זה לא מקרי שהתחייה האחרונה בברודווי רומיאו + יוליה מתחיל בתצוגה מקדימה ב-26 בספטמבר, רק כמה שבועות קצרים לפני הבחירות לנשיאות ארה"ב. ההפקה התוססת, בכיכובה ווסט סייד סטורי פריצה רייצ'ל זגלר ו של לבבות קיט קונור, עם ציון מקורי מאת ג'ק אנטנוף ובימוי של טוני זוכה סם גולד, שואפת להציב את הטקסט מהמאה ה-16 של וויליאם שייקספיר לימינו, עם שותפויות לרישום בוחרים ועין מיוחדת כלפי נושאי החלוקה האידיאולוגית של המחזה והאם ניתן להתגבר עליהם.
"המחזה הזה עוסק בטראומה דורית ובעולם שאנחנו משאירים מאחור לילדינו", אמר זגלר יריד הבל מחדר ההלבשה שלה, עם תמונה בשחור-לבן של הפטרון התיאטרוני סטיבן סונדהיים על הקיר. "זה ריב דורי שגורם למוות של חמש דמויות במחזה הזה, וזה לא מספר קטן. אז אני חושב שיש חשיבות עמוקה אמיתית להבין את העולם שאנחנו משאירים מאחור לדור הבא. וכמי שפעם היה הדור הבא והוא עכשיו את דור, אני לא יכול להדגיש מספיק, כאזרח אמריקאי, את החשיבות של מימוש זכותך להצביע".
יושב ליד זגלר, קונור, בריטי, מציע את הזדהותו עם הסנטימנט ועזרה בנסיעות הרישום, למרות שהוא לא יכול להצביע בעצמו: "אני חייב לעשות את חובתי!"
התוכנית צפתה מאוד, ופרטים מעבר לסגל השחקנים והקריאייטיבים שלה נשמרו ברובם תחת מעטפת, עד עכשיו. זֶהוּ רומיאו + יוליה כפי שמעולם לא ראית את זה לפני כן, רצועות חזייה חשופות והכל.
לא, עיניך אינן מטעות אותך: אלה אכן פוחלצים הפזורים על הבמה בתחילת המופע.
עד עכשיו, התחושה הטובה ביותר של התוכנית הגיעה מטיזר טריילר בהשתתפות זגלר וקונור בפרברי ניו ג'רזי, שהוגדר ל-"Tiny Moves" של להקת אנטנוף של אנטנוף, שיצא במאי. הם מתכרבלים על ספה ובאמבטיה מלאה בפוחלצים ("יש הרבה דובונים בהפקה הזו", אומר קונור, זגלר מגבה אותו, פעור עיניים: "הוא אפילו לא משקר"), לבושים במעילי רוח וטנק. חולצות, החלק האחורי של החזייה של זגלר-כ-ג'ולייט נראה על גב החולצה שלה לאורך כל הדרך, קונור-כרומיאו כורע על כיסוי המיטה בתחתוני בוקסר שחורים ומושיט יד ללטף את פניה. התחושה הזו של נוער טעון לא מושלם תהיה נוכחת בתוכנית, הם מבטיחים, גם אם הדיאלוג הוא בן כמה מאות שנים.
"אנחנו לא משנים אף אחת מהשפה, אבל אני חושב שהיא גם מאוד מבוססת על היום המודרני ועם הנוער של היום", אומר קונור. "אני חושב שההפקה הזו בוחנת הרבה דברים על מה זה להיות אדם צעיר היום ובוחנת דברים כמו אלימות ומין ולחצים חברתיים וכל הדברים המהנים האלה".
אף פעם לא צוין אם היריד של ורונה שבו מתקיימת ההפקה של גולד היא באיטליה של שייקספיר, או, נגיד, ורונה, ניו ג'רזי, פרבר ששמו גורם לזגלר להשתפר ולצפצף "שיחקתי שם כדורעף!" בעוד קונור מתפלא, "אה, זה בעצם מקום?"
