בשנים האחרונות, דניקה וכריס גדקן שמו לב לחתול רחוב שמסתובב בחצר שלהם, והם כינו אותו באהבה "בילי השמן". בתחילה הוא היה מופיע מדי פעם, אך בשנה האחרונה הוא תבע את חצרם כביתו.
"ברגע שהתחלתי להאכיל אותו כל יום, הוא התחיל לראות בחצר שלנו כביתו," סיפרה דניקה לדודו. "במהלך היום הוא מסתובב, אך כשהשמש שוקעת, הוא חוזר לחצר שלנו לישון."
דאגה בחורף הקר
כשהמזג האוויר התחיל להתקרר, דניקה התחילה לדאוג לבילי השמן. למרות שהיא מנסה לרכוש את אמונו, הוא עדיין לא נותן לאף אחד להתקרב אליו, כך שהכנסתו הביתה לחורף לא הייתה אפשרות. היא רצתה שיהיה לו מקום חם ללכת אליו, ולכן היא ובעלה החליטו לבנות לו בית.
"בתחילה חשבתי לקנות מיכל פלסטיק ולמלא אותו בקש, בתקווה שבילי השמן ימצא בו מקלט לחורף," אמרה דניקה. "אבל כשסיפרתי לבעלי כריס על התוכנית שלי, הוא אמר, 'אם אנחנו עושים את זה, נעשה את זה כמו שצריך.' אז הוא תכנן לבנות בית מבודד מעץ ארז, תוך שימוש בחומרים שנשארו לנו מהעבר."
בנייה מתוך אהבה
בני הזוג הם מעצבי פנים, כך שבניית בית לחתול הייתה ממש בתחום המומחיות שלהם. זה לקח כשבוע לסיים את הבנייה, ואז כל מה שנותר היה להמתין ולראות אם בילי השמן יקבל את מתנתם.
"בילי השמן הוא חתול מאוד פחדן," אמרה דניקה. "אפילו אחרי שנה של האכלה יומית, הוא עדיין לא נותן לי להתקרב יותר מ-3 מטרים ממנו. אז ידעתי שברגע שנשים את הבית במקום שבו הוא אוכל את ארוחת הבוקר שלו, הוא יהיה עצבני להתקרב אליו. לקח בערך ארבעה ימים עד שראינו את בילי חוזר, ועוד כמה ימים (עם עזרה של מעט אוכל רטוב בתוך הבית) עד שהוא נכנס!"
אמון בהתהוות
בילי השמן עדיין מתרגל לבית החדש שלו, אך כשהוא בפנים, נראה שהוא ממש אוהב אותו. יום אחד, מקווים בני הזוג, הם ירכשו מספיק מאמונו כדי שיוכלו למצוא לו בית קבוע. בינתיים, הם ימשיכו לדאוג לו ככל שיכלו – ובילי השמן ימשיך להודות להם מרחוק.
דוגמה אישית: כאשר בניתי בית לחתול רחוב בחצרי, זה היה מרגש לראות איך בהתחלה הוא היה חששן אך לאט לאט התחיל להיכנס ולשהות בפנים. זה מזכיר לנו כמה חשוב להראות חמלה כלפי בעלי החיים ברחוב.
