם, ככל הנראה חיזבאללה ימשיך כמפלגה פוליטית חזקה ובעלת השפעה בעתיד הנראה לעין.
Uncharted Waters Ahead
התרחיש המועיל ביותר עבור לבנון וחיזבאללה נותר יישום החלטה 1701, שכן הדבר ישמור על הקהילה השיעית וישמור על האופי החברתי של הפוליטיקה הלבנונית מבלי להוציא אף שותף בפרלמנט הלאומי ובממשלה. לבנון וחיזבאללה צריכים לתמרן בזהירות את השינויים המפליגים שמתחוללים כעת, שינויים שכמעט ודאי יהיו להם השלכות אזוריות במשך שנים. לכל פירוק פוטנציאלי של חיזבאללה יהיו השפעות תוצאתיות על הפוליטיקה האזורית, במיוחד עבור ארצות הברית, ישראל ואיראן, שעלולות להתמודד עם מציאות חדשה או רווחים אפשריים. עבור איראן, אובדן חיזבאללה כנציג הוא בלתי נתפס בשל תמיכתו הרחבה והשקעותיו בקבוצה. מצד שני, ארה"ב וישראל יאמצו תרחיש כזה, כשהן רואות הזדמנות לארגן סבב שני של "הסכמי אברהם" בעתיד הקרוב.