התיאטרון שבו המונטגים, קפולטים ומקורביהם יתנו לסיפור האהבה המדמם שלהם להיפרם הוא גם לא סתם במה: המעגל בכיכר הוא לא רק המקום שבו גולד זכה באותו טוני על בימוי המחזמר בית כיףאו היכן הוא העלה את מחזהו האחרון שזכה לשבחים ביקורתיים אויב העם, אבל זה גם הדבר הכי קרוב לברודווי לתיאטרון במערך העגול, שלב הדחף שלו אומר שגם אין מושבים רעים לקהל, וגם אין איפה להתחבא בשביל הכוכבים העצבניים שלו. ההפקה הכריזה על מושבים רצפה לתוכנית, שלדברי זגלר יהיו "כמו לראות סרט ב-4DX" עבור אלה שבוחרים בהם, בעוד קונור מזהיר, "אתה לא רק על קצה האקשן, אתה בפנים זה, בכנות. ככה אנחנו רוצים שזה יהיה. אנחנו רוצים לקחת את הסצנות האלה שהן אייקוניות להפליא ואתה רוצה להרגיש שאתה שם."
זגלר יליד ניו ג'רזי נדהם לראות את התיאטרון השתנה לקראת ההצגה. "בתור מישהי שגדלה לראות הצגות בתיאטרון הזה, מעולם לא ראיתי את זה בשימוש כזה, שבו זה הפך לסוג של חדר כושר בג'ונגל עבור צוות השחקנים והצוות של ההצגה הזו", היא אומרת. "זה מאוד דומה לרוץ, לקפוץ, לטפס, ואני חושב שזה דבר ממש מגניב להכניס אליו, וזו הסיבה שכולנו מעולם לא היינו בכושר טוב יותר."
ומוסיפה לאווירה ה"סוחפת להפליא" במקום האינטימי, אומר זגלר, היא הציון של אנטנוף. המופע הוא לא מחזמר, אבל שניהם ישירו בו, הם מתגרים. או, כמו שקונור אומר, "היא שרה. אני עושה ניסיון."
"הוא שר יפה, דרך אגב", אומר זגלר. "הוא מבלף."
זגלר מכנה את אנטנוף "סוג של הפייטן של הדור המודרני. אני מרגיש כמו כל סוג של אדם צעיר שאתה מדבר איתו, בין אם זה מישהו שהוא יותר מעריץ של Bleachers מאשר טיילור סוויפט אוֹ לאנה דל ריי, לאיש הזה יש שירים ברוס ספרינגסטין. הוא די פונה לכל זה. אני מרגיש שבזמן שאנחנו משתמשים בשפה של שנות ה-90, אנחנו מראים לכם, הקהל, שזה לא השתנה. העולם לא השתנה, והאופן שבו צעירים חוקרים את רגשותיהם לא השתנה".
עוד לפני שהחלו תצוגות מקדימות, הרצה של התוכנית הוארכה בארבעה שבועות, סימן טוב. "זו לא התחלה רעה", אומר קונור, ואז מוסיף, "אנחנו רק צריכים לוודא שזה טוב." גם זגלר קצת מתעצבן על חברי קהל VIP פוטנציאליים ועל האפשרות ש"הם לא אומרים לנו שמישהו שאנחנו מעריצים נמצא בקהל, ואז הם נועלים עיניים, כי אפשר לראות את כולם מהבמה". נראה כי מסע הפרסום השיווקי והשמות המככבים המעורבים בהצגה פועלים במטרה להביא אנשים צעירים יותר לתיאטרון, אולי להכיר להם את שייקספיר בפעם הראשונה.
"הדבר הזה שסאם אוהב לספר לנו זה הרעיון שקבוצת הילדים הצעירים הזאת פשוט דפקה ופרצה את דרכם למעגל בכיכר והעלתה הצגה כי זה מרגיש שזה מה שהם צריכים עכשיו, ו זה מה שהעולם צריך", אומר קונור.
"המטרה הסופית היא להפוך את זה לחומש יאמבי טעים לבני הנוער של היום שיסתלק עם אהבתו החדשה של שייקספיר", אומר זגלר, "אהבה חדשה לתיאטרון חי, ובשביל זה, מה שהגענו אליו באהבה תקראו טרגיקומדיה, כי עדיין יש בה הרבה רגעים יפים של הומור".
